יום רביעי, 30 בספטמבר 2015

אירלנד - אי ירוק בים

טיול משפחתי באירלנד - 19-27 בספטמבר 2015

חלק ראשון - אוכל פאבים, ג'אנק פוד ובירות:

ניצלנו את תקופת החגים ומיעוט ימי העבודה וקפצנו לטיול של 8 ימים באירלנד. הקופצים מלבדי היו אחי הגדול אמיר ורעייתו אסי. שניהם היו הנהגים האמיצים, ויש לציין המיומנים והמקצועניים שניווטו בהצלחה מרובה בצד השמאלי של כבישי אירלנד. יחד איתם -2 בניהם, אחייניי אסף (21) ואיתמר (17), אחותי הגדולה דורית ואימי מרים (שמסתבר שזה שם פופולרי למדי באירלנד - Miriam).

היות וזה בלוג של אוכל אני אפרט כאן קצת על העניינים הקולינריים באירלנד...

בסה"כ אין הרבה בשורות קולינריות באירלנד. המטבח האירי לא ידוע כמטבח עולמי מוביל. מה שיש כאן זה בעיקר חומרי גלם טובים וטריים, ודגש עצום על תוצרת מקומית. נותנים כאן המון כבוד ליצרן המקומי/החוואי/החקלאי. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם בתחום הזה. אה ויש גם קצת בירה...

אני לא אפרט כאן על כל ביס שהכנסנו לפה. לא מעט היה אוכל של פאבים איריים שהוא מוצלח לכשעצמו. אוכל פשוט, נדיב, טעים ולא יקר שגם בו מרגישים את איכות חומרי הגלם: הדג בפיש אנד צ'יפס היה טרי, הצדפות ב- seafood chowder היו טריות והבשר ב- Sheppard Pie או ב- Irish Stew היה איכותי. תכל'ס לא אכלתי אוכל רע בטיול הזה. המחירים של אוכל הרחוב והפאבים לא יקרים, אבל גם לא זולים מאד. האלכוהול זול משמעותית מבארץ. פיינט גינס עולה 18-20 ש"ח.

התחלנו את הטיול בלינה במלון ליד נמה"ת של דבלין.
בבוקר היום הראשון של הטיול נסענו דרומה לשמורת Wicklow ולאגם Glendalough. עשינו שם טיול טבע יפה.

אחה"צ המשכנו לעיירה Cashel במחוז Tipperary שם לנו ואכלנו את ארוחת הפאב האירי הראשונה עם הבירות הראשונות. 

המקום: The Brian Ború bar. מקום מקומי אופייני. בערב הזה לא הייתה הופעת מוזיקה. אכלנו כיד המלך ושתינו בירה. היה נחמד וטעים. אני אכלתי פיש אנד צ'יפס. הדג היה דג קוד שטוגן בשלמותו והיה מעט תפל. למנה ראשונה אכלתי Clam Chowder נחמד. כאן נתקלנו לראשונה בשירות האירי במקומות מסוג זה. שירות באיזי - שירות שלוקח את הזמן... אין לאן למהר...

Smithwick's - פופולרית למדי. מזכירה גולדסטאר.

למחרת נסענו דרומה למחוז Cork. ביקרנו במצודה ובגנים המרשימים של Blarney Castle. משם קפצנו לעיירה Kinsale ואכלנו שם ארוחת צהריים קלילה בבית קפה שהיה פתוח בשם Lemon Leaf Cafe. אין ממש מה לפרט. בית קפה חמוד.


משם המשכנו לעיירה חביבה נוספת בשם Kenmare ונסענו לעיירת הלינה שלנו Killarney בה לנו 2 לילות.

הנה הבירות מהבר שבמלון שלנו בקילארני. איזה קטע. שתינו גינס...


אסף מימין. איתמר משמאל. under aged אבל אף אחד לא ביקש תעודת זהות...


בבוקר עשינו טיול ב- Killarney National Park, שכולל שלל אגמים, נחלים שוצפים, מפלים, יערות. בקיצור יפה שם. לאחר מכן עשינו טיול רגלי ב- Gap of Dunloe. זה מעבר בין הרים שכולל כמה וכמה אגמונים אחד אחרי השני. יש מסלול רגלי של מספר קילומטרים ויש אפשרות לעשות את המסלול עם כרכרת סוסים. המקום יפהפה. אחה"צ קפצנו למצודה נוספת בעיירה עצמה בשם Ross Castle שגם סביבה יש מסלול טיולים יפה. בערב לשם שינוי ארגנו לעצמנו ארוחת ערב בהכנה עצמית.

למחרת בבוקר (היום הרביעי) נסענו לחצי האי Dingle או בשמו המלא Dingle Peninsula. מדובר בחצי אי עם מסלולי נסיעה יפהפיים, רבים מהם לאורך החופים המפורצים. עשינו את המסלול המרכזי ששמו Slea Head Drive.

בין היתר עברנו בדרכנו בכפר קטנטן בשם Ventry במסעדה בשם The Stonehouse Restaurant. רובנו הסתפקנו בקפה ומאפה. אני למשל אכלתי קינוח של קראמבל רוברב עם רפרפת (custard).

אוהבים רוברב האירים...


בצהריים עצרנו בעיירונת חמודה בשם Adare שם אכלנו ארוחת צהריים טובה בפאב מקומי בשם Pat Collins Bar.
אחלה Irish Stew אכלתי שם. בדיוק כמו שאוכל פאבים אירי צריך להיות. פשוט, טעים, משביע ומנחם.




העיר Galway - המתחרה של דבלין לענייני קולינריה ובילויים:

אחה"צ שמנו פעמינו לעיר הלינה הבאה שלנו ל-3 הלילות הבאים - Galway. זו עיר שנחשבת לאחת הערים היותר צעירות ותוססות באירלנד, עם המון מוקדי בילוי, בעיקר באיזור ברובע הלטיני.

בערב הראשון ב- Galway קפצתי עם אחייניי לסיבוב ערב בעיר.
אכלנו ארוחת ערב במקום מגניב וחמוד במיוחד בשם The Pie Maker. מקום קטנטן, שנראה כמו כוך אפלולי מחופה בעץ, שמגיש מנות Pie שונות. אין כאן מקום לחבורת סועדים גדולה. 3-4 סועדים לכל היותר בשולחן.


מחירי הפאיים נעים בין 11 ל-13 יורו. הזמנו פאי אחד עם צ'וריסו, מוצרלה ופסטו ופאי שני עם נקניקיה אירית בציר עגל. היה טעים. אחלה מקום לארוחת ערב קלה.


אחרי זה קפצנו לאחד הפאבים הסמוכים ולגמנו פיינט.

למחרת בבוקר נסענו לכיוון צוקי מוהר - Cliffs of Moher. אחד המקומות המרשימים באירלנד. רצינו לקחת מעבורת לאיי אראן ולטייל שם, אבל מזג האוויר לא איפשר. לכן הסתפקנו בטיול בצוקי מוהר עצמם. הדרך מגאלוויי לצוקי מוהר היא יפה מאד לכשעצמה. צוקי מוהר הוא אחד המקומות המתויירים באירלנד אבל זה לא גורע מיופיו עוצר הנשימה. בדרך חזרה לגאלויי עצרנו בעיירונת בשם Kinvarra, לקפה ומאפה בבית קפה נחמד בשם Strawberry Hedgehog Cafe. גם בעיירה הזו הייתה מצודה יפה ליד אגם, ששמה Dunguaire Castle.



בערב קפצנו שוב לעיר. היינו רעבים במיוחד. המבוגרים קפצו ל- The Pie Maker בהמלצתנו. אחייניי ואני קפצנו לאכול פיצה בפיצרייה שנקראת The Dough Bros. מסעדה פופולרית במיוחד בגאלוויי שמדורגת כרגע שנייה בין כל מקומות האוכל בעיר ב- TripAdvisor.


התיישבנו בקומה השנייה. הזמנו 3 פיצות אישיות. מחיר הפיצות הוא כ-9 יורו לפיצה. הפיצה היא מז'אנר הפיצה דקת הבצק.
הפיצות שהזמנו וחלקנו:

Posh Pepperoni עם פפרוני, בצל אדום, חלפיניו ורוקט.


Nduja Sausage עם נקניק חזיר איטלקי, עגבניות מיובשות מעושנות, מוצרלה ובזיליקום.


Hey Pesto עם פסטו תוצרת בית, גבינת עיזים, עגבניות מיובשות מעושנות ורוקט.


וזו הבירה שלגמתי:


היה טעים. גם הפיצה וגם הבירה...

אחרי זה אסף אחייני הגדול חזר למלון, ואיתמר ואני עוד היינו קצת רעבים אז נכנסנו לטאקרייה הסמוכה לפיצריה. מקום בשם - Tuco's Taqueria. זה מקום חדש שנפתח לפני חודשיים-שלושה. בניגוד לפיצריה שהייתה מפוצצת, הם היו די ריקים. כנראה עדיין לא יצרו להם מספיק יחסי ציבור. נראה היה שהחבר'ה במטבח שם הם מקסיקניים אמיתיים.


הזמנו בחזירותנו 2 מנות טאקו:
אני הזמנתי טאקו עם חזיר בבישול ארוך (Carnita) שעלה 7 יורו. איתמר הזמין עם בקר בבישול ארוך (Tuco's Tinga) שעלה 6.5 יורו. שנינו לקחנו אותם עם רוטב צ'יפוטלה. המנות היו מעולות. מתובלות מצוין ומאד מאד נדיבות במילויי הטאקו. בארץ יכולים ללמוד. זה היה טאקו יותר טוב מכל טאקו שאכלתי בארץ בטאקריות ובדוכני הפסט-פוד המקסיקניים שמפוזרים בת"א.



קינחנו את הערב החזירי בגלידרייה איטלקית מקומית בשם  Gino's Gelato שאח"כ ראינו גם סניפים שלה בדבלין. גלידה מוצלחת מאד.


למחרת עשינו יום טיול בחבל קונמארה - Connemara. חבל סלעי ופראי לאורך החוף. עברנו בעיירה בשם Clifden. אח"כ עשינו טיול קצר ב- Connemara National Park וקפצנו למנזר קיילמור - Kylemore Abbey. חזרנו די מוקדם לגאלוויי. בערב התפצלנו. חלק נשאר מלון. אני קפצתי לבד לעיר. רשמתי 3-4 אופציות למסעדות טובות ומושקעות בעיר בניסיון לקפוץ לארוחת ערב באחת מהן. על כך ארחיב בחלק השני...

Dublin - בירות במרכז המבקרים של גינס וה-Temple Bar

בבוקר ביום השביעי עשינו את הדרך מגאלוויי לדבלין (כשעתיים נסיעה). היינו בה יום + לילה + יום שלם נוסף. הטיסה חזור הייתה ב-5 בבוקר שעון דבלין. 
בערב הראשון הזמנתי מראש מקום לשבעתנו במסעדת מישלן בעיר. גם עליה ארחיב בחלק השני של הגיגיי. 

ביום השני העברנו יום שלם בשיטוטים בדבלין. כולל בוקר מוצלח וכיפי ב- Guinness Storehouse. מקום חובה למבקרים בדבלין, לא רק לחובבי בירה. לא לוותר על הפיינט שמקבלים בחינם בבר העגול עם הקירות השקופים, שבקומה השביעית שצופה לכל דבלין.

חדר הטעימות

גם אמא שלי נתנה אותה בגינס...

בצהריים, תוך שיטוט ברחבי איזור ה- Temple Bar עצרנו לארוחת המבורגרים במזללה בשם Bobo's Gourmet Burgers
היה בסדר. הבשר בכל ההמבורגרים שנאכלו בטיול, וגם כאן, הוא איכותי וטעים בסה"כ, אבל לא יותר מהמבורגרים טובים בארץ. בגזרת התיבול הם יכולים להשתפר. החריף שלהם לא באמת חריף. אין מה לעשות אירופאיים לבנבנים...


בערב, בסביבות 21:00, אסף אחייני ואני היינו היחידים עם קצת אנרגיות לצאת לשתות ולנשנש משהו אחרון בדבלין, בבר בשם The Waterloo Bar בקרבת המלון שלנו. לגמנו את הבירות (עם צ'ייסר של בלק-בוש) האחרונות למסע ונשנשנו פאי בקר בגינס (כנדרש...). היה טעים ונעים. 


זה בגדול הסיפור של מסענו בדגש על האוכל הפשוט. בסה"כ עניין מהנה מאד. לא משהו מאד מאתגר קולינרית, אבל טעים ולא יקר במיוחד. בחלק השני ארחיב ביתר הרחבה על 2 מסעדות פלצניות מכוכבות מישלן. (כן כן אפילו באירלנד יש כמה וכמה מסעדות כאלה). לאחת בדבלין הזמנתי מקום מראש. לשנייה בגאלוויי קפצתי בספונטניות, על הדרך, בלי להזמין מקום.

יום רביעי, 16 בספטמבר 2015

גרקו - חגיגה יוונית בתל אביב

מסעדת גרקו (או בשמה המלא - Greco Souvlaki & Ouzo Bar) היא מסעדה יוונית שנפתחה בדצמבר 2013.
היא יושבת באיזורי ח"ן בתל אביב לא רחוק מהקאנטרי קלאב. צמוד אליה פועלות מסעדת ביסטרו גרינברג והגלידרייה/קונדיטוריה המשובחת - ג'לטרייה. שלושתם פועלים תחת אותם בעלים: המסעדן צביקי עשת, שבעבר היה הבעלים של רשת נובה ג'ויה. הוא הביא איתו את השף אליאב גולדנברג משם. בימים אלה צפוי להיפתח מקום חדש שלהם באותו מתחם בשם פיצה 25.



בגרקו הייתי עד עכשיו פעם אחת. בארוחת צהריים "על הדרך" לפני כחודשיים, ואני חייב לומר שלא נפלתי אז. הזמנתי למנה ראשונה אז את הקרימידי טלה - מעין קלזונה יווני מבצק עלים או פילו במילוי בשר טלה. היה טעים וחביב. למנה עיקרית הזמנתי תבשיל קלמרי ואורז שחור שהיה בינוני. בקיצור בביקור הראשון שלי לא נפלתי. היה נחמד ולא יותר.

גיסתי חיפשה מסעדה תל אביבית לצהרי ראש השנה למטרת חגיגת יומולדת 89 לאביה. האיש חי טוב ואוהב לאכול טוב. נתתי כמה וכמה אופציות למסעדות תל אביביות, שיוכלו להכיל 15 סועדים, בהתרעה של כשבוע ושפתוחות בחג. הפור נפל על גרקו...
על פי הסיכום מראש, הם ארגנו לנו 2 שולחנות נפרדים, היות ובתוך המסעדה לא ניתן לערוך שולחן אחד כל כך ארוך.

המסעדה היא מסעדה יוונית על כל מה שזה אומר: עיצוב פשוט עם הרבה לבן וכחול (צבעי הדגל היווני), אוכל יווני מגוון ושמח, עם לא מעט אופציות מהים, וכמובן אווירה יוונית שמחה וצוהלת, עם מוזיקה יוונית חזקה למדי ברקע. בערב האווירה השמחה מקבלת כמובן אפקט עוד יותר בולט. אה וכמובן שיש הרבה מאד אוזו...





התפריט מתחלק לקטגוריות שונות: קר/קטן, קר/גדול, חם/קטן, חם/גדול. בנוסף יש קטגוריה נפרדת לפאבה שזה מעין ממרח/קרם שעשוי מאפונה - התחליף היווני של החומוס. עוד קטגוריה נפרדת היא של הסובלקי או הגירוס (השווארמה היוונית). העלויות נעות מכ- 30 ש"ח  למנות הקטנות עד 80 ומשהו ש"ח למנות גדולות. יש 2 מנות של דגים שחוצות את 130 השקלים.
הזמנו כל מיני מנות. ראשונות למרכז השולחן, עיקריות לכל אחד. גם קנקני אוזו נכחו באירוע.

למישהו חסר קצת אוזו??

הנה חלק מהמנות הראשונות שחלקנו:

כיכר לחם יווני עם שמן זית (22 ש"ח). לחם די בינוני.

פאבה - קרם אפונה צהובה עם בצל סגול, שמן זית, זיתים ופלפל חריף. 46 ש"ח. מנה טעימה מאד ומפתיעה. היא הצילה את הלחם הנ"ל משיממונו. קרם חלק וטעים. בהחלט שווה. אנחנו לקחנו את המנה הפשוטה. יש גם פאבות שמוגשות עם בשר טלה, פרגיות או עם אוקטופוס (יענו תמנון). (יחכה לביקור הבא שלי...).


דולמדס - עלי גפן עם יוגורט. 46 ש"ח. נדמה לי שהיו 5 או 6 עלים מגולגלים. אני חושב שזה מתומחר גבוה. מדובר אמנם בעלי גפן טובים לסוגם במילוי אורז, אבל עלי גפן צמחוניים זו מנה משעממת בעיניי תמיד, וכך גם כאן. לטעמי זו מנה שווה רק כשיש בה בשר טחון יחד עם האורז (כבש או בקר). בכל אופן חובבי הז'אנר אהבו את המנה אז מי אני שאתווכח.

קרימידי טלה - קלזונה יוונית מבצק פילו במילוי טלה על צנוברים, עשבי תיבול וסירופ ענבים. (52 ש"ח). בעיניי תמחור מעט גבוה. אבל זו מנה טעימה מאד. מה יכול להיות רע. בצק דקיק מטוגן ופריך. מילוי בשר טלה טעים וטוב שמתובל מעולה. אני הייתי מוריד את המילה קלזונה מהתפריט. המנה האיטלקית עשויה מבצק פיצה דק שנאפה כשהוא סגור (פיצה ממולאת). מי שיודע מה זה קלזונה איטלקית עלול להתאכזב מדקיקות הבצק או מגודל המנה, ביחס לקלזונה המקורית.
וחוץ מזה יש לומר ולכתוב קלצונה וזו עוד סיבה להוריד את המילה מהתפריט...















מאפה 12 האלים - פילו מטוגן במילוי גבינת פטה עם דבש, פרג, שומשום לבן ושחור (48 ש"ח). מנה שנראית מוזרה. גבינת פטה מלוחה עם דבש? אלה מרכיבים שלא אמורים לעבוד יחד. ואף על פי כן - התוצאה הסופית שלה מפתיעה ומצוינת. המתיקות של הדבש משתלבת מעולה עם הבצק הדק, הפריך והחם ועם מילוי הגבינה הטעים. מנה טעימה וכיפית.

לא להתבלבל זה לא סלמון...
גאוורוס - בייבי אנשובי מטוגנים עם מלח, אורגנו ולימון. (48 ש"ח). כמה פשוט ככה טעים. מנת חטיף מעולה שקשה להפסיק לאכול ממנה. הדגיגים היו פריכים ונהדרים והמליחות שלהם הייתה מושלמת. לא לוותר על סחיטת לימון לפני האכילה. אם יתחילו להגיש מגש כזה בבתי קולנוע במקום פופקורן אני בא כל שבוע לסרט.



ואלה כמה מהעיקריות שהוזמנו:

פסטיצ'יו - מאפה פסטה עם בשר, בשמל וגבינת פטה. (68 ש"ח). אוכל מנחם במיטבו. פשוט. טעים. עשוי טוב. מנה מהבילה, נדיבה ומשביעה. אוכל ביתי במיטבו.

מוסקה - תפו"א, חצילים, זוקיני, בשר עגל ורוטב בשמל. (68 ש"ח). אותן הערות מהפסטיצ'יו נכונות גם למוסקה. יש אבל אחד - המוסקה אפילו יותר טעימה מהפסטיצ'יו... שוב  - מנה ביתית שכל עקרת או עקר בית יודעים להכין, אבל כאן עושים את זה טוב במיוחד.

תבשיל קלמרי ואורז שחור עם לימון ועשבי תיבול. (64 ש"ח). זו המנה שהזמתי באותה ארוחת צהריים לא מזמן ומצאתי שהיא בינונית. מישהו בשולחן השני שלנו הזמין אותה וגם לא ממש נהנה. אולי המנה היחידה שנשארו ממנה שאריות על הצלחת. זו לא מנה רעה. היא בסדר. הקלמרי טובים למדי. האורז מבושל כמו שצריך. הבעיה בעיניי היא התיבול שאינו מספיק טוב, שבולטת בו חמצמצות מהצד הפחות נעים שלה (לא חמצמצות מרעננת).


סובלקי קבב עגל - מוגש עם פיתה יוונית, עגבניות בגריל, בצל סגול, אורגנו ופטרוזיליה, רוטב עגבניות, ציזיקי וטחינה.
(62 ש"ח). מנה טובה מאד. מנה סטנדרטית ומוכרת של אוכל רחוב יווני שמבוצעת כאן בדיוק כמו שצריך. אחיין שלי אכל בהנאה רבה.

סובלקי פרגיות - מוגש כמו סובלקי העגל, באותה הגשה ועם אותם מרכיבים. עולה 58 ש"ח. זו מנה שאחייני השני הזמין ושלא במפתיע נהנה ממנה מאד. מנה לא מסובכת, טעימה ונדיבה. בדיוק מה שצריך מתבגר בן 17...

גירוס עגל וכבש - מוגש באותו אופן של הסובלקי שתוארו לעיל. עולה 64 ש"ח. מגיעה פיתה חמה פתוחה ועליה תלולית גבוהה ומכובדת מאד של נתחי העגל והכבש, כשבצד יש את מטבלים ועגבניה בגריל. מנה משובחת וטעימה. זו המנה העיקרית שאני בין השאר טרפתי. מאד נהניתי. בשר איכותי שתובל כהלכה, והצליח לשמור על עסיסיות. הבשר במנה כזו עלול להיות שומני מדי, אבל כאן הוא היה שומני בדיוק במידה הנדרשת. מנה משביעת רצון עד מאד.



קינוחים:

חלק מהנוכחים ויתרו על קינוחים וקפצו לדלת ליד - ל- Gelateria כדי להזמין שם גלידות. בהחלט הגיוני לסיים שם את הארוחה בגרקו. יש שם מבחר מטורף של מאפים, מתוקים וגלידות, וכל חובב מתוק ימצא שם משהו לטעמו.
מיעוטנו שכן נשאר לקינוח הזמין 2 קינוחים מקומיים:

לוקומדס - כדורי בצק מטוגנים בדבש וקינמון. (38 ש"ח). מעין סופגניות יווניות קטנות. מי שהזמין מאד אהב.


קיימאקי - גלידת יוגורט עיזים עם סירופ פטל ושקדים קלויים. (38 ש"ח). זו המנה שאני הזמנתי. מנה ענקית. מחייבת השתתפות של לפחות סועד נוסף, למרות שמדובר בגלידת יוגורט קלילה ונימוחה. אני לבד לא הייתי מסיים את כולה, אחרי כל האוכל שאכלתי. זו בעיניי הפתעת הארוחה. מנה מעולה. קינוח נהדר. גלידה חמצמצה במרקם חלק ומושלם, שפירות היער והשקדים מוסיפים לה עוקץ ועניין. מי שבגרקו חייב לסיים איתה את הארוחה. לפני זמן מה טעמתי את גלידת היוגורט של גלידריית בוזה החדשה בתל אביב. היא הייתה טובה מאד. זו של גרקו עולה עליה.



זהו זו הארוחה. היא לוותה בקנקני אוזו טוב שאוהבי האוזו שבינינו נהנו ממנו. המחיר הממוצע של סועד היה כ-130 ש"ח לאדם. ממש לא נורא. אפילו נמוך ביחס לסטנדרט התל אביבי, ואכלנו המון...

השורה התחתונה. מסעדה טובה מאד. כמצופה ממסעדה יוונית זה מקום שמח, עם אווירה טובה, משוחררת וכיפית. המוזיקה הקולנית היא לא לכולם, אבל אחרי כוסית אוזו או שתיים, גם אנשים כבדים יתחילו ליהנות. סידור השולחנות בפנים הוא מעט צפוף, כמו בלא מעט מסעדות תל אביביות, אבל כאן זה דווקא מסתדר היטב עם האווירה ועם רוח המסעדה. אנחנו הרי ביוון...
השירות בסה"כ טוב, יעיל וחביב. הם בהחלט עמדו בהצלחה במלאכת השירות הלא פשוטה של 15 איש. (בדיעבד הם שכחו מנה אחת שלא חויבנו עליה).
בקיצור - ככל הנראה אחד המקומות הטובים והכיפיים במחוזותינו לחגיגה משפחתית או לסתם ארוחת צהריים או ערב משוחררת וטעימה.

שתהיה שנה דבש...