יום שבת, 12 בספטמבר 2015

לה אוטרה - הגיע הזמן למקסיקנית אחרת

La Otra (האחרת בספרדית) היא מסעדה מקסיקנית קאריבית חדשה ששייכת למלון הבוטיק ולבר הקוקטיילים הנחשב והמצליח - אימפריאל. המסעדה יושבת בבניין המלון, ב"חצר האחורית" שלו, ברחוב הירקון 66.
המסעדה נפתחה לפני כשבועיים, ולכן היא עדיין בשלבי הרצה.



קבוצת הניהול של האימפריאל כוללת את גלעד לבנת, בר שירה, דרור אלתרוביץ' והצלע הנשית מלי לב שהצטרפה כעת. אליהם חבר השף דוד סדי שהיה בעברו שף של שגריר צרפת בישראל.
החבר'ה הללו מכוונים בלה אוטרה ליצור מסעדה בסגנון שונה מהסגנון המקסיקני המוכר והפופולרי ששוטף את המדינה בשנתיים האחרונות: מזללות של אוכל רחוב מקסיקני (Tex Mex) - טאקוס, בוריטוס ושאר ירקות... המסעדה כהגדרתם היא מסעדה בהשפעות מקסיקניות וקאריביות, שמשלבת חומרי גלם קאריביים ומקסיקניים עם טכניקות בישול מודרניות ויצירתיות ישראלית.

למרות שבעוונותיי לא הייתי במקסיקו, אני מת על אוכל מקסיקני. גם על הסטריט-פוד, שלצערי בארץ רמתו ירודה עד בינונית, עם חריגים בודדים. מבחינתי פסגת האוכל המקסיקני/קאריבי בארץ הייתה כמובן צ'ימיצ'נגה הגאונית של אבי קונפורטי שנשרפה לפני כעשור, ועד היום נחשבת לאחת המסעדות הכי טובות שהיו כאן. במסעדה המקורית לא ישבתי לצערי, אבל יצא לי לבקר כבר 3 פעמים בשבוע צ'ימיצ'נגה שקונפורטי משתדל לערוך פעם בשנה כהומאז' וזיכרון למסעדתו ז"ל (בעבר בצפרה והשנה זה היה בטופולופומפו). אלה היו ארוחות מהטובות שאכלתי במסעדה בארץ. קונפורטי לקח שם נתח קטן של המטבח המקסיקני - מטבח סנטה פה, ועשה ממנו מסעדת שף גורמה אמיתית.

שמחתי מאד לשמוע שמתוכננת להיפתח כאן סוף סוף מסעדה מקסיקנית אחרת, לא עוד אוכל רחוב בנלי ושחוק, אלא משהו קצת יותר יצירתי. מכאן גם שמה של המסעדה - "האחרת" - ובספרדית La Otra.
קפצתי ללה אוטרה עם לא מעט ציפיות ביום חמישי בערב. הזמנתי מקום לשעה 19:00 לי לשותפי לפשעים קולינריים רבים - סלווה ידידי. הציפיות שלי גדלו בעקבות הביקורת הנלהבת של ביצה עלומה במאקו. גם ביקורת לא טובה של גיל אקרמן בטיים אאוט לא ריפתה את ידיי. בכל אופן באתי לבדוק בעצמי...

המקום קטן למדי. העיצוב הוא בסטייל קאריבי/מקסיקני, אבל לא צבעוני כמקובל, אלא מאופק ואפלולי יחסית. כשנכנסים נדמה שנכנסים למעין כוך או מערה אפלולית ומגניבה, בזכות הקירות החומים-צהבהבים. יש אלמנטים מקסיקניים בעיצוב כמו קקטוסים שמפוזרים פה ושם. אני אישית מאד אהבתי את העיצוב ואת האווירה. מי שלא אוהב מקומות אפלוליים - תהיה לו כאן בעיה.




הגענו בשעה היעודה. המסעדה הייתה כמעט ריקה בשעה שהגענו אבל לא חלף זמן רב והיא התמלאה לגמרי. נכנסנו למסעדה מתוך האובך המטורף של הימים האחרונים ששרר בארץ ולא פסח על תל אביב, ושלווה בחום ולחות מגעילים למדי. מזג האוויר הזה יכול להשתלב יפה עם אווירת מדבריות מקסיקו שרואים בסרטים ובסדרות (שובר שורות למשל). הוא גם תאם יפה לעיצוב המדברי והחם של המסעדה.



דבר ראשון לאחר שהתיישבנו היה לבחון את תפריט המשקאות ולהזמין קוקטיילים צוננים בסטייל קאריבי. הזמנו את Tommy's Smoky Margarita - אחד הקוקטיילים היותר פשוטים, בלי פירות או ירקות. הוא מבוסס על מזקל דל מגאיי וידה (del maguey vida mezcal), טקילה אל חימדור בלנקו (el jimador blanco tequila), ליים ואגבה. המזקל - המשקה המקסיקני המעושן מצמח האגבה, האח של הטקילה, היה מאד נוכח בקוקטייל. כמצופה ממסעדה ששייכת לבר קוקטיילים, זה היה קוקטייל משובח. חמצמץ, מעושן קלות עם נוכחות אלכוהול חזקה. העלות - 44 ש"ח לכוס. לא זול, אבל אלה המחירים של קוקטיילים במקומות כאלה. יש גם קוקטיילים שחוצים כאן את 50 השקלים. מלבד קוקטיילים יש אופציה לצ'ייסרים שונים של טקילות מובחרות, מיני מזקל ורום.



אחרי כמה לגימות מרעננות וצוננות התפנינו למה שחשוב באמת - האוכל.



המנות כולן הן מנות קטנות עד בינוניות. אין כאן מנות עיקריות. המנה היקרה ביותר בתפריט עולה 74 ש"ח.
למעשה אפשר להתייחס ללה אוטרה יותר כטאפאס בר קאריבי-מקסיקני. זו לא מסעדה קלאסית של ארוחת ערב שבנויה על מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. תשכחו מזה. למי שבא רעב ורוצה למצות את העניין הקולינרי של לה אוטרה, מומלץ לבנות לעצמו ארוחת טעימות, עם 4-5 מנות שונות. כך אפשר ליהנות ממגוון יפה של מנות ולצאת שבעים. אפשר כמובן לבוא ולנשנש 2-3 מנות, יחד עם אלכוהול טוב. זה גם יעבוד. תלוי ברצונות ובמצב הרוח והרעב...

אנחנו באנו רעבים למדי ורצינו לטעום כמה שיותר...

ויתרנו על הפתיח הפופולרי והאולי מתבקש של סלסות וקריספי טורטיה ב-16 ש"ח.

התחלנו עם 5 מנות קטנות:

אויסטר צלוי עם ויניגרט סברס וצ'ילי אנצ'ו (30 ש"ח לאויסטר אחד). הזמנו אחד לכל אחד.
אויסטר טוב. טעם ימי מודגש וטוב. חריפות מעודנת. פתיח טוב וכיפי.

סביצ'ה דג (מוסר) עם אבטיח, סלרי, קרם סלק וצ'ילי (52 ש"ח).
זו מנה שכל הביקורות שקראתי עליה היו חיוביות ביותר. בצדק. יופי של מנת סביצ'ה. שילוב טעמים מוצלח - חריף, חמצמץ ומתקתק. מנה יפה מאד וטעימה מאד. תוספת פיסות הטורטיה השחורה הקראנצ'ית הייתה מקורית והוסיפה עניין ומרקם.



שרימפס קוקוס עם סלסת אננס וצ'ילי, שמן כוסברה ויוגורט קוקוס (39 ש"ח). מנה שכללה 2 שרימפסים חביבים שנעטפו בציפוי קוקוס, טוגנו והוגשו עם סלסת צ'ילי ואננס טעימה שחריפותה הייתה מעודנת, וקרם יוגורט וקוקוס חלק ומוצלח. אחלה מנה. חומרי גלם טובים והגשה מקורית.



טאקו שחור עם קלמרי, צ'וריסוס וקסו אנייחו (גבינת צאן מקסיקנית מיושנת). מנה של 44 ש"ח. כללה 2 טורטיות שחורות קטנות.
זו מנת טאקו נפלאה בעיניי. אמנם קטנה, אבל מלאת טעם. באופן ראוי לציון הרגישו כאן גם את טעם הקלמרי וגם את טעם הצ'וריסוס. הטאקו השחור הוא מגניב ביותר. (עשוי מטורטייה שחורה שמקבלת את צבעה מעלי תירס שרופים).
תבקשו לצד הטאקו גם את הסלסה החריפה של לה אוטרה - סלסת הבאנרו טובה מאד. (שאני אישית הייתי רוצה אותה עוד יותר חריפה).



Cuban Cigar - "סיגר קובני" - עם האם וצ'יז, לחם קסטן ואפר תבלינים (31 ש"ח). עלי המנגולד מגולגלים כאן במילוי של האם וצ'יז (חזיר וגבינה צהובה) שנעטפו בלחם קסטן. זה נראה ממש כמו סיגר קובני, כולל האפר השחור שבנוי כאן מתערובת תבלינים ושומשום שחור. למיטב הבנתי זו מנה שקיימת במסעדות רבות בעולם כהומאז' לכריך הקובני של האם וצ'יז, אני לא מכיר את גרסאות חו"ל, אבל הביצוע של לה אוטרה טוב מאד. מנה מגניבה, אינטילגנטית ומלאת הומור והכי חשוב - טעימה מאד.


כאן עצרנו. לגמנו כמה שלוקים מהקוקטייל ובחנו מחדש את התפריט. קיבלנו איזשהו מנקה חך - פרוסות תפוח מסוכרות עם תבלינים (היה שם היביסקוס מיובש ועוד משהו). חמוד.



הזמנו עוד 3 מנות בשריות:

טרטר בקר במזקל - עם חלמון, שאלוט וקרם בצל (54 ש"ח). יופי של טרטר. בשר איכותי. טעם מודגש וטוב של המזקל המעושן קלות. קרם בצל מצוין שהוסיף עניין לכל העסק. מנת טרטר מקורית וטובה. ודאי אחת הטובות שאכלתי בזמן האחרון.

JERK BEEF - נתחי פיקנייה דקיקים שנצרבו על המינוט, עם פלטנוס (בננות דרום אמריקאיות), קרם פלפלים ומיקרו כוסברה. (64 ש"ח). זו מנה מעט יותר יקרה שאפשר להגדירה כבינונית בגודלה. ה-Jerk זו שיטת בישול ג'מייקנית בעיקר לבשרים שמשתמשים בה בתערובת תבלינים מיוחדת (אולד ספייס, צ'ילי, קינמון, מוסקט ועוד). במנה הייתה טובה מאד. הנתחים נצרבו כהלכה והיו עדיין רכים ונגיסים (פיקנייה זה נתח מסוכן, כי הוא בקלות הופך לגומי). התיבול היה מצוין. הפלטנוס היוו מצע שטוח למנה. הן היו מתקתקות וחביבות, אבל לדעתי אפשר היה לוותר עליהן ולחשוב על מרכיב אחר.


ספייר ריבס - עם אבוקדו מטוגן, פריחולס (קרם שעועית שחורה), שמנת חמוצה, ריבת צ'ילי וחלפניו. (74 ש"ח). זו המנה היקרה בתפריט. הגיעו 2 נתחים של ספייריבס עם שאר המרכיבים. הבשר היה טוב ושמר על עסיסיות, למרות שהנתח שאנחנו קיבלנו היה עם מעט שומן ביחס לספייריבס הממוצע שמקבלים כאן בדרך כלל (טוב שכך - כולסטרול וכאלה...).
הייתי רוצה הרבה יותר מ-2 הריבות שליוו את המנה. היו אולי 2 כפיות מכל ריבה ולטעמי הייתה צריכה להיות כמות כפולה. בסופו של דבר צלעות חזיר כשלעצמן הן בשר קצת משעמם שהיתרון שלו הוא ספיגת טעמים ורטבים. כאן היה חסר לי מעט יותר פאנץ'.

קינוח -
בתפריט כרגע יש 2 קינוחים בלבד: קוביות קוקוס עם טקילה, ליים, קקטוס, היביסקוס ו- עוגת שוקולד, צ'ילי, עלי בננה, קרמל וקצפת. שניהם לא מלהיבים בעיניי על הנייר.
שמחנו לשמוע שיש גם קינוח שלישי שלא מופיע בתפריט - קרם ברולה קוקוס.
קינוח שאי אפשר ליפול איתו. תוספת הקוקוס נתנה כאן עניין לקינוח הכל-כך מצוי הזה. המנה לוותה בבננות מקורמלות שזה תמיד טעים. בסה"כ מנת ברולה טובה וטעימה. אישית הייתי מוריד מעט מהמתיקות שבה, למשל ע"י סקוויז של ליים. אני חושב שממסעדה שמנסה (ומצליחה) להיות לא שגרתית אפשר לצפות בסה"כ להיצע קינוחים קצת יותר גדול ומרשים. אבל אלה שבועות ראשונים של פעילות ולכן אני מעריך שעוד יהיו שינויים ושדרוגים.



שורה תחתונה - ציון מצוין. אחלה מקום. מכל הבחינות.
גם המסעדה עצמה, העיצוב והאווירה שבה היו מאד לטעמי. גם השירות שהיה טוב מאד. מקצועי, מתוקתק. די מרשים למסעדה שרק נפתחה. וכמובן האוכל - שהיה טוב מאד. כל המנות שניסינו היו מוצלחות. חלקן מנות מקוריות שאין דומות להן במסעדות אחרות בארץ. באמת מסעדה שכשמה עושה משהו אחר. אוכל שמח, יצירתי וטעים. כמו שאפשר לצפות מאוכל קאריבי/מקסיקני. ממש מוי כיף...

המסעדה אינה זולה. מי שחושב שהוא מגיע למזללה מקסיקנית ויכול לשבוע ב-50-60 ש"ח לארוחה טועה. זה מקום שכמו שכתבתי מחייב דגימה או שיירינג של כמה וכמה מנות, ואני מעריך שלארוחה הגונה כאן צריך להוציא כ-150 ש"ח לאדם, לא כולל שתייה. אנחנו - חזרזירים שכמונו - הוצאנו כ-230 ש"ח לאדם, לא כולל האלכוהול (אבל כולל הקינוח).

אגב, בביקורות שקראתי עד עכשיו על לה אוטרה הזכירו כולם את החריפות. אני לא הרגשתי over חריפות באף מנה.
אני לא יודע אם הם מיתנו קצת את החריפות בעקבות הביקורות. גם הסלסה החריפה ביותר שלהם הייתה יחסית מעודנת לטעמי. לא יודע. אולי אצלי משהו השתנה ובלוטות הטעם שלי הפכו לסבילות לחריף אש...

בכל אופן, יש כאן בעיניי נקודת התחלה יוצאת מן הכלל. אני יכול להעריך שעם הזמן יוסיפו כאן עוד מנות ועוד אפשרויות, ובתקווה שימתחו עוד קצת את גבולות הטעם והמקוריות ויהיו עוד יותר נועזים...


עדכון מאוגוסט 2016:
המסעדה משנה קונספט למקום יותר ברי ופחות מסעדתי. גם השף התחלף.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה