יום רביעי, 30 בספטמבר 2015

אירלנד - אי ירוק בים

טיול משפחתי באירלנד - 19-27 בספטמבר 2015


חלק ראשון - אוכל פאבים, ג'אנק פוד ובירות:

ניצלנו את תקופת החגים ומיעוט ימי העבודה וקפצנו לטיול של 8 ימים באירלנד. הקופצים מלבדי היו אחי הגדול אמיר ורעייתו אסי. שניהם היו הנהגים האמיצים, ויש לציין המיומנים והמקצועניים שניווטו בהצלחה מרובה בצד השמאלי של כבישי אירלנד. יחד איתם -2 בניהם, אחייניי אסף (21) ואיתמר (17), אחותי הגדולה דורית ואימי מרים (שמסתבר שזה שם פופולרי למדי באירלנד - Miriam).

היות וזה בלוג של אוכל אני אפרט כאן קצת על העניינים הקולינריים באירלנד...

בסה"כ אין הרבה בשורות קולינריות באירלנד. המטבח האירי לא ידוע כמטבח עולמי מוביל. מה שיש כאן זה בעיקר חומרי גלם טובים וטריים, ודגש עצום על תוצרת מקומית. נותנים כאן המון כבוד ליצרן המקומי/החוואי/החקלאי. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם בתחום הזה. אה ויש גם קצת בירה...

אני לא אפרט כאן על כל ביס שהכנסנו לפה. לא מעט היה אוכל של פאבים איריים שהוא מוצלח לכשעצמו. אוכל פשוט, נדיב, טעים ולא יקר שגם בו מרגישים את איכות חומרי הגלם: הדג בפיש אנד צ'יפס היה טרי, הצדפות ב- seafood chowder היו טריות והבשר ב- Sheppard Pie או ב- Irish Stew היה איכותי. תכל'ס לא אכלתי אוכל רע בטיול הזה. המחירים של אוכל הרחוב והפאבים לא יקרים, אבל גם לא זולים מאד. האלכוהול זול משמעותית מבארץ. פיינט גינס עולה 18-20 ש"ח.


התחלנו את הטיול בלינה במלון ליד נמה"ת של דבלין.
בבוקר היום הראשון של הטיול נסענו דרומה לשמורת Wicklow ולאגם Glendalough. עשינו שם טיול טבע יפה.

אחה"צ המשכנו לעיירה Cashel במחוז Tipperary שם לנו ואכלנו את ארוחת הפאב האירי הראשונה עם הבירות הראשונות. 

המקום: The Brian Ború bar. מקום מקומי אופייני. בערב הזה לא הייתה הופעת מוזיקה. אכלנו כיד המלך ושתינו בירה. היה נחמד וטעים. אני אכלתי פיש אנד צ'יפס. הדג היה דג קוד שטוגן בשלמותו והיה מעט תפל. למנה ראשונה אכלתי Clam Chowder נחמד. כאן נתקלנו לראשונה בשירות האירי במקומות מסוג זה. שירות באיזי - שירות שלוקח את הזמן... אין לאן למהר...

Smithwick's - פופולרית למדי. מזכירה גולדסטאר.

למחרת נסענו דרומה למחוז Cork. ביקרנו במצודה ובגנים המרשימים של Blarney Castle. משם קפצנו לעיירה Kinsale ואכלנו שם ארוחת צהריים קלילה בבית קפה שהיה פתוח בשם Lemon Leaf Cafe. אין ממש מה לפרט. בית קפה חמוד.



משם המשכנו לעיירה חביבה נוספת בשם Kenmare ונסענו לעיירת הלינה שלנו Killarney בה לנו 2 לילות.

הנה הבירות מהבר שבמלון שלנו בקילארני. איזה קטע. שתינו גינס...


אסף מימין. איתמר משמאל. under aged אבל אף אחד לא ביקש תעודת זהות...


בבוקר עשינו טיול ב- Killarney National Park, שכולל שלל אגמים, נחלים שוצפים, מפלים, יערות. בקיצור יפה שם. לאחר מכן עשינו טיול רגלי ב- Gap of Dunloe. זה מעבר בין הרים שכולל כמה וכמה אגמונים אחד אחרי השני. יש מסלול רגלי של מספר קילומטרים ויש אפשרות לעשות את המסלול עם כרכרת סוסים. המקום יפהפה. אחה"צ קפצנו למצודה נוספת בעיירה עצמה בשם Ross Castle שגם סביבה יש מסלול טיולים יפה. בערב לשם שינוי ארגנו לעצמנו ארוחת ערב בהכנה עצמית.


למחרת בבוקר (היום הרביעי) נסענו לחצי האי Dingle או בשמו המלא Dingle Peninsula. מדובר בחצי אי עם מסלולי נסיעה יפהפיים, רבים מהם לאורך החופים המפורצים. עשינו את המסלול המרכזי ששמו Slea Head Drive.

בין היתר עברנו בדרכנו בכפר קטנטן בשם Ventry במסעדה בשם The Stonehouse Restaurant. רובנו הסתפקנו בקפה ומאפה. אני למשל אכלתי קינוח של קראמבל רוברב עם רפרפת (custard).

אוהבים רוברב האירים...


בצהריים עצרנו בעיירונת חמודה בשם Adare שם אכלנו ארוחת צהריים טובה בפאב מקומי בשם Pat Collins Bar.
אחלה Irish Stew אכלתי שם. בדיוק כמו שאוכל פאבים אירי צריך להיות. פשוט, טעים, משביע ומנחם.




העיר Galway - המתחרה של דבלין לענייני קולינריה ובילויים:

אחה"צ שמנו פעמינו לעיר הלינה הבאה שלנו ל-3 הלילות הבאים - Galway. זו עיר שנחשבת לאחת הערים היותר צעירות ותוססות באירלנד, עם המון מוקדי בילוי, בעיקר באיזור ברובע הלטיני.

בערב הראשון ב- Galway קפצתי עם אחייניי לסיבוב ערב בעיר.
אכלנו ארוחת ערב במקום מגניב וחמוד במיוחד בשם The Pie Maker. מקום קטנטן, שנראה כמו כוך אפלולי מחופה בעץ, שמגיש מנות Pie שונות. אין כאן מקום לחבורת סועדים גדולה. 3-4 סועדים לכל היותר בשולחן.


מחירי הפאיים נעים בין 11 ל-13 יורו. הזמנו פאי אחד עם צ'וריסו, מוצרלה ופסטו ופאי שני עם נקניקיה אירית בציר עגל. היה טעים. אחלה מקום לארוחת ערב קלה.


אחרי זה קפצנו לאחד הפאבים הסמוכים ולגמנו פיינט.

למחרת בבוקר נסענו לכיוון צוקי מוהר - Cliffs of Moher. אחד המקומות המרשימים באירלנד. רצינו לקחת מעבורת לאיי אראן ולטייל שם, אבל מזג האוויר לא איפשר. לכן הסתפקנו בטיול בצוקי מוהר עצמם. הדרך מגאלוויי לצוקי מוהר היא יפה מאד לכשעצמה. צוקי מוהר הוא אחד המקומות המתויירים באירלנד אבל זה לא גורע מיופיו עוצר הנשימה. בדרך חזרה לגאלויי עצרנו בעיירונת בשם Kinvarra, לקפה ומאפה בבית קפה נחמד בשם Strawberry Hedgehog Cafe. גם בעיירה הזו הייתה מצודה יפה ליד אגם, ששמה Dunguaire Castle.



בערב קפצנו שוב לעיר. היינו רעבים במיוחד. המבוגרים קפצו ל- The Pie Maker בהמלצתנו. אחייניי ואני קפצנו לאכול פיצה בפיצרייה שנקראת The Dough Bros. מסעדה פופולרית במיוחד בגאלוויי שמדורגת כרגע שנייה בין כל מקומות האוכל בעיר ב- TripAdvisor.


התיישבנו בקומה השנייה. הזמנו 3 פיצות אישיות. מחיר הפיצות הוא כ-9 יורו לפיצה. הפיצה היא מז'אנר הפיצה דקת הבצק.
הפיצות שהזמנו וחלקנו:

Posh Pepperoni עם פפרוני, בצל אדום, חלפיניו ורוקט.


Nduja Sausage עם נקניק חזיר איטלקי, עגבניות מיובשות מעושנות, מוצרלה ובזיליקום.


Hey Pesto עם פסטו תוצרת בית, גבינת עיזים, עגבניות מיובשות מעושנות ורוקט.


וזו הבירה שלגמתי:


היה טעים. גם הפיצה וגם הבירה...


אחרי זה אסף אחייני הגדול חזר למלון, ואיתמר ואני עוד היינו קצת רעבים אז נכנסנו לטאקרייה הסמוכה לפיצריה. מקום בשם - Tuko's Taqueria. זה מקום חדש שנפתח לפני חודשיים-שלושה. בניגוד לפיצריה שהייתה מפוצצת, הם היו די ריקים. כנראה עדיין לא יצרו להם מספיק יחסי ציבור. נראה היה שהחבר'ה במטבח שם הם מקסיקניים אמיתיים.


הזמנו בחזירותנו 2 מנות טאקו:
אני הזמנתי טאקו עם חזיר בבישול ארוך (Carnita) שעלה 7 יורו. איתמר הזמין עם בקר בבישול ארוך (Tuco's Tinga) שעלה 6.5 יורו. שנינו לקחנו אותם עם רוטב צ'יפוטלה. המנות היו מעולות. מתובלות מצוין ומאד מאד נדיבות במילויי הטאקו. בארץ יכולים ללמוד. זה היה טאקו יותר טוב מכל טאקו שאכלתי בארץ בטאקריות ובדוכני הפסט-פוד המקסיקניים שמפוזרים בת"א.



קינחנו את הערב החזירי בגלידרייה איטלקית מקומית בשם  Gino's Gelato שאח"כ ראינו גם סניפים שלה בדבלין. גלידה מוצלחת מאד.



למחרת עשינו יום טיול בחבל קונמארה - Connemara. חבל סלעי ופראי לאורך החוף. עברנו בעיירה בשם Clifden. אח"כ עשינו טיול קצר ב- Connemara National Park וקפצנו למנזר קיילמור - Kylemore Abbey. חזרנו די מוקדם לגאלוויי. בערב התפצלנו. חלק נשאר מלון. אני קפצתי לבד לעיר. רשמתי 3-4 אופציות למסעדות טובות ומושקעות בעיר בניסיון לקפוץ לארוחת ערב באחת מהן. על כך ארחיב בחלק השני...


Dublin - בירות במרכז המבקרים של גינס וה-Temple Bar

בבוקר ביום השביעי עשינו את הדרך מגאלוויי לדבלין (כשעתיים נסיעה). היינו בה יום + לילה + יום שלם נוסף. הטיסה חזור הייתה ב-5 בבוקר שעון דבלין. 
בערב הראשון הזמנתי מראש מקום לשבעתנו במסעדת מישלן בעיר. גם עליה ארחיב בחלק השני של הגיגיי. 

ביום השני העברנו יום שלם בשיטוטים בדבלין. כולל בוקר מוצלח וכיפי ב- Guinness Storehouse. מקום חובה למבקרים בדבלין, לא רק לחובבי בירה. לא לוותר על הפיינט שמקבלים בחינם בבר העגול עם הקירות השקופים, שבקומה השביעית שצופה לכל דבלין.

חדר הטעימות


גם אמא שלי נתנה אותה בגינס...


בצהריים, תוך שיטוט ברחבי איזור ה- Temple Bar עצרנו לארוחת המבורגרים במזללה בשם Bobo's Gourmet Burgers
היה בסדר. הבשר בכל ההמבורגרים שנאכלו בטיול, וגם כאן, הוא איכותי וטעים בסה"כ, אבל לא יותר מהמבורגרים טובים בארץ. בגזרת התיבול הם יכולים להשתפר. החריף שלהם לא באמת חריף. אין מה לעשות אירופאיים לבנבנים...



בערב, בסביבות 21:00, אסף אחייני ואני היינו היחידים עם קצת אנרגיות לצאת לשתות ולנשנש משהו אחרון בדבלין, בבר בשם The Waterloo Bar בקרבת המלון שלנו. לגמנו את הבירות (עם צ'ייסר של בלק-בוש) האחרונות למסע ונשנשנו פאי בקר בגינס (כנדרש...). היה טעים ונעים. 



זה בגדול הסיפור של מסענו בדגש על האוכל הפשוט. בסה"כ עניין מהנה מאד. לא משהו מאד מאתגר קולינרית, אבל טעים ולא יקר במיוחד. בחלק השני ארחיב ביתר הרחבה על 2 מסעדות פלצניות מכוכבות מישלן. (כן כן אפילו באירלנד יש כמה וכמה מסעדות כאלה). לאחת בדבלין הזמנתי מקום מראש. לשנייה בגאלוויי קפצתי בספונטניות, על הדרך, בלי להזמין מקום.

2 comments:

  1. אחלה פוסט!
    מסכים שאירלנד היא לא גן עדן למחפשי הריגושים הקולינריים, אך היא מקום נפלא לטיולים קסומים והאנשים שם מאד נחמדים, כפי שזכור לי.

    הטאקוס בתמונות נראים מפנקים ומושקעים ממש. בישראל נפתחו המון מקומות מקסיקניים בשנים האחרונות, אך היחידים שאני מרגיש שהם איכותיים אלו Los Burning Tacos.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה. אכן אירלנד נפלאה. אנשים סופר נחמדים. כיף של מקום.
      לגבי הטאקוס. הם אכן היו מושקעים ומפנקים. המון מילוי. מסכים לגבי Los Burning Takos. מבין כל הפסט פוד המקסיקניים כאן, הם הכי איכותיים שניסיתי.

      מחק