יום ראשון, 11 בינואר 2015

אואזיס - ארוחת ערב בלוקיישן החדש

אואזיס (Oasis) היא מסעדת שפית שנפתחה במרץ 2012 וישבה במקום קטנטן למדי ברח' טשרניחובסקי 1 בתל אביב. לאחרונה היא עברה ללוקיישן חדש ומרווח יותר ברח' מונטיפיורי 17 בתל אביב.



השפית היא רימה אולברה (Rima Olvera). שפית אמריקאית שעלתה לכאן מסן פרנסיסקו אחרי קריירה ענפה שם, ועד אואזיס הייתה שפית שארגנה ארוחות מצומצמות יוקרתיות ליודעי דבר.

מאז שנפתחה אואזיס היא הייתה ב- to do list שלי של מסעדות שצריך לנסות, אבל עד עכשיו לא יצא לי. ביום חמישי האחרון קפצתי לראשונה, יחד עם סיון שותפתי שמתחילה בשעה טובה עבודה חדשה ויצאנו לחגוג.

כמובן שלנוכח המעבר והרחבת המסעדה עטו כבר כל מבקרי האוכל על המקום בשבוע האחרון: גם שגיא כהן בהארץ, גם אבי אפרתי בואללה וגם המבקר של מאקו (ביצה עלומה). שוב הקדימו אותי החצופים...


דבר אחד בטוח אפשר להגיד על המסעדה. היא מעניינת. אפילו מעניינת מאד. עבור foody כמוני שמחפש עניין במסעדות ולרוב מתקשה למצוא, מדובר בעניין משמח.
אפילו הביקורות שנכתבו הן מעניינות: קחו למשל את שגיא כהן המתפייט בהארץ. ב-2012 הוא הילל, שיבח והתרגש. הפעם הוא התאכזב לחלוטין. אבי אפרתי בואללה התאכזב וקטל מעט את המסעדה ב-2012. הפעם - מהפך. ביקורת חיובית וטובה. במאקו לא הייתה ביקורת מסעדות ב- 2012, אבל הביקורת הנוכחית בהחלט חיובית. כאלה מהפכים בביקורות אני לא זוכר. מעניין - כמו שאמרתי...


עיצוב המסעדה עצמו הוא גם לא שגרתי. מרכז המסעדה הוא מטבח פתוח לרווחה. יש בר גדול שיושב "על המטבח".
יש פיזור שולחנות מסביב, כולל שולחן אחד שיושב ממש צמוד למטבח ומאפשר ללטוש עיניים על הנעשה בו.
אנחנו ישבנו בשולחן הזה ואכן יכולנו לצפות בעניין בכל הבישולים, ערבובים, חיתוכים וכו'. כחובב בישול זה היה מרתק.





מעבר לחדר המסעדה הגדול, יש גם חצר פנימית מקורה ויפה מאד שכוללת גם גינת תבלינים של השפית. בערב החורפי והגשום שהיה, החצר הייתה נטושה כמובן.




התפריט של המסעדה ייחודי ולא שגרתי. מנות שף בסגנונות שונים שלא תמצאו דומות להם במקומות אחרים. יש מנות בנוסח אסייתי (לאוס, יפן, וייטנאם). יש מנות אירופאיות (צרפת, איטליה, נורווגיה). יש מנה מקסיקנית. הכל כמובן ב-touch של רימה אולברה.

התפריט מושקע ומשתנה לא מעט: לפי העונות, לפי זמינות חומרי הגלם, לפי השיגעונות של השפית... הדגש הוא על חומרי גלם משובחים וטריים.

המחירים לא זולים. כמצופה ממטבח שף מושקע ששם דגש על חומרי גלם איכותיים.
בתפריט של יום חמישי האחרון היו 7 מנות ראשונות ו-8 עיקריות. יש אפשרות "לצמחן" ו"לטבען" חלק מהמנות (להפוך אותן לידידותיות לצמחונים, כמו סיון שותפתי, או לטבעונים). מחירי הראשונות נעו מ-46 ש"ח עד 74 ש"ח. מחירי העיקריות נעו מ-98 ש"ח עד 132 ש"ח. טווח מחירים די סביר וצפוי למסעדת שף. אבל לטעמי, במנות העיקריות עליהן ארחיב מיד, התמחיר בעיניי מעט גבוה מידי, ביחס לגודל המנות.

אז מה אכלנו?

על ההתחלה קיבלנו 2 שוטים של בלאדי מרי. ככה לפינוק. אחלה בלאדי מרי. יופי של שוט.

אחרי זה הזמנו 2 מנות ראשונות ו-2 עיקריות.

סיון הזמינה סלט זוקיני נא "אלה רומא" למנה ראשונה: רצועות דקיקות של זוקיני טרי, שמן כמהין, לימון ופקורינו רומאנו. בתפריט יש שורה שמאפיינת נכון את המנה: "פשוט ונפלא להתחיל ארוחה...".
סלט זוקיני raw לגמרי אני לא זוכר שראיתי הרבה בארץ. מדובר אכן במנה פשוטה למדי, אבל באופן מפתיע גם טעימה מאד. סיון מאד מאד נהנתה. 3 הביסים שאני לקחתי היו טעימים מאד גם לי. שילוב טוב מאד של הקראנצ'יות של הזוקיני, החריפות הקלה של הגבינה והרוטב החמצמץ. שמן הכמהין הוזלף באופן מדוד מאד ולא השתלט. העלות 46 ש"ח. לא זול. אבל כשחושבים על הפעולה הנדרשת לגרד ז'וליינים דקיקים כאלה של זוקיני, זה מוצדק.



אני הזמנתי טרטר בקר בנוסח לאוס!! (סימני הקריאה בתפריט): טרטר בקר עם נאם-פלה (רוטב דגים), נענע, צ'ילי, ליים, ביצי שליו, פניני טפיוקה וצ'יפסים של טפיוקה. אני מת על טרטר בקר. זו מנה שמחייבת בשר סופר טרי וסופר איכותי. אני לא אעז לאכול אותה במקום לא איכותי. טרטר בדרך אוכלים בסגנון צרפתי אירופאי עם חרדל, בצל קצוץ וחלמון ביצה.
הכיוון האסייתי של אואזיס הוא בהחלט מקורי. נהניתי מכל ביס. השילוב של הבקר הקצוץ והנא עם הטעמים האסייתיים המלוחים, חמוצים, פיקנטיים, והפריכות של צ'יפס הטפיוקה היה טוב מאד. מבחינתי פנינה הטפיוקה ששולבו בטרטר היו מיותרות. עלות המנה - 62 ש"ח. שווה וסביר.



לפני המנות העיקריות קיבלנו עוד שוט לפינוק של קציפת תה יסמין ירוק ושוקולד לבן. נשמע מוזר אבל הייתה לגימה מעולה. טעים ביותר. עד כדי כך שהייתי שוקל להגדיל את המנה ולהגיש כאופציה נוספת לקינוח.


למנה העיקרית הזמינה סיון את מנת "סופר טוסקנה": ריזוטו בטטה עם ארטישוק טרי צלוי, בצלי שאלוט בגריל, פירורי אמרטי (עוגיות שקדים) ושמן כמהין שחורות. המנה הייתה פשוט מעולה. סיון התמוגגה. אני לקחתי 2 ביסים וגם בעיניי זה ריזוטו מהטובים והמקוריים שטעמתי. אני - כחובב מושבע של בשר, דגים ופירות ים - לא הייתי יוצא מבואס אם הייתי מזמין את המנה הזו כמנה עיקרית. המנה לא גדולה והתמחור של 98 ש"ח בעיניי מעט גבוה מידי. אבל עדיין מעולה ומומלץ. אפילו לקרניבורים.



אני הזמנתי לעיקרית את המנה שהיא הכי comfort food בתפריט, מקסיקו סיטי: תבשיל מקסיקני מסורתי של טלה ובקר, "עם חומרי גלם מיוחדים שהבאנו ממקסיקו", פולנטה פריכה וסלסת תירס אורגני.  זו לא המנה הכי מאתגרת או מקורית בתפריט אבל בערב החורפי והקר שהיה, זו המנה שהכי בא לי עליה. המנה כמו שאפשר לצפות הייתה טעימה מאד. בשר איכותי ונימוח שבושל כנראה לא מעט שעות, פולנטה פריכה טעימה מאד. תיבול מקסיקני מעט פיקנטי ומוצלח.
2 מינוסים קטנים. הראשון: הייתי רוצה יותר חריפות במנה. מה לעשות אני חולה על חריף. עוד קצת צ'יפוטלה או צ'ילי היה עושה את זה מושלם. השני: גודל המנה. עוד 2 כפות תבשיל וכף פולנטה היו עושות לי את העבודה. 125 ש"ח זו עלות המנה. בעיניי כאמור קצת over priced ביחס לגודל.



את הארוחה ליוויתי בכוס יין אדום טוב של יקב סוסון ים.

בלי קינוחים אי אפשר כמובן. הזמנו 2 קינוחים:

הראשון: 2 שוטים של "הנשיקה של סיני": שוט של גלידת קרמל ומלח ים ושבבי שקדים. כל שוט עולה 14 ש"ח. יופי של מנה. אחלה אופציה לסיום ארוחה, למישהו שלא רוצה קינוח גדול וכבד, ומסתפק בביס (או בשוט). גם סיון וגם אני נהנינו מהגלידה שהיא כמובן בייצור עצמי. טעימה ועדינה עם מרקם מעולה. שנינו הסכמנו שהייתה חסרה קצת קרמליות במנה ואולי אפילו טאץ' נוסף של מלח שישבור קצת את העדינות.



השני: "הנשיקה של רימה": טירמיסו של לימוני מאייר טריים עם מסקרפונה ורום ג'מייקני. רימה לוקחת את הטירמיסו הבנאלי שמככב בכל מסעדה איטלקית ועושה אותו מעניין עם קרם לימוני ובלי קפה. המנה הייתה מאד טעימה. כאחד שפחות אוהב קינוחים מתוקים, הייתי אפילו מפחית מעט את כמות הסוכר בקרם. 46 ש"ח עלות המנה. אחלה מנה לחובבי קינוחים לימוניים.




השירות במסעדה היה אחד החביבים והמקצועיים שזכיתי להם במסעדה. שירות קשוב ורגוע. מפנק אבך לא מתחנף. כמו שצריך.

בכלל האווירה הכללית במסעדה מאד רגועה ושלווה. אפילו במטבח, אליו היינו צמודים ועליו השקפנו מקרוב, הייתה אווירה רגועה ולא לחוצה ותזזיתית כמו שאפשר לראות בהרבה מסעדות. אולי זה המטבח הפתוח שגורם לכך. אולי זו השפית עצמה שמשרה אווירה כזו. בכל אופן זה נחמד מאד.


אז בסיכומו של עניין:
יופי של מסעדה. מקורית, מעניינת, מושקעת, מתוחכמת, לא זולה.

לא מסעדה שתתאים לכולם.
הישראלי הפשוט של חומוס, צ'יפס, סביח ושווארמה לא בטוח ייהנה כאן. חובבי אוכל אמיתיים (foodys למיניהם) ייהנו כאן מאד.

חובבי בישול כמוני וכמו סיון שיכולים לשבת ולראות ב-Live איך מתנהל מטבח שף מקצועי, ועל הדרך לאכול טוב, בכלל זוכים כאן לחוויה קולינרית לא שגרתית.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה