יום שני, 23 בנובמבר 2015

Round Tables 2015 - טאיזו מארחת את ויוואק סינג מלונדון

פרק ב' לאירועי Round Tables, נובמבר 2015.

The Cinnamon Kitchen London at Taizu Tel Aviv

הפעם מסעדת טאיזו של יובל בן נריה שאירחה את המסעדה ההודית הלונדונית  The Cinnamon Kitchen  ואת השפים שלה: ויוואק סינג (Vivek Singh), הבעלים והמייסד וראג'ו רמאצ'נדראן (Raju Ramachandran), השף הראשי ויד ימינו של סינג.
סינמון קיטשן נפתחה בשנת 2008 כגרסה נגישה ופחות רשמית של מסעדת האם היוקרתית של סינג, Cinnamon Club, שקיימת משנת 2001. סינג נחשב לשף מפורסם ומופיע בקביעות בתקשורת הבריטית בתוכניות בישול של  BBC ובמאסטר שף המקומי, והוציא גם 7 ספרי בישול.

הזמנתי מקום גם לכאן מבעוד מועד, לאחייני יותם וחברתו נועה ולי, ליום חמישי 19.11 בשעה 19:15. הזדמנות מעולה לאכול סוף סוף אוכל הודי איכותי וראוי במסעדה בארץ. (זו לפחות הייתה התקווה).

לשמחתנו הושיבו אותנו בשולחן שצופה ישירות על המטבח הפתוח. קיבלנו מהמלצרית החמודה והמצוינת שלנו (סתיו שמה אם זכורני נכון) תפריטי אוכל ושתייה.



הזמנו קוקטיילים שאינם חלק מהארוחה עצמה (שעלותה הייתה 269 ש"ח לסועד).
הקוקטיילים הם מתפריט הקוקטיילים המשובח הרגיל של טאיזו. לא זול אבל מצוין.

אני הזמנתי קוקטייל Lady Gin או כמו שאני העדפתי לקרוא לו  ...Mr. Ginגם ככה קשה לי עם קוקטיילים. אני איש של סינגל מאלטים נקיים וחזקים... הקוקטייל עולה 48 ש"ח ומכיל ג'ין, ביטרס, מלפפון, הולי בזיל, ליים וג'ינג'ר. קוקטייל חמצמץ עם אלכוהול מודגש. טוב מאד.


יותם הזמין קוקטייל Gam Bay שכולל טקילה מילגרו סילבר, קמפרי, גויאבה, רוזמרין ואשכולית אדומה. 48 ש"ח. עוד קוקטייל חזק למדי. יותם מאד נהנה ממנו. אני לא סובל גויאבה אז רק טעמתי (היה בסדר דווקא).


נועה הזמינה קוקטייל Sharp Satori עם וודקה סטוליצ'ניה, קוקוס, קוניאק רמי מרטן, אננס, ווסאבי ולמון גראס. 52 ש"ח עלותו. זה קוקטייל מתוק יותר מהשניים הראשונים, עם טעם קוקוסי מאד מודגש. נועה מאד אהבה.


ולאוכל...
בניגוד לארוחה שלי בפאסטל יומיים לפני כן,, כאן הייתה הרבה יותר בחירה לסועדים.
ניתן היה לבחור 3 מנות ראשונות שונות למרכז השולחן מתוך 4 אפשרויות. כנ"ל 3 מנות ביניים. כל סועד יכול היה לבחור מנה עיקרית אחת מתוך 4 אופציות. לבסוף קינוחים (היו 4 שונים) שהוגשו למרכז השולחן יחד עם כוסיות יין הקינוח T בריבוע של יקבי רמת הגולן.

לפתיחה קיבלנו לחמניות מאודות וצ'אטני עגבניות - מנת פתיחה רגילה של טאיזו.

טעים. במיוחד הצ'אטני שלהם שהוא חריף וטעים במיוחד.




חיש מהר הגיעו 3 הראשונות שבחרנו. ויתרנו על מנת סלט הצ'יקן טיקה. אני מניח שהוא היה מצוין, אבל זה רק עוף... דווקא הפתיחים הצמחוניים נראו לנו יותר מעניינים:

"
פאני פורי" תפו"א, חומוס, צי'לי ותמרינדי.
פאני פורי למי שלא מכיר הם כיסוני בצק קטנים פריכים ממולאים בכל מיני... 
כאן זו הייתה מנת ביס קטנה (אולי בעצם שניים) והיא הייתה טעימה במיוחד. המילוי היה מתובל מושלם.



עוגת אפונת גינה ותפו"א, צ'אטני קוקוס ועגבניות.
עוד מנה קטנה ומעולה. תיבול פיקנטי (על סף החריף) נהדר. לטעמי הכי טובה בין השלוש.




שרימפס בנוסח קרלה, קוקוס ועלי קארי.
מנת שרימפסים קטנים עשויים כהלכה. מנה פיקנטית ומאד מתובלת, בתיבול מודגש וחזק של עלי קארי טריים.
מנה טובה מאד אף היא.



עד כאן הפתיחים. כולם היו מצוינים. במיוחד הרטבים שהיו יוצאים מן הכלל. זה בהחלט עשה תיאבון להמשך...


אחרי מנוחה קצרה הונחו על שולחננו מנות הביניים.

במנות הביניים הייתה בחירה של 3 מ-4 מנות ים-יבשה או במקומן בחירה של 3 מנות צמחוניות.
כמובן שהלכנו על הים-יבשה. בין 4 מנות הים-יבשה ויתרנו שוב על העוף (במשרה זרעי כוסברה ושומר). עם הציפורים הסליחה...
מנות הביניים הוגשו כולן יחד באותה צלחת, ואלו הן:

סלמון בחרדל עם צ'אטני אפונה.
ג'מבו שרימפס עם צ'ילי וקימל.
טלה "גלוטי" עם תבלינים חמים וראיטה פפריקה.



כל מנות הביניים היו טובות מאד אף הן.
השרימפס היו מצוינים. מתובלים מעולה ובמרקם מצוין.
הטלה היה טוב וטעים. אלה בעצם היו מעין קבבוני טלה שנטחנו למרקם קצת מוזר (טחינה מאד דקה ומרקם קצת חולי-פירורי). התיבול בכל אופן היה ללא דופי.
הסלמון היה אמנם טעים מאד ומתובל כהלכה אבל נשאר דקה יותר מדי על הגריל והתייבש. זה היה המינוס הכי משמעותי לטעמי בארוחה כולה, אבל זה בהחלט נסלח.

אחרי מנות הפתיחה ומנות הביניים שתוקתקו במהירות יחסית והוגשו בהפרש זמנים די קטן אלה מאלה, זכינו למנוחה.
אני ניצלתי אותה כדי להזמין לי בירה - בירה אלכסנדר טאיזו - בירה אורגנית בהירה וקלילה שמבשלת אלכסנדר רקחה במיוחד לטאיזו. ברגיל אני דווקא חובב בירות עם יותר מרירות וגוף, אבל זה דווקא התאים לי לארוחה ההודית שטעמיה חזקים במיוחד לכשעצמם.

במנות העיקריות כל אחד קיבל מנה משלו, אבל גם כאן הזמנו 3 מנות שונות שחלקנו כולנו. היינו סגורים על הדג ועל הטלה והייתה התלבטות בין המנה הצמחונית של כדורי התרד לבין מנת העוף בתבלינים דרומיים. המלצרית אמרה שאין מה להתבלט בכלל. ברור שכדורי התרד עדיפים... ואללה צדקה. זו הייתה אחת המנות הכי טובות בארוחה כולה.
לצד המנות העיקריות הוגשו גם קערות אורז לבן עם תבשיל (או מעין רוטב) דאל (תבשיל עדשים הודי מתובל). הדאל היה טעים אבל מעט דליל וחסר גוף.

כדורי תרד, עגבניות ורוטב חילבה.
מנה פנטסטית ומפתיעה. כדורי התרד הממולאים בגבינה היו טעימים מאד. הרוטב היה אדיר. חילבה ידועה בראש ובראשונה כמרכיב מרכזי בעמבה. עמבה זה לא טעים. הרוטב הזה היה פשוט מושלם. חריף, עוקצני ומלא טעם. ללקק את הצלחת...
באירוע נכח גם צ'יפס קייל שהיה טעים וקראנצ'י. מנה צמחונית חלומית. לא פחות...



דג סי באס בעלה בננה, מנגו בוסר וצ'אטני קוקוס.
עוד מנה יוצאת מן הכלל. דג נהדר. תיבול פיקנטי, עוקצני וטעים מאד. דג עסיסי. תענוג.



שוק טלה מעושן ברוטב זעפרן ועגבניות.
לטעמי המנה הכי טעימה מבין השלוש, וכנראה הכי טעימה של הערב. נועה ויותם חשבו שמנת התרד לא פחות טובה. הקרב בכל אופן מאד צמוד... בכל אופן זו עוד מנה מענגת. בשר טלה מצוין וטעים להפליא, ושוב - רוטב מושלם. חריף, עמוק, מלא טעמים ורבדים. גם כאן היה אפשר ללקק את הצלחת מרוב שזה היה טעים.



עד כאן מנות מלוחות. בניגוד לפאסטל שם המנות היו קטנות, המנות בטאיזו היו מכובדות ויפות מאד. יצאנו שבעים לחלוטין ומבסוטים עד מאד.


אחרי עוד קצת מנוחה והתרעננות, הונחו על שולחננו כוסיות יין הקינוח. אחריהן הוגשה צלחת הקינוחים שכללה 4 קינוחים שונים (למרות בהתפריט צויינו 3 בלבד).

הקינוחים שהיו על הצלחת:

קנולי גארם מסאלה במילוי קרם מסקרפונה, גזר, צימוקים וכורכום. קינוח מעולה. טעמים נהדרים. משחק מרקמים כיפי. בעיניי המנה הטובה בין הקינוחים.

פנקוטה לאסי ופרג עם רוטב תרמינדי וקרקר פיסטוק. הפנקוטה עצמה הייתה די אנמית, אבל יחד עם שאר המרכיבים נוצרו ביסים טעימים בסה"כ. בשורה התחתונה זה היה הקינוח הפחות מוצלח.

ברד טופי פודינג (כך כתוב בתפריט. הכוונה ל-Bread יענו לחם), אניס ושנטילי ציפורן. זה למעשה עוגת לחם עם שלל תבלינים. התבלינים במנה אינם מהאהובים עליי, אבל כנראה שהשפים כאן יודעים את העבודה, כי הטעמים היו מאוזנים להפליא וזו הייתה מנה טובה מאד נוספת.

גלידת קולפי (הל, פיסטוק ושקדים) - גלידה טעימה מאד במרקם חלק ומוצלח.



אחרי כשעה ו-50 דקות יצאנו מהמסעדה שמחים וטובי לב.
הייתה ארוחה יוצאת מן הכלל, שלחלוטין הייתה שווה את עלותה. תקוותנו לאכול ארוחה הודית משובחת התגשמה. וזו לא הייתה סתם ארוחה הודית, אלא ארוחת טעימות של ממש, עם טעימה של לא פחות מ-14 מנות שונות...
סוף סוף, אחרי הרבה שנים, זכינו לקבל כאן בישראל מנות הודיות נהדרות, טעימות ומוגשות באסתטיות. אחרית הימים הגיעה ועל כך נאמר שהחיינו... לטעמי זו הייתה הארוחה ההודית הכי טובה שאכלתי כאן.

(אני חושב שהמסעדות ההודיות בישראל פשוט לא טובות. יכול להיות שחלקן, לפני 10 או 15 שנים היו טובות, אבל מאז התקדמנו, ולצערי סצינת המסעדות ההודיות כאן רק הלכה אחורה, גם בהיצע וגם ברמה).


יש לציין שבערב ההודי בטאיזו שמתקיים מדי יום א' לא הייתי, אבל כן טעמתי מנה הודית באחת מארוחותיי במסעדה ודווקא לא התלהבתי ממנה. בכלל, בטאיזו ישבתי כבר 4 פעמים לפני כן, תמיד היה לי טעים, נחמד ומוצלח, אבל לא מלהיב. דווקא הארוחה הזו בטאיזו, יחד עם החבר'ה ההודים מה- Cinnamon Kitchen הייתה המוצלחת והמלהיבה ביותר. 



אם אני צריך להשוות לארוחת "השולחן העגול" שאכלתי יומיים לפני כן בפאסטל, אז אני יכול לומר בודאות ובנחרצות שחווית טאיזו הייתה מוצלחת יותר בכל הקשור לאוכל עצמו, לטעמים ולתמורה לכסף.
אבל בכל אופן - 2 הערבים היו מוצלחים ושווים את עלותם, והחוויה הכוללת הייתה חיובית ביותר. שאפו למסעדות המשתתפות שהיו צריכות להיערך ולעשות מהפך שלם במטבחיהן לכמה ערבים. לכן כולי תקווה שגם בשנים הבאות נמשיך ליהנות כאן מאירועי Round Tables. יופי של יוזמה ויופי של הפקה!


יום שבת, 21 בנובמבר 2015

Round Tables 2015 - פאסטל מארחת את השף ההולנדי רון בלאו

Round Tables הוא פרויקט קולינרי בינלאומי, המפגיש בין המסעדות והשפים הכי טובים בעולם. בנובמבר 2015, בחסות אמריקן אקספרס. במסגרת הפרויקט הגיעו לראשונה שפים בולטים של מסעדות מדוברות באירופה ובארה"ב לישראל, התארחו במסעדות תל אביביות בולטות למשך שבוע שלם, בו כל שף בישל תפריט טעימות, המבוסס על מנות הדגל של מסעדתו, בשילוב טעמים והשראה של השף המקומי.

באירוע בתל אביב השתתפו 9 מסעדות תל אביביות:
קפה איטליה שאירחה שפית מלוס אנגל'ס. (אירוע שבוטל אחרי הערב הראשון בגלל כאוס במטבח ושמועות על איומים של חרם - כמה מביך).
לומינה הכשרה של מאיר אדוני שאירחה שף איטלקי עם כוכב מישלן טרי. ויתרתי בגלל שלומינה כשרה.
התרנגול הכחול של שאול בן אדרת שאירחה שף ניו-יורקי.
יפו-תל אביב של חיים כהן שאירחה שף מברצלונה.
קופי בר שאירחה שף לונדוני.
קלואליס של ויקטור גלוגר שאירחה שף יווני.
הרברט סמואל (לשעבר של רושפלד) שאירחה שפית גרמניה בעלת כוכב מישלן.
פאסטל של הלל תווקולי שאירחה שף הולנדי מכוכב במישלן.
טאיזו של יובל בן נריה שאירחה שף הודי לונדוני.

הייתה לי התלבטות מסוימת בין פאסטל, טאיזו, יפו-תל אביב וקלואליס ולבסוף זכו בגורל 2 מסעדות:

הראשונה פאסטל (17/11) בה אירח השף הלל תווקולי את השף ההולנדי רון בלאו, בעל רון גסטרובר, בר אוכל עם כוכב מישלן באמסטרדם.

השנייה טאיזו (19/11) בה מארח יובל בן נריה שף הודי-בריטי מלונדון בשם ראג'ו רמאצ'נדרן ממסעדת סינמון קיטשן


אז זו הייתה הארוחה הראשונה בפאסטל: Pastel Welcomes Chef Ron Blaauw 



הזמנתי מקום לי לחברי סלווה לשעה 19:45. עלות הארוחה כולה ליחיד הייתה 269 ש"ח. (עלות ארוחה למחזיקי אמריקן אקספרס הייתה 229 ש"ח).
כשהגענו בערב גשום במיוחד, המסעדה הייתה כבר די מלאה, ועד מהרה התפוסה שלה הייתה מלאה לחלוטין. מסתבר שיש הרבה foodies בארץ... אין ספק שהחברה המארגנת עשתה לאירוע יחסי ציבור מעולים, היות וכמעט בכל המסעדות המשתתפות הוזמנו כל המקומות די הרבה זמן לפני מועדי הארוחות עצמם (וזה בלי פירוט מנות ותפריטים).

בפאסטל הייתי בתחילת השנה ומאד נהניתי. השף הלל תווקולי שהצטרף לפאסטל לפני כשנה שידרג אותה בצורה דרמטית, והיא היום לדעתי אחת המסעדות הטובות בתל אביב. שילוב של תפריט מוקפד, שירות טוב, מיקום טוב והרבה סטייל.

השף אותו הוא אירח הוא שף הולנדי סופר נחשב בשם רון בלאו (Ron Blaauw) שהחזיק במסעדת 2 כוכבי מישלן שנקראה על שמו. במרץ 2013 הוא החליט שנמאס לו לתחזק מסעדה יוקרתית ופלצנית, הודיע שמאס במפות לבנות ובמנות מורכבות, וסגר את המסעדה. במקומה הוא פתח בר-אוכל בשם Ron Gastrobar. בר עם אוכל גורמה מוקפד, אבל פשוט יחסית, שכל המנות בו מתומחרות במחיר אחיד של 15 יורו.


קיבלנו תפריטים. תפריטים מעוצבים וממותגים, כיאה לאירוע...

העלות ששולמה מראש לא כללה שתייה. הזמנו כל אחד כוס יין. אני אדום ספרדי (48 ש"ח) וסלווה לבן צרפתי (55 ש"ח).

התפריט כלל 2 מנות של התחלה, 2 מנות ראשונות למרכז השולחן, מנת ביניים לכל אחד, מנה עיקרית לבחירה לכל אחד (מתוך 3 אופציות), ובסוף גם 2 קינוחים למרכז השולחן. עם הקינוחים קיבלנו גם יין קינוח T בריבוע, יין אדום מחוזק מתוק של יקב רמת הגולן. 



קיבלנו חיש מהר את 2 מנות הפתיחה, מהמלצרית המצוינת שלנו (ליאב נדמה לי).

לחם "גסטרו-בר", קורנישונים וחמאת זהב.
הלחם - לחם לבן טוב אבל די סטנדרטי. הקורנישונים - מלפפונים חמוצים קטנים וקראנצ'יים. שום בשורה קולינרית עד כאן. השוס היה החמאה: חמאת הזהב - caramelized butter. זו בעצם חמאה רגילה וחמאה חומה (מקורמלת) שהוקצפו יחד. לי עדיין לא יצא לטעום שילוב כזה כממרח חמאה על מנת לחם. פשוט פנטסטי. שדרוג מדהים למנה פשוטה. ותכלס זה הפך את הלחם הפשוט לאחת המנות הטובות של הארוחה...



סטייק טרטר, קרוסטיני, בצל פנינה ועירית. 
נשמע כמו מנה ראשונה סטנדרטית, אבל בפועל זו הייתה מנת ביס קטנטנה. כמובן שטעימה מאד. הייתי שמח לעוד כמה ביסים. טרטר מזערי אבל מצוין.



אחריהן קיבלנו את המנות הראשונות:

מוס כבד אווז, פירות יער טריים ופירורי VOC (קראמבל כלשהו ששכחתי מה מקורו).
המוס הוגש בכוס שמפניה גבוהה. כמובן שזו מנה מעולה. מושחתת וטעימה מאד. מוס כבד אווז חלק עם פירות יער טריים טובים - נדמה לי שאי אפשר שלא יהיה טעים.



סשימי סלמון, שומשום, ג'ינג'ר, יוזו וטאקו "ראס אל חנות". 
מנה פנטסטית. סלמון באיכות מעולה. תיבול נהדר. מאד מדויק. דווקא הטאקו הדקיק לא הוסיף בעיניי כלום. הוא היה יפה ויזואלית וקראנצ'י, אבל די תפל. את הראס אל חנות לא ממש הרגשתי. כך או כך - מה שחשוב זה הדג והתיבול שלו שהיו מעולים.



לאחר מכן קיבל כל אחד מנת ביניים: 
כרובית צלויה, חמאת אגוזים, קרם קממבר וכמהין. מנה יחסית מאד פשוטה, עם חומר גלם שגרתי ופשוט כמו כרובית. גם ההגשה שלה הייתה די פשוטה. רואים שלשף רון בלאו נמאס מהגשות מפונפנות. ואף על פי כן זו מנה מעולה. כרובית צלויה זה תמיד טעים, וכשמשדכים לה קרם קממבר וכמהין נהדר וחמאת אגוזים אז זה טעים במיוחד. רואים שלשף יש הרבה ניסיון עם כמהין והוא יודע להשתמש בכמות מדויקת, כדי ליצור שילוב טעמים מושלם, שלא ישתלט על כל האירוע. 



אחרי המנה הזו יצא השף ההולנדי להסתובב במסעדה עם צוות של 2 צלמים (אחד צלם טלוויזיה והשני צלם "רגיל" עם מצלמת זום עיתונאית סטנדרטית). הוא הסתובב בין השולחנות, לחץ ידיים ונראה מבסוט מהחיים. גם לשולחן שלנו הוא הגיע מלא בחיוכים ומרוצה מעצמו, לחץ את ידינו, אמר nice to meat you ושאל אם אנחנו נהנים. ענינו שכן - so far so good... תכלס - מחווה חביבה. השף הישראלי יצא במהלך הארוחה רק פעם אחת וחזר מהר למטבח. הוא נשאר לעבוד ולפקח אל הטבחים... 



במנה העיקרית שכל אחד קיבל יכולנו לבחור מנה אחת מתוך 3 אופציות. בחרנו את מנת פילה הבקר ואת מנת הדג של מוסר ים, וכל אחד אכל חצי מנה... ויתרנו על המנה הצמחונית של ארטישוק ירושלמי צלוי, ניוקי ופטריית מורל.
המנות העיקריות, יש לציין, היו קטנות מאד ביחס למנה עיקרית סטנדרטית. אני מעריך שהיו שם בסביבות 80-100 גרם של חומר גלם (בשר ודג). כחלק מארוחת טעימות זה כמובן בסדר ותקין, אבל היה אפשר לדעתי לצ'פר בעוד 20-30 גרם...


פילה בקר, כרובית בומביי ופטריות יער.
כמו שציינתי מנה קטנה אם כי משובחת. הפילה היה עשוי מושלם - בדרגת מדיום-מדיום רייר. טעמי הפטריות היו מעולים וכך גם הכרובית. מנה שהייתי שמח מאד לקבל כמנה עיקרית בכל מסעדה.



מוסר ים, קריספי בזיליקום, פלפלים קלויים וקציפת גורגונזולה.
מנה טעימה מאד נוספת. אם כי לא מדהימה... דג איכותי שנצרב יפה. קציפת הגורגונזולה עבורי הייתה חידוש. אני מאד אוהב גורגונזולה וגבינות עובש חריפות (או מסריחות אם תרצו). הקציפה הייתה מאד חזקה ואינטנסיבית. מי שלא אוהב גבינות חריפות היה כנראה נחרד... הקציפה לבדה חזקה מדי אפילו לטעמי, אבל יחד עם הדג והפלפל זה היה מעולה. הקריספי בזיליקום אכזב משום שפשוט לא היה קריספי...



עד כאן מנות מלוחות. אני חייב לציין שבשלב זה לא הרגשנו ששבענו ממש. נשאר עוד מקום...
מזל שהיו גם קינוחים על הפרק...

הראשון - ברולה קפה ובייליס:
קרם ברולה עם אספרסו, קראמבל קקאו, גלידת בייליס וג'לי קפה. קינוח די פשוט, אבל טעים מאד. אני אוהב מאד קינוחי קפה אז זו לא חכמה. בכל מקרה, אני כן מצפה למשהו יותר מיוחד ומתוחכם משף בעל כוכב מישלן.



השני - ביצת ההפתעה של רון - או ביצה בקן:
קינוח שהוא קינוח דגל של השף והמסעדה. הביצה עשויה משוקולד לבן. ממולאת בקרם שוקולד לבן, מסקרפונה ושמפניה, וספירה של פסיפלורה שמדמה חלמון ביצה. הביצה מונחת על "קן" שעשוי משערות קדאיף. לצד הביצה הייתה גם גלידת יוגורט והל. זה כבר קינוח מתוחכם בהרבה. מושקע, יצירתי ומגניב. הפסיפלורה הוכנה בבישול מולקולרי (שיטה שנקראת "ספירה" - sphere באנגלית). היא נראתה ממש כמו חלמון של ביצה רכה או ביצת עין. ברגע שחתכנו אותה "החלמון נבקע ונזל". בהחלט קינוח מאד מרשים. הבעיה שלי היא הטעם שלו או בשתי מילים - מתיקות יתר. ברור ששוקולד לבן זה מתוק, אבל הקינוח הזה עבר לטעמי את הסף. מה לעשות, אני איש שמעדיף פחות מתוק. הפסיפלורה שאמורה להיות חמצמצה ולאזן, לא עשתה את זה מספיק לטעמי, וכך גל הגלידה. אז יסלח לי רון בלאו. נכון שזה קינוח הדגל שלו, ושיש לו כוכב מישלן, אבל לי חשוב קודם כל הטעם ורק אח"כ האסתטיקה והטכניקה. (שללא ספק הן מדהימות כאן).



זהו. עד כאן. אם אני צריך לסכם בשלוש מילים - היה אחלה ערב.
אבל יש טיפ-טיפה סייגים: אני כן חושב שאף מנה בארוחה לא הדהימה אותי. כולן היו טובות מאד, אבל אכלתי טובות מהן, גם בארץ וגם בחו"ל, ומשף שהחזיק בעבר ב-2 כוכבי מישלן ומחזיק כעת באחד - על בר אוכל, ציפיתי לטיפה יותר wow factor.
אבל למרות זאת נהנינו מאד מהערב. מלבד האוכל, האווירה והשירות היו מעולים. מהטובים שחוויתי בארץ. המסעדה נערכה כמו שצריך לאירוע בסדר גודל כזה, ולמרות היותה מפוצצת, המטבח תיפקד מעולה והשירות היה יוצא מן הכלל. ראויה לציון גם המוזיקה שבקעה מהרמקולים: פלייליסט שמח של רון בלאו של להיטי פופ ורוק משנות ה-80 וה-70. הכי רחוק ממישלן שאפשר...
אז הסה"כ חיובי מאד. בהחלט ארוחה טובה מאד, טעימה מאד, מוקפדת ששווה את העלות. ארוחה מהסוג הזה היא נדירה בארצנו, ואני יכול לקוות שאירועים כאלה יהפכו למסורת כאן.



יום שבת, 14 בנובמבר 2015

אמיליה שוקולד - בוטיק שוקולד משובח בגבעתיים סיטי

אמיליה שוקולד - Emilya Chocolate Passion - הוא בוטיק שוקולד שפועל כבר כמה שנים ברח' כורזין בגבעתיים, שם מעבירים השוקולטייר המוכשר רונן אפללו וצוותו סדנאות שוקולד (השף קונדיטור אלון גולדמן), קורס שוקולטייה מקצועי בחסות ולרונה ועוד. יש שם גם מפעל שוקולד בו מיוצרים פרילינים, טראפלס, חטיפי שוקולד, מאפים, עוגיות, עוגות ועוד.

למה אני כותב על זה?
כי מתישהו בקיץ פתח רונן אפללו חנות בוטיק של אמיליה שוקולד ממש לידי, ברח' ויצמן 13 בגבעתיים, ובחודש האחרון, גם יצא לי לראשונה לנסות את התוצרת. מה אומר? שוקולדים הכי טובים שטעמתי בארץ. אני לא מתיימר להיות מומחה גדול. אני מעדיף באופן אישי שוקולד מריר כמובן, ומה שטעמתי באמיליה היה פשוט תענוג. טעמים מדויקים. מרקמים מעולים.



ב-3 הפעמים שקפצתי לקנות פרלינים היה שם רונן המאד נחמד, שידע לכוון היטב לטעמיי ולייעץ כשרכשתי פרלינים כמתנה. בפעמים שהייתי נתן לי רונן לטעום כמה וכמה פרלינים על חשבון הבית, והוא עושה את זה עם כל מי שבא לחנות, למיטב התרשמותי. מה שאני רכשתי בכל הפעמים זה מארז של 12 פרלינים שעלותו היא 60 ש"ח. יש כמובן אפשרויות נוספות למארזים גדולים יותר, או לרכישה בבודדים.

הפרלינים המצטיינים לטעמי היו פרלין ממולא קרמל מלוח, פרלין במילוי בירה לף, פרלין קפה ופרלין במילוי חמאה מלוחה ושוקולד מריר. מעולים אחד אחד.
יש גם פרלינים של שוקולד חלב, במילוי פירות ו"פרליני השף" שמשתנים לפי גחמות השוקולטייר. פעם אחת היה פרלין במילוי טחינה (!) שהיה מוזר אבל מעניין וטעים, ופעם נוספת פרלין במילוי לימון ונוגט.
יש גם חטיף ממכר של שקדים בציפוי קרמל ושוקולד.



בקיצור - מי שלא מכיר, כדאי שיכיר, ודאי אם מדובר בחובבי שוקולד. אחלה מקום. אחלה שירות. שוקולד ברמה הכי טובה שאני טעמתי במחוזותינו.
אז עזבו אתכם משוקולדים בלגיים עם סניפים מפונפנים בת"א (ליאונידס או דסקלידס), מרוי שוקולד, ואפילו מאיקה שוקולד שכבודה במקומה... קפצו לגבעתיים. נכון לעכשיו, זה כנראה המקום היחיד בעיר שעומד בסטנדרטים הכי גבוהים בארץ בתחום שלו. (עם כל הכבוד ל"מנה הכי טובה ביקום" של הסביח של עובד...).




ג'מה (Gemma) - אבן חן איטלקית ביפו

מסעדת Gemma היא מסעדה איטלקית שנפתחה בשקט בשקט באפריל-מאי 2014, במתחם נגה ביפו, בחלל שאכלס עד 2013 את מסעדת פויקה הזכורה (לי) לטוב. היו מעט מאד אזכורים בתקשורת לפתיחת המסעדה, ולא זכור לי שנתקלתי בביקורת על המקום באחד ממדורי האוכל באינטרנט (או בעיתונים). כנראה שלרמי אמינוב השף של המסעדה אין מספיק יחסי ציבור. המקום פועל איכשהו מתחת לרדאר, ונראה שהוא עובד יפה.


המסעדה היא מסעדה איטלקית קלאסית. המוטו שלה הוא שהכל נעשה בעבודת יד. כל הפסטות והפיצות הן עבודת יד, וזה בא לידי ביטוי גם בלוגו של המסעדה: Gemma - עבודה איטלקית.
חלק מרכזי במטבח של ג'מה, כיאה למסעדה איטלקית הוא הטאבון האיטלקי. יש לציין שהם הקדימו את כל מסעדות הטאבון המדוברות שצצו בשנת 2015 כפטריות אחרי הגשם, האחרונה שבהם מגזינו, שאלפי מילים נשפכו עליה כבר, ע"י כל מבקרי האוכל בכל האתרים, בניגוד מוחלט לדממה התקשורתית סביב ג'מה. (ואחרות כמו סנטה קתרינה, בית העם שהספיקה להיסגר). יחסי ציבור - כבר אמרתי...

הגעתי למקום עם זוג חברים טובים, חגית וצח, שביקרו במסעדה שבועיים לפני כן, וחזרו מלאי התלהבות...
הזמנו מקום לשעה 20:00 ביום שישי. המקום היה מלא כשהגענו, כולל השולחנות בחוץ. בהחלט משמח לנוכח המיקום ביפו, שמאז גל טרור הסכינים, פחות פופולרית בקרב הפודיז הישראלים.
המסעדה מעוצבת בפשטות. קירות לבנים. תקרה גבוהה. כל מיני שימורים איטלקיים על המדפים, שולחנות עץ נטולי מפות. פשוט ונקי. זה נראה כמו מקום שיכול להתאים גם לארוחות איטלקיות לכל המשפחה, וגם לארוחה רומנטית.



כמו העיצוב הנקי והפשוט, גם האוכל שומר על קו דומה: פסטות, פיצות ומנות נוספות, שהן קלאסיקות איטלקיות. אין ניסיון להיות יצירתיים.
התמחור אף הוא שפוי לחלוטין, גם של האוכל וגם של האלכוהול. הפיצות הן בין 50 ל-60 ש"ח. הפסטות הן באזור ה-60 פלוס שקלים. הפסטה היקרה ביותר היא לינגוויני פירות ים ב-79 ש"ח. יש מנות דג ב-84 ש"ח וזה התמחור היקר ביותר למנה.

הזמנו שתייה. צח ואני הזמנו כל אחד כוס יין לבן - פינו גריג'יו (של בורגו קונבנטו). 36 ש"ח לכוס. יין חמצמץ, מרענן וחביב.
החלטנו לוותר על פוקצ'ה שחגית וצח נהנו ממנה בביקורם הראשון. במקום זה הזמנו פיצה כמנה ראשונה - לחלוקה בין שלושתנו. הזמנו פיצה מהספיישלים של הערב, שהיא לא חלק מהתפריט הרגיל: פיצה חצילים שרופים, עם גבינת עיזים, מוצרלה, בזיליקום ופלפל ירוק חריף. נדמה לי שמחירה היה 54 ש"ח. הפיצה הייתה טובה מאד. בצק דק ופריך. טופינג טעים מאד. חריפות מוצלחת. כדי ללחלח את הפיצות, קיבלנו לבקשתנו גם את רוטבי העגבניות שלהם שמוגשים ברגיל לצד הפוקצ'ה (עגבניות מרוסקות וצי'לי ועגבניות מרוסקות ושום קונפי). שניהם מצוינים. זו פיצה לא פחות טובה מפיצת החצילים המוצלחת שאכלתי לפני כשבועיים במגזינו.



עוד מנה ראשונה שהזמנו הייתה הפולנטה הטרייה: פלחי כרובית צלויים בתנור על מצע של פולנטה טרייה עם גילופי פרמז'ן.
זו מנה ראשונה שעלותה 44 ש"ח. הפולנטה של ג'מה מעולה. אחת הטעימות שאכלתי לאחרונה. בעיניי מוצלחת יותר מזו המדוברת והאוברייטד של מחניודה. בג'מה מכינים את הפולנטה מתירס טרי בשילוב עם קמח תירס והיא ככל הנראה עוברת טחינה בבלנדר, שכן מרקמה חלק ונהדר. הכרוביות האפויות משתלבות מצוין עם הפולנטה. אחלה מנה.



לעיקרית בחר כל אחד פסטה משלו.
חגית ההריונית לקחה את מנת ניוקי דלורית ומרווה, ברוטב חמאה, ערמונים, יין לבן ובזיליקום. 58 ש"ח. אני לא טעמתי אבל חגית נהנתה מאד. לראיה - זו גם המנה שהיא הזמינה לפני שבועיים.



צח הזמין פפרדלה שוק טלה. שוק טלה בבישול ארוך, מפורק מהעצם, ברוטב יין לבן וציר טלה. 67 ש"ח. פסטה עבודת יד טובה בדרגת עשייה טובה. בשר טעים. צח אמר שמה שחסר לו זה קצת יותר עומק בטעמים של הרוטב, אבל הוא אהב את המנה.



אני הזמנתי מנת קנלוני אוסובוקו: בצק פסטה ממולא בנתח אוסובוקו עגל מבושל כל הלילה בטאבון, מפורק מהעצם, ומוגש עם ציר עגל, ברוקומיני וגזר צלוי. מנה של 69 ש"ח. הגיעה מנה נדיבה מאד. בצק הקנלוני היה טעים ובמרקם טוב. הבשר היה טעים. הברקומיני והגזר שנלוו למנה היו טובים. הציר עצמו - כמו במנת הפפרדלה, היה טיפה אנמי. אחרי שהוספתי מעט מלח, פיזרתי קצת צ'ילי יבש וקצת פרמזן, הטעמים התאזנו, והיה לי טעים מאד. סה"כ מנה טובה, מנחמת וטעימה, שאם יחזקו בה מעט את טעמי הציר והרוטב, היא תהיה מצוינת.



התלבטנו לגבי קינוח ובסופו של דבר הזמנו את הקינוח האיטלקי הקלאסי מכולם - טירמיסו. תכל'ס כשאני חושב על זה המון זמן לא אכלתי טירמיסו, אז הגיע הזמן... עלותו כאן 34 ש"ח. הטירמיסו של ג'מה מוצלח ביותר. טעים, מרקם מצוין, מז'אנר הטירמיסואים הלא מתוקים מדי, שאני מחבב במיוחד. כאן הוא עוטר בשבבי שוקולד מריר קטנים שנתנו קראנץ' נעים וטעים לכל האירוע.



בשבועות האחרונים נוצר בדרום תל אביב וביפו מחסור במסעדות איטלקיות אותנטיות, לאחר סגירתן של 2 מסעדות בולטות: קוצ'ינה תמר התל אביבית וסולה היפואית. טוב לראות שלמרות השקט התקשורתי סביבה, יש מסעדה מוצלחת כמו ג'מה, שכשמה - היא אכן אבן חן איטלקית יפואית.
בשורה התחתונה - אחלה מסעדה. אוכל איטלקי פשוט וטעים, בעבודת יד שמבוצעת כהלכה. לטעמי אחת המסעדות האיטלקיות החביבות והנעימות שפועלות בתל אביב-יפו היום. גם השירות הוא חביב, נעים וטוב. בהחלט מקום מומלץ.