יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

בר Suramare - על גגות תל אביב...

במסגרת חגיגות ה- 30 ליסודה של דנה אחייניתי היא סגרה במוצאי השבת האחרונה ערב חברים/ות בבר החדש והמדובר סוראמארה או באנגלית Suramare.
(בפייסבוק שלהם, וגם בתפריטים, בשילוט ובלוגו מסתפקים בכיתוב באנגלית אבל הכיתוב בעברית הוא כנראה סוראמארה במילה אחת. ברוב האתרים שכתבו על המקום כתבו סורה מארה או סורא מארה).

מדובר בבר לא שגרתי שנפתח מתישהו באוגוסט האחרון. בהתחלה להרצה ולא מזמן גם לציבור הרחב. 

לא שגרתי בגלל המיקום שלו:
גג של בניין משרדים בן 10 קומות בבניין אפרפר ברחוב סעדיה גאון בתל אביב. לא האיזור הכי אטרקטיבי בתל אביב, בלשון המעטה. החצר האחורית של רחוב קרליבך "הלוהט" כשלעצמו.

הכניסה לבר היא אתגר מעניין. מגיעים לכתובת (סעדיה גאון 24) לפרונט של הבניין. יש שלט קטן שמורה לעשות סיבוב לחלק האחורי של הבניין דרך החניון האחורי. כיאה לבניין משרדים מג'וייף סטנדרטי באיזור הזה, החניון מדיף ניחוחות חביבים של זבל ודומיו. לא נורא. אפשר לשרוד את זה. מגיעים לחניון האחורי המקורה של הבניין. עוברים סלקטורית ונכנסים למעלית שיוחדה לסוראמארה ויש לה תחנת עצירה אחת בלבד - הקומה העשירית.
אחרי שצולחים את הדרך ויוצאים לחופשי מהמעלית המחזה שנגלה הוא בהחלט נחמד ומאיר עיניים: יש חלל אחד עם בר וטאבון, יש חלל נוסף גדול עוד יותר עם שולחנות מפוזרים ועוד בר בחלקו האחורי. הבנתי שהחלל היה עד לאחרונה פתוח וכמובן שהוא כוסה בגג עם בוא החורף.




מהכתבות שקראתי על המקום אני מבין שהחבר'ה שאחראים על הבעלות, הניהול והתפריט הם חבר'ה מקצוענים בתחום עם ניסיון ורזומה מכל מיני מקומות אחרים, ורואים את זה. 
אין ספק שהמקום עצמו הוא באמת אחד המגניבים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות בז'אנר הברים/פאבים/ברי מסעדה וכו'.
בר עם אווירה ו- vibe של ניו-יורק. ממש Sea'dia Gaon פינת 5th Avenue ב- NYC. 



האווירה במקום משוחררת ולא לחוצה. יש יחסית מרחבים טובים מאד עם הרבה space ביחס לבר ממוצע. פיזור שולחנות סביר. אקוסטיקה כמובן בעייתית בכל מקרה, בגלל המוזיקה החזקה, אבל זה צפוי.

המקום מגדיר את עצמו כבר קולינרי.
זה אומר תפריט מושקע יותר מברים רגילים. קצת יותר מטוסט עם גבינה או סנדוויצ'ים או המבורגר הבית ואיזה סלט.
בהתאם לטרנד התל אביבי הדי מעצבן בשנים האחרונות יש ניסיון קל של העוסקים במלאכה לכתוב תפריט קצת מתפייט וכאילו מגניב עם קריצות והומור. בעיניי מיותר. 

יש כאמור טאבון מקצועי שאחראי על אפיית פיצות ומאפים טריים וזה בהחלט יכול להיות יתרון אסטרטגי של המקום.

אז מה יש כאן למשל לאכול? 
הנה חלק מהמנות: 
פיצת פטריות עם מחית פטריות פורטובלו, מוצרלה, זוקיני ואספרגוס ; לחמג'ון של בשר בקר וכבש ; טרטר מוסר ים ; בורגר נסראלללה עם יוגורט וקציפת טחינה ; שרימפס ברוטב עגבניות ושום ; קריספי קלמרי ; סלט תרד עם גבינת פטה בויניגרט תפוח דבש וכמהין. כמו שאפשר לראות מגוון לא רע ודי יומרני לבר. שום דבר מקורי במיוחד אבל בכל זאת מושקע למדי.

מחירי המנות נעים מ-39 ש"ח לסלטים עד 59 ש"ח לפיצות. סביר. 

כמובן שכיאה לבר באופן לא מפתיע יש גם אלכוהול.
לדעתי כרגע ההיצע לא מספק במיוחד. לא יזיקו עוד כמה בירות מהחבית, עוד 2-3 קוקטיילים. יש כמה יינות של יקבי בוטיק ישראלים, אז אפשר להביא איזה ברז או שניים עם בירות בוטיק ישראליות - גולדסטאר זה סבבה אבל יש סצינת בירות ישראליות מגניבה היום וחבל שזה לא מתבטא כאן. אולי בהמשך.

לא יזיק גם לערוך תפריט אלכוהול נפרד עם מחירי כל המשקאות שיש במקום. בתפריט האוכל יש כמה דפים שיועדו למשקאות - קוקטיילים (כ-6 קוקטיילים שכמומחה קטן מאד בתחום נראים לא רעים בכלל), תפריט יינות קטן וכמה בירות. אין איזכור למשקאות אחרים - צ'ייסרים, ויסקי, ג'ין, ברנדי, קוניאק וכו' או תמחור של קוקטיילים שגרתיים סטנדרטיים, אם למישהו בא עליהם.

קחו לדוגמא ויסקי:
היות ואין תפריט אלכוהול מלא אין לבליין מושג איזה היצע ויסקי יש במקום. אני לרוב לא שותה ויסקי במסעדות וברים כי אני מעדיף להוציא את הכסף על אוכל ולא על כוס משקה קטנה בעשרות שקלים.
ובכל זאת, לצד הבירה והאוכל התחשק לי הפעם להזמין גם כוסית ויסקי. ביקשתי מהמלצרית שתשאל את הברמן אילו סוגי ויסקי מעושן יש. היא חזרה ואמרה שהברמן ממליץ על Lapfroaig - סינגל מאלט סקוטי מעושן (במקרה זה של 10 שנים), שאישית אני בהחלט מחבב. הזמנתי. עשיתי טעות שלא שאלתי מה המחיר. כשהגיע החשבון וראיתי את המספר 80 ש"ח ליד זה, הבנתי שטעיתי... טוב לפעמים על טעויות משלמים.
גם ככה תמחור משקאות איכות (ויסקי סינגל מאלט, ברנדי XO למיניהם) הוא מטורף ומוגזם בברי ומסעדות ארצנו.
ציפיתי למשהו כמו 60-65 ש"ח לכוסית. לא יותר. (וגם זה מוגזם, אבל מה לעשות ממש התחשק לי ויסקי מעושן בערב החורפי שהיה). עלות בקבוק שלם כזה שקונים היום בכל חנות אלכוהול בארץ היא פחות מ-300 ש"ח. מחירי הבקבוקים האיכותיים ירדו הרי מאד בזכות שרי אוצרנו. כנראה שבברים התל אביביים ממש לא רוצים להפנים את זה. כסף קל וגדול.
לא נורא. מטעויות לומדים. והלקח - לשאול תמיד מחיר לפני שמזמינים.

הבירות עצמן מתומחרות באופן סביר (למשל - ניוקאסל 1/2 32 ש"ח, גולדסטאר 1/2 28 ש"ח וכו').

קוקטיילים שבאופן אישי כאמור לא ממש מעניינים אותי, אבל בשולחן שלנו זכו לפופולריות לא קטנה, מתומחרים סביב 46-50 ש"ח. נראה לי שהתמחור די סטנדרטי.  

היות ומדובר כאן בבלוג אוכל אז כמובן שצריך לדבר גם על מה שאכלנו:

המנות שאני טעמתי מהן:

קריספי קלמרי שבתפריט מתואר כ: "קלמרי חריף מטוגן - קלמרי קריספי ששומעים כשלועסים, איולי קרמל וצ'ילי אדום". 
העלות 49 ש"ח. לא נמוך אבל בגדר הסביר. הביצוע - סביר פלוס גם הוא. הקלמרי עצמם היו עשויים כמו שצריך. אכן קריספיים וטעימים. התיבול שבצד היה קצת מאכזב: לא הרגשתי ממש קרמל באיולי. גם הצ'ילי האדום לא נתן את ה- kick הנדרש.


פיצת פיטריות עם מחית פטריות פורטובלו שמפיניון ויער, מוצרלה של יעקבס, זוקיני ואספרגוס. פיצה טעימה ומוצלחת. פיצה עם בסיס דק וקריספי. מחית הפטריות הייתה טובה ולא השתלטה על הטעם. סה"כ ביצוע טוב.
התמחור - 59 ש"ח.

המשולש בצילום הוא חלק קטן מהפיצה השלמה. לא להיבהל...

צ'יפס ירקות: ציטוט מהתפריט: "צ'יפסטיקים מחציל בטטה וזוקיני, עם רוטב ברביקיו כמו קנוי אבל לא, ואיולי כמו ביתי".
בעיניי מנה לא טובה. כל הכיף בצ'יפס זה שהוא יהיה קריספי בחוץ ורך בפנים. מה שאנחנו קיבלנו זה צ'יפסים רכים ורופסים. הטעם היה בסדר אבל כנראה שהטיגון לא בוצע כמו שצריך או שהם פשוט עמדו ואיבדו את הקריספיות הנדרשת.
"רוטב הברביקיו הכמו קנוי אבל לא" היה מאכזב גם הוא ולגמרי הרגיש כמו רוטב ברביקיו קנוי.
מחיר המנה 29 ש"ח. לא נעים. לא נורא.

אז שורה תחתונה -
אחלה מקום. מהמגניבים בעיר. פוטנציאל באמת גדול. מי שמחפש בר משודרג עם נוף קצת שונה מהמקובל יהנה כאן מאד.
היות והמקום פועל קצת יותר מחודשיים אפשר לתת הנחות ביחס להיצע הקולינרי והאלכוהולי, אבל בכל זאת נדרש לדעתי ליטוש בעניין הזה. ודאי בכל הקשור להגדלת ההיצע. ובכל זאת - בתור התחלה יש כאן הבטחה גדולה.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה