יום שני, 6 באפריל 2015

20 שנה למול ים - ארוחת טעימות Mul-Young

מסעדת מול ים בנמל תל אביב קיימת כבר 20 שנה (!) (*) ונחשבת לאחת המסעדות היוקרתיות והיקרות בארץ. יש להניח ששנים ארוכות היא נחשבה למסעדה מספר 1 במחוזותינו, אבל בעשור האחרון יש לה כבר תחרות קשה.

המסעדה שורדת כבר 20 שנה במציאות הקשה שיש כאן, וכנראה אפילו בהצלחה, זאת על אף היותה אחת מ- 2 או 3 המסעדות היקרות ביותר בארץ. למה? כנראה בזכות ניהול חכם ובניית מוניטין בינלאומי. המסעדה מכוונת חזק מאד לקהלי יעד מוגדרים: מקומיים מבוגרים בעלי ממון שחלקם הגדול הם לקוחות קבועים ותיירים בעלי ממון. במדריכים בינלאומיים מול ים מדורגת כמסעדה הטובה ביותר בארץ כבר שנים.

רוב השנים היא פעלה די בשקט. בלי יותר מדי תקשורת ויחסי ציבור. בלי הופעות של השף יורם ניצן בטלוויזיה. בלי שיתופי מתכונים כל שני וחמישי באתרי האינטרנט וכתבות יחצ"נות. רחוק מאד מכתית של מאיר אדוני, טוטו של ירון שלו, רפאל של רפי כהן או הרברט סמואל של רושפלד. יש כאן שף שאשכרה נמצא כל ערב במסעדה ומבשל, ולא מחפש להפוך לכוכב תקשורת וסלב. על זה כבר מגיע לשף ולמסעדה הרבה ריספקט. ההופעה הטלוויזיונית היחידה שזכורה לי הייתה הופעת האורח של ניצן באחד מפרקי מאסטר שף שם הוא הציג את קינוח ביצת הפברז'ה היוקרתי של מול ים.

כמה יקר פה? מאד יקר. עסקית צהריים של מנה ראשונה ועיקרית מתחילה ב-180 ₪. בלי שתייה. תפריט הערב כולל מנות ראשונות שרובן ככולן עולות מעל 100 ₪. הסלט הירוק עולה 60 ₪. בתפריט כתוב סלט ירוק עם שמן זית ובלסמי. זהו. זו המנה הכי זולה ובעיניי דווקא זו ההגזמה הכי גדולה. רוב המנות הראשונות מתומחרות בין 120 ל-170 ₪. מנות עיקריות מתומחרות ב-200 ₪ וצפונה (עד 260-270 ₪ ללובסטר מבושל בואקום, מנת צלעות טלה ואספרגוס או מנה של פילה דג ג'ון דורי וקוקי סן ז'אק). בקיצור סועד ערב שרוצה מנה ראשונה, עיקרית, שתייה קלה או חמה, כוס יין וקינוח ייאלץ להיפרד לפחות מ-450 ₪. התפריט מבוסס כמעט לחלוטין על דגים ופירות ים. חלקם מקומיים באיכות גבוהה וחלקם מיובאים באיכות גבוהה, כמו מנות הלובסטרים מקנדה. לקרניבורים וצמחונים אין מה לחפש כאן.


יצא לי לאכול פעם אחת ויחידה במול ים בעסקית צהריים לפני כ- 4-5 שנים. למיטב זיכרוני זו הייתה ארוחה מוקפדת וטובה מאד. פעם יחידה בארץ שאכלתי לובסטר לעסקית... (נדמה לי שהיא עלתה 170 ש"ח).

לפני כשבועיים קראתי כתבה בואללה אוכל על תפריט הטעימות לצעירים שהושק במסעדה בימים אלה, במסגרת חגיגות 20 שנה למסעדה: "מול יאנג" הוא שמו. מדובר בארוחת טעימות לזוג ב-700 ₪ שכוללת בחירה של 4 מנות לכל סועד עם קינוח אחד לסועד. המחיר כולל גם כוס יין, לחמים, שתייה קלה ושתייה חמה. 350 ₪ לסועד לארוחה כזו במסעדה כזו נשמע כמו דיל שווה במיוחד (יש ארוחה דומה כזו בשגרה שעלותה לזוג היא 1,200 ש"ח). חלק מהמנות הן מנות עכשוויות וחלקן מנות מן העבר של המסעדה.

ניצלתי את יום הולדתו של יותם אחייני ושותפי לשחיתויות קולינריות רבות, והזמנתי מקום ביום ג' לפני שבוע. איכשהו נראה לנו שזה עדיף מלסבול מול הטלוויזיה עם נבחרת ישראל נגד בלגיה.


תפריט Mul Young כולל בחירה של 8 מנות מתוך 10 אפשריות. כמובן שזוג שלא מוצא 8 מנות יכול להזמין את אותה מנה פעמיים... ויתרנו על הסביצ'ה ילוטייל ועל מרק קפוצ'ינו שורשים והזמנו 8 מנות שונות. המנות הן מנות קטנות ובינוניות.

לחם הוזרם לשולחן נון-סטופ. אפשר לשבוע רק ממנו. 3 סוגים שונים של לחמים. כולם טובים מאד, עם חמאה ואיולי שום.
קיבלו כוס יין לבן טוב כחלק מהארוחה והסתפקנו במים כשתייה קלה.



ולעסק עצמו - המנות הנבחרות:

1. טריו אויסטרים: 3 אויסטרים (נדמה מסוג ג'ילארדו שעלותם הרגילה בתפריט 30 ש"ח ליחידה), עם מטבל של חומץ בן יין ושאלוטס. אויסטרים זה אויסטרים. חומר גלם יוקרתי מאד אבל לטעמי overated. היה כמובן אויסטר משובח ואיכותי מאד, אבל לא הכי טעים שאכלתי (בשילה ובקפה אירופה היה לי יותר טעים). המטבל לטעמנו לא הוסיף.



2. קפוצ'ינו סרטנים: קציפת סרטנים עם בייבי שרימפס קריסטל ושמן ארומטי. בתפריט הרגיל יש מנה של מרק סרטנים מוקצף. אני מניח שזה משהו דומה. הקפוצ'ינו היה נחמד. לא יותר. אם הייתי מזמין את המנה בערב רגיל כנראה שהייתי מתבאס. אני מעדיף מרקים יותר סמיכים ובעלי גוף. ביסק סרטנים מוקרם עושה לי את זה יותר. זו המנה שהייתי מוותר עליה בערב הזה. 



3. רביולי סקאלופ: רביולי ממולא בבשר סקאלופ בציר לובסטר וחומץ בלסמי. מנה ראשונה שבתפריט הרגיל עולה 160 ש"ח. כאן הגיע רביולי אחד שהונח על 3 אספרגוסים ירוקים שנחלטו קצרות. מנה טובה. לא wow, אבל עשויה כמו שצריך.  הסקאלופ (רכיכה שאני מת עליה) הולכת לאיבוד בעיניי כמילוי לפסטה. בכל מקרה אני לא חושב שמנה שלמה כזו בערב רגיל שווה את 160 השקלים. זה too much.



4. לובסטר בנדיקט: הומאז' ל- Eggs Benedict. גם היא לא קיימת כיום בתפריט הרגיל. ביצה עם חלמון נוזלי שבושלה בטכניקה שהפכה אותה לתפוחה ואוורירית (דווקא מגניב), על גבי נתחי לובסטר ואיזשהו בריוש. טעים מאד. מושחת וטעים. לובסטר זה אכן בשר טעים מאד, למי שלא ניסה. לא משוכנע שהוא שווה את המחירים שגובים עליו, אבל זה דיון נפרד.


5. קוד שחור: פילה דג Black Cod צלוי ביין אדום עם אנדיב, אספרגוסים לבנים, בויניגרט דבש וחרדל (בתפריט הרגיל - ויניגרט מוסטרדה). היה שם גם קרום חלב שעיטר את הצלחת ובעינינו לא הוסיף לא יופי ולא טעם. המנה עצמה הייתה מעולה. בערב רגיל משלמים עליה 150 ש"ח. אם הכמות שאנחנו קיבלנו תואמת ערב רגיל, זה מעט מאד דג בשביל הרבה כסף. 



6. לנגוסטין על הריזוטו האסור: נתח לא גדול של לנגוסטין עם קציפת אגוזי לוז וטוויל פיסטוק. מנה שאף היא לא חלק מהתפריט הנוכחי. מנה מאד מאד טובה. ריזוטו מצוין. בשר לנגוסטין טוב. חוץ מקציפת אגוזי הלוז שהייתה מיותר לחלוטין זו אחלה מנה. כבדה, מושחתת וטעימה. בכלל - כמו שאפשר לראות בצילומים. יותר מדי קצפים וקציפות מיותרים יש כאן במנות.



7. אנילוטי ריקוטה וטרטופי (כמהין): עם שרימפס צרובים וקוקי סאן ז'אק. מתחרה טובה על התואר המנה הכי טעימה של הערב. בתפריט הרגיל זו מנה עיקרית של 240 ש"ח. לא פחות. אבל המנה פשוט פנטסטית. הכמהין לא משתלט. השרימפס והצדפות מעולים, וגם האנילוטי (פסטה ממולאת - מעין רביולי מגולגל) היה עשוי פרפקטו. גם פה עיטר את הצלחת קצף מיותר שלשמחתנו לא קלקל.



8. פילה לוקוס: פילה על צלי כרוב אדום עם אספרגוס לבן ורוטב שרדונה. מנה שבערב עולה 230 ש"ח. מנה מעולה גם היא. לוקוס משובח. רוטב מחמיא. אספרגוס לבן קצת קראנצ'י. רוטב טעים. השף כנראה חולה על קצפים כי גם כאן היה אחד כזה. גם איזושהי פטריית שימג'י בצבצה בצלחת. סה"כ עוד מנה מוצלחת מאד.



אז סיימנו בהצלחה 8 מנות שונות. הרבה דגים ופירות ים כמו שאפשר לראות. נשאר מקום לקינוח או שניים.

הקינוח: גלגולה של ביצה - או מה בא קודם הביצה או גלידת הערמונים?

תפריט Mul Young מציע 4 קינוחים מתוכם זוג יכול לבחור 2 שונים או קינוח אחד זוגי במקרה של ביצת הפברז'ה.

ויתרנו על שטרויזל התותים, על ברולה המקדמיה ועל המתוקים של קו המשווה והזמנו את מנת הכוכב של המסעדה. המנה ההו כה מפורסמת של ביצת הפברז'ה. 70 ש"ח הוא מחירה לצרכן בערב רגיל. תיאורה המלא בתפריט: ביצת "פברז'ה" של הצאר: כדור בדולח מסוכר, ממולא בקציפת וניל, גלידת ערמונים, תפוחים ושקדים מקורמלים. הכדור המושלם, בצבע טורקיז בוהק ודי מטורף, מוגש על צלחת לבנה ומעוטר בעלעל כסף. את הכדור המסוכר הדק למדי צריך פשוט לנפץ ולגרוף את התוכן בכף. היות וזה קינוח שבאמת הפך למגה-סלב של הקינוחים, אני חושב שהוא בהחלט שווה את 70 השקלים בערב רגיל. יש כאן אחלה גימיק. הסוכר הצבוע עצמו הוא סוכר. לא חייבים לאכול אותו. למי שמנסה שייזהר על השיניים. המילוי עצמו כמו שאפשר לצפות מקרם וניל, גלידת ערמונים ושאר הירקות הוא טעים מאד. הכל בתוכו עשוי נהדר. הכי משמח שהוא מתוק בדיוק במידה.


אחרי האירוע הנ"ל הרגענו את עצמנו בכוס שתייה חמה (אספרסו ותה ירוק למי שחשוב לו לדעת).
ביקשנו חשבון. לא היו בו הפתעות. 700 ש"ח אכן היה רשום עליו.

עיצוב: מסעדה בת 20. לפני 20 שנה כנראה עיצוב לא היה מרכז העניינים, גם לא במסעדת יוקרה. אני מניח שהמקום שופץ ועוצב מחדש במהלך השנים, אבל עדיין יש כאן עיצוב מאד פשוט, קלאסי, נעים ולא מנקר עיניים. לא משהו שמשדר יוקרה מיוחדת.


שירות: כצפוי, שירות סופר מקצועי. מתוקתק ומתחשב. בהרבה מסעדות יש בעייה שלמלצרים אין קשר עין עם הסועדים. כאן זה בדיוק ההיפך. יש קשר עין תמידי עם היושבים במסעדה. נגמר הלחם - מיד אצה רצה מלצרית חביבה עם מלקחיים שאוחזים בכמה פרוסות נוספות. כנ"ל refill למים. אכלתם אויסטרים וידיכם הענוגות זקוקות לניקוי מיידי. שנייה אחרי שהנחתם את הצדפה מגיעה מלצרית עם מגבון לח. באופן יחסי לא מציקים כאן גם בשאלות של "איך המנה?" או "המנה לטעמכם?". בעינינו השירות היה אפילו רציני מדי. המלצרים כל-כך רגילים לקהל סועדים מבוגר ו"כבד" שגם כשבאים חבר'ה צעירים יותר ופחות מעונבים, הם נשארים באותו mode שירותי קצת מתוכנת. lighten up, הכל בסדר...


ולסיכום:

בזכות תפריט המבצע, חוויית מול ים הייתה בהחלט שווה מאד. 350 ש"ח לאדם לכל מה שאכלנו זה מחיר מצוין. אני לא חושב שמחירי הערב הרגילים שווים את עלותם. יכול להיות שלפני 15 ו-20 שנה האוכל כאן היה כל-כך ייחודי, מעניין ויוקרתי שעלויות כאלה היו מוצדקות. היום, כיש כאן לא מעט מסעדות גורמה, עם חומרי גלם משובחים, זה לא מוצדק. אכלנו כאן כמה וכמה מנות מצויינות, אבל אף אחת מהן לא תיזכר בעינינו כאחת המנות הטובות שאכלנו בחיינו. יש בעיניי משהו קצת כבד ומבוגר באוכל. כאילו השף (הסופר מקצועי) לא התעדכן בטרנדים העכשוויים בקולינריה או שהוא מתעלם מהם בכוונה.
ובחייאת - ותרו על הקצפים שלכם. הם לא עושים כלום. הם גם לא נראים טוב. אם היה מדובר באיזו קציפה אוורירית צבעונית ניחא, אבל הקצפים של מול ים, לפחות אלה שראינו, הם שקופים או לבנבנים ונראים קצת כמו רוק על הצלחת. מיותר לחלוטין. (בכתית ובפופינה למשל יש קצפים מגניבים וטעימים שמוסיפים עניין).

אקיצר - למי שבא לחגוג במקום יוקרתי, מוקפד ומושקע בחודשיים הקרובים, שינצל את תפריט Mul Young ויזמין מקום במול ים. אחרת - רק אם יש לכם דודה מטורפת לפצח לובסטר כאן ועכשיו, שווה שתזמינו מקום. 


(*) לגבי 20 שנות קיום: מנחוס קטן... אולי לא הם לא היו צריכים לציין את האירוע בכזו חגיגיות... ב-23 ביולי אירעה שריפה במסעדה כתוצאה מקצר חשמלי שגרם לשריפה כללית במסעדה. יהיה צורך בבנייה מחדש של המסעדה כולה. נראה מה יהיה. נקווה שיחזרו לפעילות במהרה...

ועוד עדכון מצער מנובמבר 2015: המסעדה לא תיפתח מחדש. הבעלים שלום מחרובסקי הודיע שפעילות המסעדה לא תחודש.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה