יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

Fishop - דוכן דגים ופירות ים ו- Fishbar - בר דגים ופירות ים

חנות הדגים Fishop ובר הדגים Fishbar נפתחו לא מזמן בשרונה מרקט בתל אביב.


השותפים הם המסעדן הראל בלו (בעלי המסעדות סיטארה וברנז'ה) ואודי בכור מחנות הדגים הותיקה "זיקו דגים".
בשרונה מרקט יש 2 דוכנים נפרדים שאינם צמודים זה לזה:
Fishop - חנות/דוכן דגים ופירות ים טריים, שבה אפשר למצוא דגי ים תיכון טריים לצד פירות ים מיובאים חיים, צדפות וחומרי גלם לבישול.
Fishbar - לא רחוק מהחנות שוכן בר הדגים שבו יש מנות של אותם דגים ופירות ים. אפשר לשבת ולנשנש על הבר או לקחת בטייקאוויי.

את הפיש-בר עדיין לא יצא לי לנסות. את ה- Fishop יצא לי לנסות ביום ו' האחרון ומהניסיון הראשון יצאתי מבסוט לאללה. גם מטיב הסחורה שניסיתי וגם מהמיקום המצוין עבורי בזכות ההגעה הקלה והקצרה לשרונה מגבעתיים ביתי.
(לא עוד נסיעה לשוק הכרמל או לנמל ליפו).

הדוכן נראה כמו שדוכן דגים ופירות ים טריים מודרני צריך להיראות ומזכיר דוכנים דומים שראיתי בשווקי אוכל באירופה, דוגמת הבוקרייה בברצלונה. הסחורה נראית איכותית וטרייה. הדגים והשרצים מסודרים יפה ומונחים על גבי קוביות קרח. יש מבחר נהדר של דגים ופירות ים טריים - לא רק קלמרי, שרימפס ומולים, אלא גם סקאלופס, אויסטרים, סרטנים, תמנונים ואפילו לובסטרים. 

המחירים מחושבים לפי עלות ל- 100 גרם חומר גלם. הם כמובן יקרים, אבל נדמה לי שלא יקרים יותר מחנויות דגים טריים איכותיות אחרות בתל אביב. גם חנות הדגים השכונתית הטובה שלי בגבעתיים (דידי דג) יקרה למדי. אין מה לעשות דגים טריים זה עסק יקר.
מחירים לדוגמא לפני פילוט: לברק - 13 ש"ח ל-100 גרם, דניס - 9 ש"ח ל-100 גרם (16 ש"ח לפילה נקי ל-100 גרם), פילה סלמון -11 ש"ח ל-100 גרם, פילה טונה אדומה - 25 ש"ח ל-100 גרם, שרימפס קריסטל (ג'מבו) - 23 ש"ח ל-100 גרם, קלמרי טרי - 15 ש"ח ל-100 גרם, סקאלופס - 27 ש"ח ל-100 גרם, סרטן כחול - 9 ש"ח ל-100 גרם ועוד.






כשרכשתי את שרציי הציעו לי לקחת פילטים מוכנים שנפרסו בבוקר, אבל אני העדפתי לקבל פילטים על המקום ולכן חיכיתי כמה דקות בסבלנות. יש לציין שהיו לא מעט אנשים בדוכן בשעה 11:00 בבוקר, אבל השירות היה יעיל, זריז וטוב.
קניתי לברק טרי (גדול יחסית) שפילטו לי יפה ובמקצועיות (לא נותרה עצם אחת) וגם 4 סקאלופס טריות וגדולות יחסית.
הדגים נעטפו ונארזו היטב, עם נייר סופג ריחות, ניילון נצמד והונחו בשקית עם קוביות קרח כדי לשמור על הטריות. משקיעים כאן. כמו שצריך. 



וזו התוצאה הסופית שהכנתי בשישי בערב בארוחת פינוק לאמאשלי ולי:


סקאלופס צרובות ברוטב מיסו, תפוזים, חמאה חומה, שמן שומשום, טוגראשי ומעט צ'ילי חריף.



פילה לברק אפוי באותו רוטב, עם גרידת תפוז, לצד פירה תפו"א וכרובית.




והנה כמובטח -


ביקור חוזר ב- Fishbar:

ביום חמישי האחרון עשיתי סיבוב קצר בשרונה מרקט אחרי העבודה ובסביבות 19:30 חשתי רעב מה. ויתרתי על ההמולה בביירן ובשגב קונספט והתיישבתי על הבר של Fishbar לבדוק אם החבר'ה שם מטפלים יפה בסחורה המשובחת של החנות.
הבר הוא בר מרובע שנבנה סביב מטבח. הדוכן כאמור אינו צמוד לחנות. בין החנות לבר יש את דוכן הסושי של Ze-Sushi.



התפריט כצפוי הוא על טהרת חומרי הגלם של החנות. זה נראה תפריט מאד פשוט, שמנסה להוציא את המיטב מחומרי הגלם. מסעדת שוק של דגים, כמו שמסעדה כזו צריכה להיות. את היצירתיות, הצלחות והעיצובים צריך לשמור למסעדות שף.
יש מנות דגים קרות (דגים נאים או כבושים): כמו אויסטרים על הקרח (30 ש"ח ליחידה), צלחת דגים כבושים (53 ש"ח), גרבדלקס (45 ש"ח), קרפצ'יו דג ים עם לובייה (49 ש"ח), טרטר טונה (49 ש"ח) ועוד.
יש מנות חמות כמו: פיש אנד צ'יפס (44 ש"ח), כריך קציצות דגים ברוטב חריימה (52 ש"ח). אלה הזולות.
בין היקרות יותר: מולים ביין לבן (89 ש"ח), שיפוד מוסר ים עם ירקות צלויים וציזיקי (105) ש"ח, טליאטלה פירות ים (78 ש"ח), ריזוטו עגבניות ופירות ים חריף (82 ש"ח).
יש מנות על הפלנצ'ה - שרימפס קריסטל (38 ש"ח ל-100 גרם), ברבוניות מטוגנות (38 ש"ח) ועוד.

אני הסתפקתי בארוחת ערב קלילה והזמנתי את אחת המנות היותר פשוטות - אבל קלאסיות: פיש אנד צ'יפס.
הפיש במקרה זה היה מליטות. הן צופו בבלילה טובה וטוגנו בשמן עמוק. הצ'יפס הוא צ'יפס דק, מקדונלד'ס סטייל. אני מעריך שזה צ'יפס תעשייתי. כך או כך מאד נהניתי מהמנה. הדג היה מצוין. טרי, טעים, קראנצ'י בחוץ ורך בפנים. המנה נדיבה. לצד המנה הוגש איולי לימון טעים. הצ'יפס היה טוב למדי, דק ופריך. גם הדג וגם הצ'יפס למרות שטוגנו, לא היו מלאי שמן. זה מראה שהטיגון היה בדיוק כמו שצריך - בטמפרטורת השמן הנכונה, ושעשו עבודה טובה בספיגת עודפי השמן.


בסה"כ נראה שיש כאן אחלה אופציה בתוך המולת שרונה מרקט, לארוחת דגים פשוטה וטובה, שנשענת על חומרי גלם טובים מאד.





ביקור חוזר אקראי משבוע שעבר (20/11):

קפצתי ביום שישי בצהריים. סביבות 12:30. הזמנתי כריך קציצות דגים עם רוטב חריימה וטחינה בחלה.
52 ש"ח זה עלה אם זכור לי נכון.
הסה"כ טעים. קציצות טעימות, אבל יחסית מאד מוצקות ודחוסות, ולכן העובדה ששמים אותן בתוך פרוסות חלה מקשה מאד על האכילה. לא פשוט לאחוז בפרוסות החלה הנוטפות רוטב בשתי ידיים ולאכול. בעצם לא פשוט זה אנדרסטייטמנט - זה בלתי אפשרי. נוצר עסק מלכלכך ומעצבן. המלצתי לחבר'ה שם שיחליפו לחם, כי העסק לא נוח להתעסקות. יש מנה דומה של קציצות דגים בצלחת שמוגשת עם חלה בצד. קצת יותר יקרה. כנראה שהיא העדיפה כרגע...

והנה ברוסקטה עם טונה צרובה. טעים.




ארוחה וייטנאמית

לפני כמה חודשים הזמנתי כמתנה לגיסתי ספר בישול וייטנאמי מאתר ספרים באנגליה. הספר היה אמור להגיע בחבילה אליי הבייתה עד מועד מסוים. בזכות דואר ישראל נתקעה החבילה אי שם ולא הגיעה. אחרי כשבועיים של איחור, יצרתי קשר עם האתר האנגלי והם שלחו שוב את הספר הפעם לכתובת של גיסתי. הספר הגיע לשם בשלום ובזמן. כמה ימים אחרי שהגיע הספר לגיסתי, קיבלתי גם אני את פתק החבילה המיוחל מדואר ישראל. ככל הנראה מצאו אי שם את הספר הראשון שנשלח והוא הגיע אליי באיחור של כחודש. כך יש גם לי עותק של הספר. לשמחתי - מטבח וייטנאמי אהוב עליי, ולכן התגברתי על מחסום האנגלית של הספר, והכנתי בשבועות האחרונים כמה מתכונים בהשראת הספר.



המטבח הוייטנאמי שמוכר לנו גם בארץ הוא מעין שילוב של מטבחים אסייתיים יותר מוכרים כמו תאילנדי וסיני לבין המטבח הצרפתי שנתן את השפעתו על הוייטנאמים בזמן הכיבוש הצרפתי שם. כך למשל אפשר למצוא בו גם את הבאנים המפורסמים - באגטים במילויים אסייתיים שונים (למשל באן מי - באגט במילוי פטה כבד ובטן חזיר). נדמה לי שיחסית למטבחים השכנים יש באופן כללי יותר שימוש בבשר, ספציפית בבשר חזיר (אבל גם בבקר). מה שמאפיין את האוכל במיוחד הוא העדינות היחסית שלו. הוא פחות חריף ועוקצני מהמטבח התאילנדי ופחות כבד ושמן מהאוכל הסיני. 

לא את כל המרכיבים וחומרי הגלם שיש במטבח הוייטנאמי אפשר להשיג בארץ. למשל עלי Betel, עלי לוטוס, Tamarind Pulp. אולי במקומות בודדים מתמחים בשווקים אפשר להתאמץ ואולי למצוא. אני חיפשתי במזרח מערב או במכולת הסינית ולא מצאתי. למרות זאת, בזכות שפע חומרי הגלם האסייתיים בחנויות המתמחות (כולל רשתות כמו טבע קסטל וטיב טעם) אפשר להסתדר ולאלתר. רוב חומרי הגלם, גם במתכונים מהספר, מוכרים לנו מהמטבח התאילנדי, הסיני והיפני, למשל רטבי סויה, רוטב תמרינדי, ג'ינג'ר, צ'ילי, למון גראס, קפיר ליים, ליים, סוכר דקלים, כוסברה, דפי אורז, איטריות אורז, פיטריות למיניהן, טופו, טפיוקה ועוד ועוד.

המתכונים הבאים הם בהשראת המתכונים שבספר, עם התאמות שונות שערכתי בגלל היעדר חומרי גלם כאלה ואחרים:


סלט קולורבי ובקר בתמרינדי:

סלט שמכיל ז'וליינים של קולורבי, גזר וסלק, עלי נענע וכוסברה טריים, פרוסות שום מטוגן, בוטנים קלויים, צ'ילי אדום פרוס דק.

הרכיב המרכזי ברוטב: 2 כפות של Nuoc mam dipping sauce: מטבל שיכול להוות בסיס ללא מעט מתכונים: כמרכיב טעם בסלטים כמו במתכון הזה, כרוטב לספרינג-רולס או מנת נודלס. הרוטב כולל 3 כפות רוטב דגים, 3 כפות חומץ (השתמשתי בחומץ אורז), 2 שיני שום קצוצות, צ'ילי אדום חתוך דק מאד, 2 כפות מיץ ליים.
בעיקרון לצורך הכנת המטבל צריך למהול את כל הנוזלים ב- 125 מ"ל מים ולבשל עד שהסוכר מתמוסס. לפני ההגשה להוסיף את השום והצ'ילי הקצוצים. למתכון צריך כאמור 2 כפות בלבד. את השארית אפשר לשמור בצנצנת במקרר כמה ימים.

הבשר בסלט צריך להיות בשר בקר רזה. במתכון בספר משתמשים בפילה בקר. לטעמי סינטה או שייטל טעימים יותר. אני השתמשתי בסינטה. 300 גרם. את הבקר צריך לפרוס לרצועות בעובי של 3 מ"מ. לשים מעט שמן במחבת. להוסיף שן שום פרוסה ולטגן קלות עד שהשמן סופג את טעם השום. לצרוב את הבשר, תוך כדי תיבול במלח ופלפל שחור. צריבה קלה בלבד.
אחרי הטיגון צריך לתבל את הבקר במעט מי תמרינדי (בערך כף): מים שממוססים לתוכם עיסת תמרינדי מוצקה (tamarind pulp). אני לא השגתי אז השתמשתי ברוטב התמרינדי המוכר שדיללתי במעט מים.
כף נוספת צריך להוסיף לרוטב.

להגשה צריך לערבב את הירקות והעלים עם הרוטב, להניח את פרוסות הבשר הצרוב עליהם, לפזר בוטנים, לקשט אם רוצים בצ'ילי אדום וכוסברה טרייה נוספת ולאכול.




דפי אורז ממולאים בשרימפס מוקפץ ומנגו:

בעצם ספרינג רולס. השתמשנו בשרימפס קפואים שהוקפצו במעט שמן עם שום, רוטב דגים ומיץ ליים.
במתכון משתמשים במנגו ירוק שהוא פחות מתוק. לנו היה מנגו רגיל שהיה בשל ומתוק ונחתך לז'וליינים.
עוד נכנסו לרולים: רצועות גזר דקיקות, עלי נענע וכוסברה, מעט עלי חסה, בוטנים קלויים קצוצים.

עשינו גם כמה רולים צמחוניים עם שעועית ירוקה חלוטה ופטריות שמפינון טריות חתוכות דק. שאר המרכיבים היו זהים לרולים עם השרימפס.

הרכבת הרולים מצריכה מעט סבלנות: יש להרטיב את דפי האורז במי ברז כ-1/2 דקה. לנער היטב. להניח על משטח עבודה. להניח את מריבי המילוי ולגלגל בזהירות.

במתכון בספר יש שימוש בבננה ירוקה ומלפפון ואין נענע וכוסברה, אבל זה באמת כיד הדימיון. הכל הולך.
בספר משתמשים כמטבל באותו רוטב Nuoc mam dipping sauce שתואר לעיל. אני הכנתי מטבל מעט שונה עם רוטב דגים, מעט רוטב תמרינדי, מיץ ליים, רוטב צ'ילי חריף ומירין. יצא מטבל חמצמץ-מתקתק-חרפרף טעים.




שעועית ירוקה מוקפצת עם פיטריות אויסטר (יער):

שעועית ירוקה טרייה, שום, פיטריות אויסטר (פיטריות יער בהירות שדומות לאויסטרים ומכאן שמן).
חולטים קצרות את השעועיות. מחממים שמן בווק/מחבת. מוסיפים את השום ומטגנים קצרצרות. מוסיפים את השעועית ומקציפים כ-2 דקות. מוסיפים את הפיטריות ומקפיצים עוד קצת. מתבלים במעט רוטב סויה, רוטב צדפות (אנחנו דילגנו כי לא היה במצאי), מעט מלח ופלפל, מעט סוכר ושמן שומשום. אפשר להוסיף גם רוטב תרמינדי במקום רוטב הצדפות ובסוף גם כוסברה.




אורז עם אפונה ירוקה וגזר:

בספר זה מתכון של אורז מאודה בעלי לוטוס (ומתובל בזרעי לוטוס). אנחנו ויתרנו על ההלוטוס... גם על האידוי... פשוט עשינו אורז מבושל עם אפונה ירוקה וקוביות גזר קטנות. במתכון יש שימוש גם בפטריות שיטאקה מיובשות.




עוף מבושל בג'ינג'ר:

מתכון מאד פשוט שקצת חששנו ממנו כי המרכיבים העיקריים שבו זה ג'ינג'ר ורוטב דגים. הריח בזמן הבישול הוא מאד חזק, אבל הטעם בסופו של דבר מאד עדין וטעים.
במתכון בספר משתמשים ב-1/2 קילו שוקי עוף ללא עצם, חתוכים לקוביות קטנות למדי. אנחנו השתמשנו בשוקי עוף שלמות עם העצם וזה הצריך בישול קצת יותר ארוך.
עוד מרכיבים: 5 ס"מ שורש ג'ינג'ר שגיררתי בפומפיה, 3-4 שיני שום קצוצות, כוס ציר עוף, 3 כפות רוטב דגים, 1 כפית רוטב צדפות (לנו לא היה), 4 בצלים ירוקים חתוכים, פלפל אדום חריף חתוך דק, כוסברה טריה, מלח, סוכר ופלפל שחור.

מכינים משרה לעוף לכ-1/2 שעה: רוטב הדגים עם 1 כף סוכר וכל הג'ינג'ר. מעסים בו את העוף ושולחים לקירור.
מוציאים. מטגנים במעט שמן את השום עד שהוא מפיץ ניחוח. מוסיפים את העוף - בלי המרינדה. מטגנים את העוף מכל צדדיו. שופכים לסיר/מחבת את שארית המשרהץ מבשלים עד ריכוך העוף. לקוביות קטנות מספיקות 15 דקות. לשוקיים שלמות צריך לפחות 40-45 דקות. אנחנו הוספנו בסוף מעט מיץ ליים סחוט ועוד קצת סוכר, כדי לאזן את הטעמים. בסוף מוסיפים את הבצל הירוק, הצ'ילי (שאנחנו שכחנו) ואת הכוסברה ומגישים.




קינוח: פניני טפיוקה בקרם קוקוס עם קוביות מנגו:

השתמשנו כאן בפניני הטפיוקה הגדולות. לדעתי כדאי יותר להשתמש ביותר קטנות שיש בחנויות המתמחות.
השתמשנו בכ-100 גרם טפיוקה. צריך להרתיח כליטר מים. להוסיף את הפנינים ולבשל תוך ערבוב עד שהן נעשות שקופות. ההפיכה לשקופות היא בגדר חובה, אחרת הפנינים קשות מדי ללעיסה. אחרי הבישול הראשוני במים צריך לשטוף במי ברז ולסנן. במקביל מרתיחים בסיר 1/2 מיכל קרם קוקוס עם 100 מ"ל מים, 2 כפות סוכר (אפשר ומומלץ למי שיש להשתמש בסוכר דקלים ו-1/2 כפית מלח. מי שאוהב יכול לשדרג ולהוסיף וניל לנוזל. גם מעט מיסו לבן יכול להוסיף מימד של עומק.
מבשלים יחד עם הטפיוקה כמה דקות, עד שהתערובת מסמיכה והופכת דייסתית והפנינים רכות.

אוכלים אחרי קירור לטמפרטורת החדר או קירור במקרר. התוצאה הסופית היא קינוח קוקוסי מרענן. אני הוספתי לנוזל מעט מיץ ליים שישבור את המתיקות, ומעט נענע טרייה קצוצה.

בסוף מומלץ להגיש עם פירות. יכול להיות קוביות מנגו כמו במקרה שלנו, יכול להיות פירות יער טריים או רוטב פירות יער (פירות יער קפואים שמחממים במחבת עם מעט סוכר ומיץ ליים), יכול לעבוד עם פסיפלורה, קיווי ועוד ועוד.





יום ראשון, 16 באוגוסט 2015

משייה של יוסי שטרית - כשמטבח מרוקאי ומולקולרי נפגשים...

מסעדת משייה שנפתחה זה עתה היא המסעדה החדשה של יוסי שטרית, השף של קיטשן מרקט המעולה בנמל תל אביב ושל אונזה החביבה מאד בשוק הפשפשים ביפו. משייה מסתבר זו הקליפה של אגוז המוסקט, שהוא תבלין שגור במטבח המרוקאי והצפון אפריקאי.

במשייה שטרית חוזר לבישול מבית אמא שלו, אבל בטכניקות שלו. זה אומר בעצם שזו מסעדת גורמה מרוקאית/צפון אפריקאית. מרוקאי עם נגיעות מולקולריות. בעיניי זה נשמע מבטיח ומגניב ביותר. כזה דבר אף פעם לא העיזו לעשות בארץ ולכן שאפו מראש על האומץ. שפים כמו רפי כהן ברפאל ואבי ביטון באדורה עשו מנות מרוקאיות בגירסאות מודרניות אבל הם אף פעם לא לקחו את זה רחוק כמו שיוסי שטרית עושה במשייה.

היות וקיטשן מרקט בעיניי היא בטופ 10 של מסעדות ארצנו מיהרנו להזמין מקום ביום ו' האחרון. האירוע הרשמי יומולדת של אחותי הגדולה. הזמנו מקום ל-9 סועדים, לשעה 19:30. לא אכנס לשמות ולתפקידים. ידענו שהמסעדה נפתחה ממש לפני שבוע-שבועיים ושהיא כמובן בתקופת הרצה, אבל לקחנו סיכון מחושב מתוך תקווה שהם יסתדרו עם שולחן של תשעה. (שזו משימה לא פשוטה גם במסעדה ותיקה). המסעדה לא הייתה מלאה לגמרי בתחילת הערב, אבל עד מהרה היא התמלאה לחלוטין. ככה זה שיש ביקורת טרייה ומלאת התלהבות באתר מאקו.

המסעדה יושבת במלון הבוטיק מנדליי 5 שבאופן מפתיע נמצא בכתובת הזו. לפניה פעלה במקום לזמן לא ארוך מסעדת חמש שהשף רפי כהן פתח אותה ועיקר פעילותה היה ארוחות בוקר. רפי כהן חטף מתישהו את  הג'ננה המתוקשרת שלאחריה יוסי שטרית ושותפיו נטלו את העסק והתחילו במלאכת הבנייה של משייה, שלקחה כ-8 חודשים.

המסעדה היא חלק מהלובי של המלון. כשנכנסים יש במרכז בר מרובע גדול למדי ומימינו יש את איזור המסעדה והשולחנות. מצד אחד הוא גובל בקיר של גינת ירק ובסופו ניצבים 2 מטבחים פתוחים: אחד של המנות החמות וכולל בתוכו טאבון ענק, דומה לזה שיש ביפו תל אביב או בסנטה קתרינה. השני מטבח של הקינוחים. העיצוב של המסעדה הוא מודרני עם טאצ'ים אוריינטליים צפון אפריקאיים. משהו שמשרה אווירה נעימה ולא פורמלית.





קיבלנו תפריטים.
נכון לעכשיו התפריט ככל הנראה עדיין לא הושלם והוא עדיין בשלבי הרצה כאלה או אחרים. לצד 10 מנות ראשונות ו-8 עיקריות. היו גם 2-3 מנות ספיישל. מחירי המנות הראשונות נעים בין כ-40 עד כ-60 ש"ח. סביר בשביל מסעדת שף רצינית. המנות העיקריות הן החל -78 ש"ח ועד 158 ש"ח (לוקוס). יש גם מנת פילה בקר ב-158 ש"ח או ב-188 ש"ח. אני מניח שזה עניין של כמות הבשר. שוב. תמחור סביר למדי למסעדת שף.

הזמנו 10 מנות ראשונות ו-9 מנות עיקריות.

יחד עם הראשונות הזמנו גם 2 לחמי פרנה מהטאבון. הלחמים השחומים והחמים מגיעים עם 2 מטבלים טעימים של לאבנה ומטבוחה. לחמים דקים מקמח מלא שהוזלף עליהם שמן זית וקשה להפסיק לאכול מהם. מאוחר יותר, בהמתנה למנות העיקריות, קיבלנו 2 לחמים נוספים על חשבון הבית. תענוג.
לפני המנות הראשונות קיבלנו גם פיתות קטנטנות עם חומוס ביתי שהם מכינים. פיתה של 2 ביסים וחומוס טעים. חמוד מאד.


ככה נראית הפרנה 3 שניות אחרי שהיא מגיעה שלמה ומהבילה לשולחן של אנשים רעבים
המנות הראשונות שהוזמנו:

דפי טונה אדומה, כמון, פפריקה מעושנת ולימון כבוש. 58 ש"ח.
מנה יפה מאד עם פרוסות דקיקות של טונה אדומה טריה ונאה שמונחות על קרקרים של דפי פסטה מטוגנים עם תיבול בצד של ג'לי סויה, גילופי מלפפונים וקרם לימון כבוש. מנה עם טעמים מאד חזקים שבאופן אישי אני מת עליהם, אבל הם קצת מאפילים על הטונה האדומה עצמה. קצת יותר עדינות בפפריקה המעושנת ובלימון הכבוש וזו מנה ראשונה מושלמת.



מפרום מכרובית, בהרט מחלוטה, ציר עוף, דואה (תערובת תיבול מצרית) וחמציץ. 54 ש"ח.
עוד מנה יפה חזותית וטעימה מאד. כרוביות קטנות שממולאות בבשר טחון ומתובלות בתיבול מודגש וחזק אבל מדויק מאד. יש גם איזשהו קרם של כרובית וצ'יפס כרובית בשביל המרקם. תפוחי אדמה למי ששואל אין כאן - תודה לאל.



טרטר אינטיאס, מלונים של קיץ, ליים טרי, ארוגולה וקרם פרש. 56 ש"ח.
מנת טרטר מצוינת. סופר פרשית ורעננה. דג נהדר. כל מה שצריך ממנת טרטר דג ים טרי וקיצי.
תמונה אין. תבואו למסעדה ותזמינו...


"רביולי" קובנייה, בורגול, בוטנים וקרם פרש. 54 ש"ח.
כמו המפרום. עוד מנה ערבית/מזרחית שעברה כאן פירוק והרכבה מחדש. הבשר הנא כאן לא קצוץ אלא פרוס דק יותר כמו קרפצ'יו. הנתח הוא ויסבראטן טרי שהוא נתח בשר עז טעמים ומאד מתאים כאן לתיבול המזרחי (בהרט, כמון וכו') החזק.
מנה נהדרת בעיניי.



עוף עם תירס גילי, תפוח אדמה צרוב, תרד ומלוחייה. 48 ש"ח.
המנה הראשונה היחידה שלא טעמתי בכלל, אבל השתיים שחלקו אותה התענגו ממנה.



חלמון מאודה, תרד בלדי חם, ריג'לה ותפוח אדמה. 38 ש"ח.
מנה קטנה, מקורית ופשוט מעולה. ליוסי שטרית יש כשרון לעשות מנות ביצים מקוריות (ראו הביצה בקיטשן מרקט). זו כנראה הולכת להיות מנת דגל במסעדה. יש כאן שילוב מרקמים וטעמים מעניין ומוצלח במיוחד.
גם כאן אין צילום (פאק שלי). שוב - תגיעו וטטעמו. זה שווה ביותר - לא תצטערו.


אלה המנות הראשונות שנדגמו על-ידנו (6 מנות שונות שחלקן הוזמן על ידי יותר מאדם אחד).
כל המנות היו טובות מאד, יצירתיות, מעוצבות לעילא והכי חשוב טעימות מאד. לא כולן מושלמות, אבל בכולן יש יד מאד בטוחה וקו מאד ברור. אני מניח שיהיו אנשים שהטעמים יהיו להם עזים מדי, ואולי אכן בחלקן אפשר למתן קצת את התיבול, אבל אני אחד שאוהב טעמים עזים, אז מה איכפת לי...


ולמנות העיקריות...
כל המנות הוגשו עם 2 תוספות קטנות בצד: מנת בורגול בבהרט (טעים מאד) ומנת שעועית לבנה קטנה ברוטב עגבניות עם קרם חלק של שעועית (גם טעים מאד).



אלה המנות העיקריות שנדגמו בארוחה:

2 מנות ספיישל שלא היו חלק מהתפריט:

מנת קציצות דגים (הורכבו מלוקוס, אינטיאס ונדמה לי שמוסר ים) והוגשו עם איזשהו קרם (או קציפת) ריקוטה למיטב זכרוני. היו שם גם כל מיני עלים ירוקים ושקדים לבנים. לא טעמתי ממנה אבל האיש שאכל ממנה אהב אותה בסה"כ. קציצות הדגים והרוטב היו מצוינים. מה שהוריד מעט עבורו מהאיכות הכוללת היו השקדים הלבנים שהיו מרירים. לא זוכר כמה עלתה.

מנת ניוקי תפוחי אדמה עם קרם זוקיני, שבבי ברוקולי מגוררים ועוד כל מיני (נדמה לי שפטריות היו גם). מנה צמחונית שחלקו 2 מבנות השולחן ומאד מאד אהבו אותה. נתתי ביס בניוקי אחד וזה היה ביס טעים ביותר. גם כאן היות וזו מנת ספיישל אין לי את המחיר בשלוף...



"מעורב ירושלמי", קרם עמבה, חצילים סגולים, טחינה ולימון כבוש. 78 ש"ח.
מנה לא מאד גדולה, אבל מה זה טעימה. חבל על הזמן. זו אחת המנות שאני חלקתי. מנה נפלאה בעיניי. חלקי פנים שונים שבושלו כמו שצריך ותובלו ביד אמן. אני לא מת על עמבה אבל כאן היא מוקצפת ונמצאת במינון מדויק. יש כאן אבקת טחינה לבנה שמוסיפה עניין ויזואלי מגניב אם כי פחות טעם (נראית כמו שלג).



טרין חם מזנב שור, שום קונפי, במיה ושומרים חדשים. 98 ש"ח.
אין כאן המון בשר במנה, אבל זו הייתה מנה שזכתה לקריאות עונג מאוכליה. אני טעמתי ביס אחד שאכן היה מצוין. הבשר כאן בושל בישול ארוך עד לכדי פירוק לסיבים, ולמרות שהוא מוגש כטרין, הוא עדיין נימוח ועסיסי, בזכות הציר המעולה שעליו הוא מונח. אישית אני קצת חושש ממנות טרין בשריות חמות (מניסיון קודם לא מוצלח), אבל זו מנה מעולה.



"חמד" של שרימפס וקלמרי, ארטישוק ירושלמי וחמאת עיזים. 124 ש"ח.
"חמד" או חאמד זה רוטב מצרי כמדומני מתובל ומעושן קלות (יש שם בטוח כמון וכורכום).
זו עוד מנה שאני חלקתי. היא כללה ג'מבו שרימפס טרי, נתחי קלמרי טריים. הם שכשכו ברוטב סמיך, קרמי, טעים ומלטף.
היו שם גם כמה שעועיות ירוקות מעט קראנצ'יות וחצאי במיה פריכים למדי אף הם. הקלמרי היה עשוי מושלם. השרימפס היה מעולה אבל בושל טיפה יותר מדי. אני מעדיף את שלי קצת יותר קשה. כך או כך זו מנת פירות ים משובחת וטעימה מאד.



סטייק פיקנייה מיושן 31 יום בציר עשבים מקומיים ובצלים כבושים. 112 ש"ח.
מנה ששניים מטובי בחורינו בשולחן הזמינו. אחד נהנה ממנה ולא השאיר פירור. השני לא אהב, והשאיר חלק ניכר ממנה בצלחת. נתחי הבשר שלו אמנם תובלו היטב, נפרסו יפה והיו בדרגת מדיום כמו שהוא ביקש, אבל הבשר היה קשה, יבש וסיבי. נפל על נתח מבאס. נכון שזו פיקנייה, אבל כאן המרקם אכן היה בעייתי. לא נורא. גם זה קורה. מותר שמנה אחת מתוך 19 שחלקנו תהיה פחות מוצלחת. יש כאן ניסיון להשתמש בנתח בשר פחות שגרתי וזה נחמד, אבל אולי כדאי לדבוק בסינטה היותר קלאסית והפחות מסוכנת לעשייה. את הפיקנייה עדיף אולי להשאיר למסעדות בשר מתמחות.



הייתה גם מנה של סטייק אנטריקוט שצעיר הסועדים אכל בהנאה. הוא ישב בקצה השני של השולחן, אבל למיטב הבנתי הוא נהנה ממנה וחיסל אותה די במהירות.


אלה המנות העיקריות. כמובן שחייבים לסיים במתוק.
הזמנו 3 קינוחים מהיצע של 5 או 6 קינוחים. (לא היה תפריט קינוחים נפרד עדיין).

קינוח חלבה ואוכמניות. 42 ש"ח.
יש כאן גלידת פירות יער מעולה, כל מיני קרמים (קרם חלבה עטוף בשוקולד לבן), מוסים ומרנגים. שילובי מרקמים - פריך לצד נימוח. מנה מעולה. אני לא חובב גדול של חלבה, אבל כאן היא באה לי ממש טוב. באופן מפתיע גם המתיקות של המנה היא מתונה, למרות מרכיביה שבדרך כלל הם מאד מתוקים.



קינוח שוקולד, מרציפן פיסטוק, גלידת וניל, כדורי מנגו, פירורי שוקולד ועוד כל מיני. 40 ומשהו ש"ח למנה.
עוד קינוח פנטסטי. מלא מרקמים ושילובי טעמים. גם כאן, למרות שאני לא מת על פיסטוק ועל מרציפן הם באו ממש טוב. ושוב - גם זו מנה עם מתיקות מאד מאוזנת, למרות מרכיביה.



ה-קינוח לטעמי: קינוח לימון, עם טארט וקרם לימון, גלידת נענע (נהדרת), פירות יער, שוקולד לבן ועוד כל מיני פירורים וקרמים שאיני זוכר את מרכיביהם. 40 ומשהו ש"ח עלות המנה. היא כוללת אלמנטים ומרכיבים לרוב, שיחד מהווים חגיגה אמיתית לחך. קינוח מעודן, מרענן ונפלא. מעולה לימי הקיץ המהבילים של תל אביב, ועוד יותר מעולה כקינוח קליל ומרענן אחרי ארוחה עזת טעמים וכבדה. גם בקיטשן מרקט יש קינוח לימון שזכור לי מאד לטובה. יוסי שטרית טוב עם לימונים...



קיבלנו קינוח רביעי כצ'ופר חביב על חשבון הבית:
קינוח שוקולד נוסף (46 ש"ח): דף שוקולד חלב שמתחתיו יש קרמה שוקולד חלב, ספונג' פרלינה, גלידת שוקולד ועד מוס שוקולד לבן ושמן זית. קינוח יפה מאד, שלטעמי האישי היה הפחות מוצלח מבחינת טעמיו, אבל חובבי שוקולד החלב בשולחן נהנו ממנו מאד.



ביקשנו חשבון. הסה"כ ל-9 סועדים. כולל 10 מנות ראשונות, 2 לחמי פרנה, 9 מנות עיקריות, בקבוק יין לבן וכמה שתיות קלות היה פחות מ-1,600 ש"ח. הסתבר לנו שקיבלנו את כל 4 הקינוחים על חשבון הבית (!!!!). צ'ופר מפתיע ביותר ודי מדהים, יש לציין. שמחנו לקבל את 2 הפרנות ואת הקינוח הרביעי על חשבון הבית. זו הייתה מחווה יפה מאד לכשעצמה, אבל 4 קינוחים על החשבון - זה עוד לא היה לנו...
הארוחה כככלותה הייתה מעולה, וממש לא חייבה איזשהו פיצוי או הטבה, אבל מיותר לציין שלא התנגדנו לכך...
אני מניח שזו הטבה שניתנת כעת בתקופת ההרצה ובהמשך הם לא יהיו עד כדי כך נדיבים בהטבות (בכל זאת זה עסק שצריך להרוויח).

האלמנט המפתיע השני, מעבר לצ'ופרים, היה בעיניי רמת השירות.
מהניסיון שלי, מסעדות חדשות שנמצאות עדיין בהרצה, סובלות מלא מעט קשיים בשירות שיכולים לבוא לידי ביטוי בשירות איטי, בלבול במנות, הגשת מנות באיחור ועוד. זה טבעי ואפילו צפוי ומובן. במשייה, באופן די מדהים בעיניי, העניינים תקתקו בצורה מופתית. המנות הגיעו בזמן סביר וחולקו באופן כמעט אחיד לסועדים. לא הייתה אף טעות בהזמנה. המלצרית הצעירה ששירתה אותנו (עם חיזוק של מלצר מתלמד) הייתה אחת הטובות והנחמדות שנתקלתי בהן לאחרונה.

בעייה יחידה הייתה בסוף, כשמנהלת המשמרת אמרה שיש בעיית תקשורת של מערכת האשראי ולכן נצטרך לשלם במזומן או להשאיר פרטי כרטיס לחיוב מאוחר יותר, כשתחזור התקשורת. גם כאן "משבר התקשורת" הזה נוהל למופת. הייתי כבר במסעדות שמערכת חיוב האשראי לא עבדה להם והם שלחו אותי לכתת את רגליי החוצה ולהוציא כסף בכספומט סמוך...

בשורה התחתונה - משייה היא מסעדה מעולה, ויש לה סיכוי לא קטן בעיניי להפוך לאחת הטובות בארץ:
בזכות יוסי שטרית, שף סופר מוכשר, עם זוג ידיים מהטובות שיש כאן, שף שלא מפחד להיות מקורי ואמיץ.
בזכות מנות מקוריות, יצירתיות ויפות לעין ולחך.
בזכות שירות מפנק ולארג'י.
אם הם ימשיכו כך הם יהיו להיט קולינרי בטוח.

אני אחד שמשתדל לנסות כל מסעדה חדשה מעניינת שנתפתחת ואני לא זוכר הרבה שנים מסעדה חדשה לגמרי שהייתה מוצלחת מכל הבחינות כמו משייה.


יום שני, 10 באוגוסט 2015

מלכת שוק לוינסקי - דלידה vs החלוצים 3

מתחם שוק לוינסקי הפך בשנתיים-שלוש האחרונות למתחם קולינרי ובלייני לוהט בתל אביב. שנים רבות פעלו באיזור השוק רק מסעדות פועלים ומסעדות ותיקות של עדות שונות. בשנים האחרונות נפתחו במתחם מסעדות טרנדיות וברים, והאזור מלא היום בבליינים תל אביביים צעירים. חלק מהמקומות: אוזריה, החלוצים 3, ביסטרון יהלומה, דלידה, טרגון, פימפנלה ודייגו-סאן.
רוב המקומות הם לא מקומות שאפשר להגדירם כמסעדה. יותר סטריט פוד וברים.
אוזריה למשל, זה בר-מסעדה יוונית שנפתח לפני כ-3 שנים. ישבתי לפני כשנתיים בעסקית צהריים ובסה"כ נהניתי. מקום חביב עם אוכל טעים ואווירה חביבה ביותר.

בחודשיים-שלושה האחרונים יצא לי לשבת ב-2 מקומות נוספים: תחילה במסעדת החלוצים 3 - מסעדה/בר יין שנפתחה בסוף 2012 וממש לאחרונה במסעדת דלידה - מסעדה/חמארה שנפתחה לפני כשנתיים (סביבות אוקטובר 2013).

להערכתי אלה 2 המסעדות היותר רציניות מבחינה קולינרית במתחם. מסעדות עם יד של שף, ניסיון להיות מקוריות, שמגישות את האוכל היותר מעניין באיזור (עם כל הכבוד לדייגו סאן, פיוז'ן הסטריט פוד המקסיקני קוריאני).

אז מי היא המלכה הקולינרית של שוק לוינסקי - החלוצים 3 או דלידה?
(זו כמובן בחירה אישית על סמך ניסיון חד פעמי בינתיים בכל אחת מהמסעדות...)


החלוצים 3:

זו כאמור מסעדה/בר יין קטנה ברח' החלוצים 3 (מפתיע). המקום מנוהל ע"י זוג - איתן ונונו שאחראי גם על האוכל (עם עבר בבסטה למשל) וזוגתו נעמה שטרנליכט (שעברה מתישהו בכתית).
המקום קטן ואינטימי. כך גם התפריט. מצומצם למדי. יש כמה מנות ראשונות ב-40 ומשהו ש"ח וכמה מנות בינוניות בין 60 ומשהו ל- 80 ומשהו ש"ח. תפריט צנוע למדי ששם דגש על חומרי גלם טריים ואיכותיים, ולמרות צניעותו זה תפריט של מסעדה שמאד מודעת לעצמה וליכולותיה. כיאה למסעדת שוק יש גם מנות ספיישל שנרקחות באותו שבוע, לפי ההיצע העונתי.

מרכז המסעדונת זה המטבח הפתוח. אפשר לשבת מסביב לצד אחד השולחנות הקטנים או על הבר, ולראות את האקשן.
ישבתי שם ב-20 למאי עם אחייני החייל אסף שהיה ברגילה ובא לבקרני בעיר הגדולה... קפצנו לאכול בחלוצים 3 ואח"כ קפצנו לשתות בהוסטל 51 של אלישע בנאי שנפתח כמה ימים לפני כן.




אני כותב את השורות האלה חודשיים וחצי אחרי שהיינו במסעדה ולכן יכול להיות שפרט כזה או אחר בתיאור המנות לא מדויק. כנ"ל המחירים, שאת רובם רק הערכתי.

הזמנו סלט קלמרי צרוב, שעועיות ותפו"א וורז'ו שהיה מצוין. לא זוכר כמה עלה. אני מניח ש-50 ומשהו עד 60 ש"ח.
הקלמרי היה מצוין. השעועיות טעימות והתיבול משובח.



הזמנו טרטר שייטל פיקנטי עם חלמון ביצה. מעולה. עלה חמישים ומשהו ש"ח. אם זכור לי נכון הייתה מעורבת שם גם חזרת שהוסיפה פיקטנריה.



הזמנו ניוקי בציר חמאה ובשר עם בייקון פריך ורוקט. נדמה לי שזה מה שהיה... זכור לי שהיה טעים מאד. עלה גם 60 ומשהו ש"ח.



הזמנו מנה שהיא אחת ממנות הדגל של המסעדה:
חלה ממולאת בבשר חזיר ובייקון ברוטב יין לבן וציר עוף. (נדמה לי ששוק חזיר). מנה נהדרת. מי שאוהב מנות של בשר חזיר יתמוגג. מנה שעלותה 68 ש"ח. הבשר פנטסטי והציר מעולה. שחיתות מענגת בצלחת.



לקינוח הזמנו מנה קלאסית ופשוטה של קרפ סוזט. ביצוע טוב מאד למנה. לא מתוקה מדי וטעימה מאד. נראה לי שעלתה בסביבות 40 ש"ח.


סה"כ דגמנו 5 מנות שכולן היו טובות מאד. בישול מדויק. תיבול מצוין. טעמים נהדרים. אחלה. אפילו יצאנו שבעים. יש כאן חבר'ה שיודעים לבשל. מה שיפה שהזוג המנהל נמצא יומיום במסעדה ואשכרה מבשל. הם לא שכרו איזה טבח או שניים שיעשו את העבודה. גם אחרי שנתיים וחצי הם נמצאים במטבח ומבשלים. זה ראוי לציון ורואים את זה גם באיכות המנות. אין אפס. הכל עשוי כמו שצריך. זו לא מסעדה לאנשים שמחפשים אוכל מוכר ומסחרי או מטבח שף של רעש וצלצולים שבעיקר נראה טוב על הצלחת. זו מסעדה קטנה וצנועה שמיועדת לאוהבי אוכל, שיודעים להעריך יד טובה וחומרי גלם טובים.



דלידה:

דלידה נפתחה כאמור בסוף 2013 והצליחה להפוך ללהיט מאז. היא זכתה לביקורות חיוביות למדי והמקום מלא כל הזמן. גם יחסי הציבור התקשורתיים שלה הם חיוביים. השף הוא בחור צעיר בשם דן זוארץ.
זה מקום שנותן דגש על הבילוי ועל האווירה. יש אוכל מושקע למדי, לכאורה פשוט אבל מתוחכם, והרבה הרבה אלכוהול. רצוי ומומלץ לשלב ביניהם. די מזכיר את אבושדיד הלא רחוקה. מקום שבאים אליו לאכול ולשתות.

המקום מעוצב כאילו בזרקנות, אבל ברור שהייתה יד מכוונת ולא מעט מחשבה ותכנון, במטרה ליצור מקום בילוי קולינרי נעים, חם ומגניב. זה הצליח. אכן ממש כיף לשבת שם. יש אווירה טובה מאד.




התפריט כאן הרבה יותר רחב מהחלוצים 3. יש מעל 10 מנות קטנות לבחירה (20 ומשהו או 30 ומשהו ש"ח) וכמעט 20 מנות שרובן בינוניות (40 ומשהו ש"ח עד כ-70 ש"ח). (יש 3 מנות בכ-100 ש"ח וצפונה שסביר להניח שהן גדולות).
יש הפי האוור שלמיטב הבנתי ממש שווה להגיע אליה ויש אפשרות לארוחות שיירינג ל-4 סועדים ומעלה (מועבט) במחיר ממש שווה של 145 ש"ח לאדם, כולל אלכוהול. גם האלכוהול כאמור לא מקופח ויש כאן מגוון יפה, כולל קנקני קוקטיילים של 1/2 ליטר או ליטר במחירים נמוכים יחסית.

הגענו ביום ו' בערב (31 ליולי). 3 אנשים.

במהלך הערב חלקנו 2 קנקני 1/2 ליטר של 2 קוקטיילים:
אניסטה מרסיי: על בסיס ערק, לימון, נענע וביטר למון. 52 ש"ח ל-1/2 ליטר. קוקטייל טוב לחובבי ערק במחיר שווה.
אפרול קומבינה: אפרול, ג'ין, סאוור וביטר למון. קוקטייל פשוט ומוצלח. 55 ש"ח ל-1/2 ליטר. שוב מחיר טוב מאד ביחס לממוצע התל אביבי.


ואלה המנות שדגמנו במהלך הערב:

לסיפתח קיבלנו כצ'ופר (שמחולק לכולם) צלחת קטנה של סלט שעועית לימה מבושלת בכמון. מאד שומית.

הזמנו לחם וחמאה ב-14 ש"ח. תמחור מוגזם למעט באגט די יבש ומאכזב עם חמאה וממרח עגבניות מיובשות.

המנה הראשונה שקיבלנו הייתה כרובית מטוגנת על יוגורט (24 ש"ח). מנה קטנה מאד שלצערנו הכרובית בה הייתה over fried על סף השרופה. המנה הוחזרה והמלצר שחזר אח"כ אישר שאכן הכרובית הייתה שרופה. הוא שאל אם נרצה משהו במקום ואמרנו שלא. לא קיבלנו ממש התנצלות או צ'ופר שאני כן מצפה לקבל ממסעדה שמגישה מנה לא אכילה. כמובן שלא חוייבנו על המנה.

זו הייתה התחלה רעה. אח"כ העניינים השתפרו.

מנה קטנה נוספת: ברולה פלפלים חריפים ופטה. מנה קטנה של 24 ש"ח. אחלה יציאה. מנה מקורית וטעימה שמיועדת לאוהבי חריף. המלצר הזהיר לגבי החריפות. בסטנדרטים שלי זה היה חריף עדין. אבל המנה טובה מאד. שילוב טעמים ומרקמים מגניב בין הברולה המתקתק והקראנצ'י לגבינת הפטה ששולבה בפלפלים החריפים לקרם אחיד. אפשר לקחת ולמרוח על לחם. אפשר לנשנש ככה. מנת must ליושבים במסעדה.



ועוד אחת: קרוסטיני בורי כבוש, פלפל צ'ומה ולימון כבוש (24 ש"ח). מנה קטנה נוספת. 2 חתיכות קרוסטיני עם נתח קטן של בורי ומעט מדי תיבול של פלפל צ'ומה ולימון כבוש. מנה די בינונית ברמתה. אפשר לוותר.



next: טורטליני במילוי ריקוטה, מנגולד, חמוציות ופיסטוק, ברוטב של פטריות שיטאקה, עגבניות שרי שרופות, חמאת מרווה, ירקות ירוקים ופרמז'ן. מנה של 54 ש"ח. בינונית בגודלה, אבל טעימה מאד. טורטליני עשוי ביד באיכות טובה מאד, אל דנטה וטעים. מילוי עדין וטעים. יופי של מנה.



הלאה: סמבוסק זנב שור: כנראה המנה הכי טעימה בערב הזה. מוגש בצלחת בציר שלו (של הבשר) עם קרם פרש. 54 ש"ח. אחלה מנה. אחת ממנות הבשר הממולא הכי טעימות שדגמתי לאחרונה. בצק פריך וטעים. מילוי מוצלח והגשה מקורית בתוך ציר טעים. זו גם מנה שמי שמגיע למסעדה חייב להזמין.



עוד מנת פסטה: רביולי "כינורות" במילוי בשר כנפיים ויוגורט עיזים, ברוטב ציר עוף ויוגורט מיובש וגרגר נחלים בצד. מנה של 54 ש"ח. אני מאד התאכזבתי מהמנה. ההגשה הייתה כמו שצריך, הרביולי היו עשויים מצוין, אבל הטעם עבורי לא היה מוצלח כלל וכלל. מה שהרגשתי זה טעמי שמיר ולימון. אין לי בעיה עם מנות חמוצות, אבל כאן זה העלים את טעמי העוף שלדעתי אמורים להיות הדומיננטיים.



אחרי הנ"ל נשאר לנו מעט מקום והזמנו את הסטייק טרטר מפילה בקר וצ'יפס. 58 ש"ח. הבשר עצמו היה טעים וטוב. מתובל כמו שצריך ובאיכות ובמרקם טובים. הצ'יפס שנלווה היה בינוני. over fried גם הוא. הבעיה העיקרית שלי הייתה עם גודל המנה ביחס למחיר. כמות הבשר הייתה מזערית למדי. אם אני משווה את זה למנת הטרטר שאכלתי חודשיים וחצי לפני בחלוצים 3 אין בכלל תחרות.

על קינוח ויתרנו.

זהו. סה"כ ארוחה מעניינת. עם עליות וירידות מבחינת האיכות. כמה מנות טובות מאד, כמה בינוניות וכמה חלשות לצערי.
אבל הסה"כ הוא חיובי. זה אחלה מקום לבילוי ערב של אוכל ואלכוהול.



אז מי היא המלכה הקולינרית של השוק?

בעיניי זו החלוצים 3. נכון היא קצת יותר מבוגרת. אולי קצת פחות מתוקשרת וסקסית. אבל בכל הנוגע לאוכל, היא איכותית יותר ויציבה יותר ברמה. בחלוצים 3 דגמנו 5 מנות וכולן היו טובות מאד עד מצוינות. בדלידה דגמנו 7 מנות ורק 3 מהן היו טובות מאד עד מצוינות. מי שמחפש good time ואווירה בליינית ייהנה יותר בדלידה. מי שמעניין אותו בעיקר האוכל - חלוצים 3 הוא המקום בשבילו באזור שוק לוינסקי.




שישי צהריים - 04/03/2016 - החלוצים 3:


אחרי סיבוב שוק קצר בלוינסקי, בשישי האביבי שהיה, חשתי תחושת רעב קלה. עשיתי סיבוב ברחובות השכונה לבדוק איפה יש מקום לשבת: דלידה - מלא, אוזרייה ו-CookBook קפה שלהם - מפוצץ, Oggie's הדיינר האמריקאי הדי חדש - מפוצץ. לעומתן בהחלוצים 3 שלא יושבת בלב מתחם השוק, אלא בשוליו, היה המון מקום.



למעשה כשהגעתי בשעה 13:15 הייתי הראשון לשבת. בהמשך לקראת 14:00 ואחרי המקום התמלא בעוד סועדים, אבל גם אז היו כ- 10-12 בלבד, שהם פחות ממחצית המקומות. (יש אופציה לכ-30 סועדים בסרוויס). אני מעריך שהסיבה שהם לא מלאים בשישי בצהריים היא שהם מגישים את התפריט הרגיל של הערב, ואנשים בשישי צהריים מחפשים אוכל יותר קליל בסגנון בראנץ' או ארוחת בוקר. הריקנות והשקט היחסיים שהיו הם אנטיתזה להמולת השוק והצפיפות שם, וזה דווקא נחמד מאד.

ישבתי על הבר שיושב על המטבח הקטנטן. יש 6-7 מקומות על הבר - בעיניי המקום הכי טוב במסעדה.
הזמנתי בקבוק בירה שפירא - Shapiro's Jack's winter ale. בירה מחוזקת (8.5% אלכוהול) ומרירה. טובה מאד.
(32 ש"ח לבקבוק). לא זול.


לנשנוש כמנה ראשונה הזמנתי מנה מהספיישלים של היום - מנה שכונתה חריף!.
מדובר בפלפלונים ירוקים חריפים קלויים שמוגשים ברוטב לימוני עם גבן יוגורט מגורר ופיסטוקים קלויים, שמוגשים עם כמה פרוסות לחם ושמנת חמוצה. 28 ש"ח למנת פתיחה נהדרת. החריף לא היה חריף מאד, אבל המלצרית הזהירה אותי מראש שהם טעמו לפני ושהפעם זה לא מאד חריף. בקיצור זה היה חריף בלי סימן קריאה... אבל המנה הייתה טעימה מאד ומתובלת נהדר. גבן היוגורט שהם מכינים גורד על הפלפלים ונראה כפתיתי שלג דקיקים. היה לו טעם חזק ודומיננטי יותר ממה שציפיתי והוא השתלב מעולה עם שאר המרכיבים.







למנה עיקרית לקחתי מנה מהתפריט הרגיל. נדמה לי שזו המנה היקרה בתפריט: תמנון צרוב, רביולי תרד, גזר קונפי ברוטב יין לבן. נדמה שזה עלה 96 ש"ח (אולי 94?). לא חשוב. מה שחשוב שזו מנה נפלאה. כנראה מנת התמנון הכי טובה שלי יצא לטעום בארץ עד כה. תמנון טעים להפליא שנצרב באופן מושלם והיה רך. רביולי מעולים, במילוי נהדר של תרד קצוץ, שגם בושלו לדרגה מושלמת. רוטב עדין ונהדר של יין לבן וחמאה. הגזרים שבושלו בקונפי (בישול כשהם מכוסים בשמן זית על אש נמוכה עד התרככות) היו מתקתקים, רכים וטעימים. בקיצור - מנה מענגת.

תמנון על האש...
תמנון על הצלחת

לקינוח לקחתי מוס שוקולד ולרונה עם פולי קפה. 36 ש"ח. מנה פשוטה ושוקולדית מאד. לא מתוקה - כמו שאני אוהב. אחלה מוס. אוורירי וטעים מאד. ההגשה של מוס לא אחיד בשני צבעים חום (שוקולד) ולבן (שמנת מוקצפת) היא מכוונת.



זהו. אז גם ביקור שני במסעדה לא הכזיב. יש כאן פשוט מסעדה קטנה גדולה. אחד המקומות הכי פחות יומרניים בתל אביב, שמגיש אוכל שהוא מהטובים והטעימים כאן. למרות חוסר היומרנות והפשטות של המקום ושל הצוות, זה לא מקום עממי וזול, אלא מקום שעושה אוכל מקורי, מושקע, בעבודת יד ומחומרי גלם טריים ומשובחים. כן ירבו. תענוג.


ועוד שתי מנות שנשנשתי בהנאה בדצמבר 2016:

קונפי מוסר ים על טוסט, איולי יוגורט פטרוזיליה, זיתים שחורים, בצל ירוק, גרידת תפוז וסלט עלים. 57 ש"ח.
קצת יקר אבל טעים לאללה. מנה שהופכת דג בנלי למדי כמו מוסר ים למעניין.



ניוקי ארטישוק ירושלמי, אספרגוס, בייקון וצ'יפס ארטישוק. 78 ש"ח. טעים טעים. ניוקי נימוח, ארטישוק ירושלמי, בייקון, חמאה. לא יכול להיות רע.