חודש פברואר לא רע בכלל עובר על מסעדת טוטו בתקשורת. זה התחיל בכתבה במאקו בה עשו משאל בין 100 שפים בולטים שבחרו את המסעדות הכי טובות בישראל. טוטו כיכבה שם במקום הראשון (בהפרש די ניכר מבית תאילנדי שבמקום השני שידועה שנים כאהובת השפים). זה המשיך עם דירוגה במקום הראשון בדירוג הארוחות העסקיות החדש של גלי וולוצקי בכלכליסט, במדור הפסקה לעסקית (ציון 9.5. כמו רפאל שבמקום השני). בקיצור - אחרי המשבר והנפילה - נראה שהשף ירון שלו וטוטו חזרו למיטבם.
ניצלתי את יום חופש כדי לחזור לטוטו ולבדוק האם באמת יש הצדקה ל-hype המטורף. (ההתלבטות הייתה טוטו או הוטל מונטיפיורי שגם בה לא הייתי מזמן). לאחרונה הייתי בטוטו מתישהו בשנת 2013 בעסקית שהייתה ממש אבל ממש בינונית. זה היה לפני המשבר המתוקשר והבלגנים שהיו בשנת 2014 סביב המסעדה וירון שלו. לפני כן הייתי פעמיים נוספות שהיו טובות, אבל לא מדהימות. תמיד חשבתי שהמסעדה היא מעט אוברייטד. מסעדה טובה ומוקפדת, אבל רחוקה מלהיות מלהיבה או גאונית.
ישבתי על הבר. לפעמים קצת צפוף לשבת על הבר של טוטו, אבל השירות תמיד טוב וקשוב. המסעדה כרגיל בשעות הצהריים מלאה לחלוטין. לשמחתי 2 החבר'ה שסעדו משמאלי היו בשלבי סיום כשהתיישבתי, כך שחלק גדול מהזמן ישבתי בנוחות ובריווח נאות.
מבנה העסקית לא השתנה יותר מדי במשך השנים. לחם, ראשונה ועיקרית. העלות 125 ש"ח, עם כמה אופציות יקרות יותר. יש גם אופציה להזמין מנות מהתפריט הרגיל ויש גם ספיישלים שלא נכללים בעסקית. תמחור יקר, אבל ביחס למחירי הערב הוא סביר.
הזמנתי יין אדום עסקי ב-28 ש"ח לכוס: דגלאס גרין. קברנה סוביניון דרום אפריקאי. יין לא יקר באיכות סבירה.
קיבלתי סלסלת לחם (3 פרוסות שמנמנות) - לחם שיפון של אדון שיפון שהיה מצוין. (קניתי פעם אחת ויחידה לחם של אדון שיפון לפני כחודשיים והתאכזבתי. ציפיתי ליותר מהמאפייה הכה נחשבת). הפעם כאמור היה לחם מצוין עם קראסט מעולה שחוסל עד תום. יחד עם הלחם הגיעה צלחת זיתים כבושים (לא מבריקים) וצלוחית שמן זית ועגבניות מרוסקות (טובה אבל בנאלית).
למנה ראשונה הזמנתי טרטר דג ים, בצל ירוק, חזרת טרייה, סויה לבנה וכמהין. הדג היה אינטיאס. בזמן האחרון יש כנראה לא מעט ממנו. זה דג מעולה למנות נאות, כך שאין לי שום בעיה עם זה. הדג עצמו היה מצוין. די נדיב בכמותו. נקצץ לקוביות יחסית גדולות (וטוב שכך). לצדו הונחו עלי גרגיר נחלים. הרוטב לא הדהים. הוא לא היה מספיק מאוזן לטעמי. מה ששלט שם זו הסויה הלבנה (כלומר מליחות). חסרה לי קצת חמיצות וקצת יותר פיקנטיות. מזל שביקשתי אקסטרה חזרת לבנה שנתנה קצת יותר פאנץ', אבל לא מספיק. גם ההגשה מאד היא מאד סטנדרטית ולא מושקעת.
למנה עיקרית התלבטתי בין 2 מנות שונות בתכלית: מרלן מהים התיכון מטוגן בציפוי פריך, שמוגש עם מספר ויניגרטים ממזרח (יענו אסיה) וממערב (יענו אירופה ואמריקה) או צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי, בוטנים מלוחים וכוסברה. הלכתי על הפרה הנמוכה. מזמן לא אכלתי צלע חזיר טובה. היא הוגשה לצד פירה. פירה מהז'אנר הקרמי והחמאתי. טעים.
צלע החזיר הוגשה בנפרד לפירה, בלי שום קישוטים או תוספות על הצלחת עצמה. זה היה נתח גדול, שמנמן ונדיב. מינון השומן בנתח היה סביר בהחלט. הבשר עצמו היה מצוין והוכן בדיוק כמו שצריך. הוא היה עסיסי וטעים מאד. התיבול היה טוב מאד, אבל גם כאן ציפיתי לקצת יותר פיקנטריה. מה ששלט זו מתקתקות של קרמל, שהייתה טעימה ונעימה אבל חסרת עוקץ. כשאומרים לי תבלינים תאילנדיים אני מצפה לפיצוץ של טעמים (צ'ילי, ג'ינג'ר, גלנגאל, כוכב אניס, כוסברה וכו'), וכאן הכל היה עדין מדי. אבל עדיין - מנה טובה מאד.
אחרי מנוחה קצרה הזמנתי גם קינוח. אם פעם בכמה שנים אני מגיע לטוטו, אז צריך...
תמחור הקינוחים בצהריים זהה לערב. לטעמי זו תופעה מבאסת. אפשר להוזיל בכמה אחוזים. לא יקרה כלום...
הזמנתי קינוח בשם פרח לימון. 48 ש"ח. הגיעה מנה יפה שכללה קרם לימון, קרם מסקרפונה, תותים טריים ושברי עוגיות (קראמבל בעברית). קינוח קרמי, שמנתי וטעים. לא מאד מתוק וטוב שכך. קינוח קלאסי וטוב שאין בו הרבה בשורות או יצירתיות. המינוס היה הקראמבל שלטעמי לא היה מפורר מספיק, אלא נשבר לשברים די גסים שהשתלטו במרקמם על הקינוח כולו. אם זה שווה 48 ש"ח. אני לא משוכנע.
אז שורה תחתונה: טוטו היא מסעדה טובה ומוקפדת שמציעה עסקית צהריים טובה, טעימה ומוקפדת, במגוון יפה של אפשרויות. השירות מצוין. אם מסתפקים במנה ראשונה, עיקרית ולחם ב-125 ש"ח, זה אפילו תמחור סביר. יקר אבל לא נורא. הבעיה שלי עם טוטו היא הרייטינג שלה או אם לדייק - האובר-רייטינג. אם אני צריך לתת ציון לעסקית שאכלתי הייתי נותן ציון 8. זו ודאי לא העסקית הכי טובה. זו ודאי וודאי לא המסעדה הכי טובה בארץ כמו שחושבים השפים כאן. זו עוד מסעדה טובה. הייתי מדרג אותה אולי במקום ה-10 בארץ. לא גבוה יותר...
בכל הפעמים שהייתי בטוטו וכך גם היום, יצאתי בהרגשה שאפשר יותר. הכל קלאסי ונינוח מדי. לא מספיק מתאמץ. לא מספיק יצירתי. לא מספיק מלהיב.
וכעבור שנה ומשהו - עוד עסקית מזדמנת 11/05/2017
שוב על הבר.
125 ש"ח עסקית.
לחם וזיתים כנ"ל מגיעים בהתחלה.
מנה ראשונה: אנשובי בכבישה ביתית, סלט של תפוחי אדמה, איולי ובצל ירוק. מנה נדיבה. טעימה בהחלט. הדגיגים היו איכותיים וטעימים ונכבשו היטב, בלי עודפי מליחות. גם סלט תפוחי האדמה היה טוב ומתובל כהלכה. פרוסות הלחם כאן יכולות לקבל איזשהו שדרוג. אולי להיות מוגשות דווקא כברוסקטה או כקרוטונים אפויים. ככלל - מנה טובה אבל שום דבר מסעיר או יצירתי.
ניצלתי את יום חופש כדי לחזור לטוטו ולבדוק האם באמת יש הצדקה ל-hype המטורף. (ההתלבטות הייתה טוטו או הוטל מונטיפיורי שגם בה לא הייתי מזמן). לאחרונה הייתי בטוטו מתישהו בשנת 2013 בעסקית שהייתה ממש אבל ממש בינונית. זה היה לפני המשבר המתוקשר והבלגנים שהיו בשנת 2014 סביב המסעדה וירון שלו. לפני כן הייתי פעמיים נוספות שהיו טובות, אבל לא מדהימות. תמיד חשבתי שהמסעדה היא מעט אוברייטד. מסעדה טובה ומוקפדת, אבל רחוקה מלהיות מלהיבה או גאונית.
ישבתי על הבר. לפעמים קצת צפוף לשבת על הבר של טוטו, אבל השירות תמיד טוב וקשוב. המסעדה כרגיל בשעות הצהריים מלאה לחלוטין. לשמחתי 2 החבר'ה שסעדו משמאלי היו בשלבי סיום כשהתיישבתי, כך שחלק גדול מהזמן ישבתי בנוחות ובריווח נאות.
מבנה העסקית לא השתנה יותר מדי במשך השנים. לחם, ראשונה ועיקרית. העלות 125 ש"ח, עם כמה אופציות יקרות יותר. יש גם אופציה להזמין מנות מהתפריט הרגיל ויש גם ספיישלים שלא נכללים בעסקית. תמחור יקר, אבל ביחס למחירי הערב הוא סביר.
הזמנתי יין אדום עסקי ב-28 ש"ח לכוס: דגלאס גרין. קברנה סוביניון דרום אפריקאי. יין לא יקר באיכות סבירה.
קיבלתי סלסלת לחם (3 פרוסות שמנמנות) - לחם שיפון של אדון שיפון שהיה מצוין. (קניתי פעם אחת ויחידה לחם של אדון שיפון לפני כחודשיים והתאכזבתי. ציפיתי ליותר מהמאפייה הכה נחשבת). הפעם כאמור היה לחם מצוין עם קראסט מעולה שחוסל עד תום. יחד עם הלחם הגיעה צלחת זיתים כבושים (לא מבריקים) וצלוחית שמן זית ועגבניות מרוסקות (טובה אבל בנאלית).
למנה ראשונה הזמנתי טרטר דג ים, בצל ירוק, חזרת טרייה, סויה לבנה וכמהין. הדג היה אינטיאס. בזמן האחרון יש כנראה לא מעט ממנו. זה דג מעולה למנות נאות, כך שאין לי שום בעיה עם זה. הדג עצמו היה מצוין. די נדיב בכמותו. נקצץ לקוביות יחסית גדולות (וטוב שכך). לצדו הונחו עלי גרגיר נחלים. הרוטב לא הדהים. הוא לא היה מספיק מאוזן לטעמי. מה ששלט שם זו הסויה הלבנה (כלומר מליחות). חסרה לי קצת חמיצות וקצת יותר פיקנטיות. מזל שביקשתי אקסטרה חזרת לבנה שנתנה קצת יותר פאנץ', אבל לא מספיק. גם ההגשה מאד היא מאד סטנדרטית ולא מושקעת.
למנה עיקרית התלבטתי בין 2 מנות שונות בתכלית: מרלן מהים התיכון מטוגן בציפוי פריך, שמוגש עם מספר ויניגרטים ממזרח (יענו אסיה) וממערב (יענו אירופה ואמריקה) או צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי, בוטנים מלוחים וכוסברה. הלכתי על הפרה הנמוכה. מזמן לא אכלתי צלע חזיר טובה. היא הוגשה לצד פירה. פירה מהז'אנר הקרמי והחמאתי. טעים.
צלע החזיר הוגשה בנפרד לפירה, בלי שום קישוטים או תוספות על הצלחת עצמה. זה היה נתח גדול, שמנמן ונדיב. מינון השומן בנתח היה סביר בהחלט. הבשר עצמו היה מצוין והוכן בדיוק כמו שצריך. הוא היה עסיסי וטעים מאד. התיבול היה טוב מאד, אבל גם כאן ציפיתי לקצת יותר פיקנטריה. מה ששלט זו מתקתקות של קרמל, שהייתה טעימה ונעימה אבל חסרת עוקץ. כשאומרים לי תבלינים תאילנדיים אני מצפה לפיצוץ של טעמים (צ'ילי, ג'ינג'ר, גלנגאל, כוכב אניס, כוסברה וכו'), וכאן הכל היה עדין מדי. אבל עדיין - מנה טובה מאד.
אחרי מנוחה קצרה הזמנתי גם קינוח. אם פעם בכמה שנים אני מגיע לטוטו, אז צריך...
תמחור הקינוחים בצהריים זהה לערב. לטעמי זו תופעה מבאסת. אפשר להוזיל בכמה אחוזים. לא יקרה כלום...
הזמנתי קינוח בשם פרח לימון. 48 ש"ח. הגיעה מנה יפה שכללה קרם לימון, קרם מסקרפונה, תותים טריים ושברי עוגיות (קראמבל בעברית). קינוח קרמי, שמנתי וטעים. לא מאד מתוק וטוב שכך. קינוח קלאסי וטוב שאין בו הרבה בשורות או יצירתיות. המינוס היה הקראמבל שלטעמי לא היה מפורר מספיק, אלא נשבר לשברים די גסים שהשתלטו במרקמם על הקינוח כולו. אם זה שווה 48 ש"ח. אני לא משוכנע.
אז שורה תחתונה: טוטו היא מסעדה טובה ומוקפדת שמציעה עסקית צהריים טובה, טעימה ומוקפדת, במגוון יפה של אפשרויות. השירות מצוין. אם מסתפקים במנה ראשונה, עיקרית ולחם ב-125 ש"ח, זה אפילו תמחור סביר. יקר אבל לא נורא. הבעיה שלי עם טוטו היא הרייטינג שלה או אם לדייק - האובר-רייטינג. אם אני צריך לתת ציון לעסקית שאכלתי הייתי נותן ציון 8. זו ודאי לא העסקית הכי טובה. זו ודאי וודאי לא המסעדה הכי טובה בארץ כמו שחושבים השפים כאן. זו עוד מסעדה טובה. הייתי מדרג אותה אולי במקום ה-10 בארץ. לא גבוה יותר...
בכל הפעמים שהייתי בטוטו וכך גם היום, יצאתי בהרגשה שאפשר יותר. הכל קלאסי ונינוח מדי. לא מספיק מתאמץ. לא מספיק יצירתי. לא מספיק מלהיב.
וכעבור שנה ומשהו - עוד עסקית מזדמנת 11/05/2017
שוב על הבר.
125 ש"ח עסקית.
לחם וזיתים כנ"ל מגיעים בהתחלה.
מנה ראשונה: אנשובי בכבישה ביתית, סלט של תפוחי אדמה, איולי ובצל ירוק. מנה נדיבה. טעימה בהחלט. הדגיגים היו איכותיים וטעימים ונכבשו היטב, בלי עודפי מליחות. גם סלט תפוחי האדמה היה טוב ומתובל כהלכה. פרוסות הלחם כאן יכולות לקבל איזשהו שדרוג. אולי להיות מוגשות דווקא כברוסקטה או כקרוטונים אפויים. ככלל - מנה טובה אבל שום דבר מסעיר או יצירתי.
מנה עיקרית: טליאטלה דייגים. פסטה טרייה רחבה ברוטב עגבניות שרופות חריף עם דגי ים (לוקוס, סרדינים ואולי עוד משהו). מנת פסטה טובה ברוטב חריף שאכן היה חריף. פסטה עשויה מצוין עם טעמים ימיים, פיקנטיים ונוכחים (הרבה צ'ילי, הרבה שום). לא היה כאן המון דג. הייתי שמח לעוד כמה נתחים.
אם העסקית הנ"ל, כמו גם הראשונה שמתוארת לעיל, שווה 125 ש"ח אני לא משוכנע. הייתי שמח לקבל לפחות לימונדה טרייה במחיר הזה. זו ארוחה טובה שמבוססת על חומרי גלם טובים והמסעדה כולה היא מקצועית, אבל ברמת מחירים כזו (ודאי בערב) אני כן מצפה למשהו קצת יותר יצירתי. מה שכן - המסעדה הזו מלאה לגמרי בצהרי אמצע שבוע - כנראה שלפחות בעסקיות צהריים המתכונת שלהם עובדת (לא מזיק המיקום שלה ליד מגדל המוזיאון ובתי המשפט).
אחרי מספר ביקורים בטוטו איבדתי את העניין להגיע שוב.
השבמחקשום דבר לא משתנה. אי של יציבות על חשבון יצירתיות.
רוב השפים הנחשבים פה פשוט שמרנים. מפחדים להעיז ולהיות יצירתיים. כנראה שזה נובע מכך שהסועד הישראלי הממוצע הוא שמרן ואוהב הרגלים.
השבמחקרוב השפים הנחשבים פה פשוט שמרנים. מפחדים להעיז ולהיות יצירתיים. כנראה שזה נובע מכך שהסועד הישראלי הממוצע הוא שמרן ואוהב הרגלים.
השבמחק