יום חמישי, 25 בפברואר 2016

מהחווה אל השולחן: חוות צוק - המעדניה (וגם לוקנטה - מסעדה מעדניה)

במסגרת שיטוטי הצהריים שלי שתכליתם לגוון את השעמום הקולינרי של הרצליה פיתוח הגעתי השבוע למסעדה ברמת אביב הלא רחוקה: חוות צוק - המעדנייה. מקום שהתחיל (מתישהו ב-2008 או 2009) כמעדניה שמוכרת את תוצרת חוות צוק מעמק האלה של החוואי תומר צוק (אח של ניר), ושבשנים האחרונות הוא הורחב והתפתח למסעדה של ממש.

המסעדה היא מסעדה שכונתית. היא יושבת בלב אזור מגורים ברמת אביב בצפון תל אביב, לא מאד רחוק מקניון רמת אביב. לא אזור שופע מסעדות. מבנה המסעדה בנוי משני חלקים - חלק חיצוני מקורה שכולל מספר שולחנות וחלק פנימי שכולל בר עם מטבח פתוח וגריל רציני. בחדר השני הסמוך יושבת המעדנייה עצמה שמציעה נתחי בשר (יענו - אטליז), גבינות, ממרחים, רטבים, דגים כבושים, יינות ועוד. העיצוב כולו כפרי ופשוט, כמו שאפשר לצפות ממסעדה שקשורה לחווה.




השותפים הם כאמור תומר צוק והשף שלצדו - בחור בשם אסף שנער. הם רקחו תפריט שמורכב רובו ככולו מתוצרת החווה, הקצבייה והמעדנייה. זה קונספט פופולרי מאד בחו"ל שמכונה Farm to Table, שלצערי אין יותר מדי דוגמאות כאלה בארץ, ודאי לא באזור המרכז. דוגמאות בולטות שכן אפשר לציין הן למשל המטבח של רמה באזור ירושלים או מסעדות גליליות שנשענות על התוצרת המקומית כמו מוסקט במצפה הימים או טיבי'ס בחוות ורד הגליל. בתל אביב יש למשל את דוק שנשענת כולה על חומרי גלם טריים מקומיים או קלארו שגם היא מיישמת את גישת Farm to Table. חוות צוק מיישמת את זה בצורה מלאה - מסעדה שנשענת כל כולה על תוצרת של חווה אחת.

המסעדה מציעה תפריט ארוחות בוקר (שהבנתי שהן מושקעות) ויש תפריטי צהריים וערב שהם זהים, כלומר אין עסקיות צהריים. (מבאס, אבל היות וזה לא אזור של עסקים וחברות זה גם מובן). בנוסף לתפריט הרגיל יש היצע של מנות ספיישל. האוכל פשוט, בלי ניסיון ליצור מנות שף מתוחכמות. חומרי הגלם הטובים של החווה הם שאמורים לככב.
התפריט הרגיל מחולק לכמה קטגוריות: פותחים שולחן, מהמעדנייה, מהגינה, פינוק של פסטה ומהקצב. העסק לא זול במיוחד. כמה דוגמאות: קרפצ'יו בקר ב-55 ש"ח (מנה ראשונה), סלטים ב-50 ומשהו ש"ח, נתחים מהקצב שאפשר לקבל (עלות ל-100 גרם) - פילה בקר ב-55 ש"ח ל-100 גרם, נקניקיות מרגז תוצרת בית ב-28 ש"ח, אנטריקוט ב-41 ש"ח, צלעות טלה ב-39 ש"ח ועוד. עוד מנות: סטייק צהריים של 200 גרם (אנטריקוט או סינטה) עם תוספת עולה 88 ש"ח. כריך אנטריקוט על הפלנצ'ה עם ביצי עין וסלט עגבניות עולה 65 ש"ח. המבורגר 240 גרם עם צ'יפס עולה 62 ש"ח. מי שרעב כמוני, ורוצה גם מנה ראשונה וגם מנה עיקרית, ייפרד ככל הנראה מכ-100 ש"ח וצפונה, מה שהופך את ארוחת הצהריים ליקרה.



אני החלטתי ללכת על מנות מהמיוחדים.
הזמנתי מנה ראשונה של דג סקומברי כבוש עם שמנת חמוצה. 44 ₪. סקומברי זה דג קטן ששמו היותר מוכר זה מקרל. היות והדגים המקומיים הם קטנים - הכי טוב לכבוש אותם כמו שעושים כאן. הגיעה צלחת לא גדולה עם סלט "מפורק" שכלל גם בצל אדום, צנוניות, פטרוזיליה מסולסלת, תפוח אדמה אפוי על קליפתו ו-2 חצאי ביצה רכה (או חצי קשה). המכלול היה טעים בסך הכל. חומרי גלם טריים וטובים שהוכנו כהלכה. המינוס היחיד היה הדג עצמו שאמור היה להיות כוכב המנה, אבל כמותו הדי קטנה וטעמו הלא מספיק דומיננטי הפכו אותו למעט נוכח נפקד. לנוכח האכזבה היחסית מהדג זו מנה שמתומחרת לטעמי גבוה מדי. דג כבוש חזק טעמים יותר או אפילו מעושן קלות היה מחולל כאן פלאים. סה"כ בינוני.



למנה עיקרית הזמנתי תבשיל אונטריב בברביקיו. גם זו מנת ספיישל. 96 ש"ח. שוב - בהחלט יקר בשביל מנה די פשוטה, ודאי בצהריים. 90 ש"ח ואפילו 85 ש"ח יכולים להספיק למנה כזו. אונטריב זה נתח נהדר שהוכן כאן על העצם. הוא הוגש פרוס לנתחים עם העצם, לצד תפוחי אדמה שבושלו וטוגנו מעט, כשהוא משכשך ברוטב ברביקיו תוצרת בית. זו כבר מנה שהייתה מוצלחת הרבה יותר מהראשונה, ושהפגינה את החוזק של המסעדה בהכנת מנות בשריות. כמות הבשר במנה הייתה מכובדת, הוא היה טעים, רך ונפרד בקלות מהעצם. הרוטב היה דומיננטי וטעים, שאני עם הפטיש שלי לפיקנטי הוספתי לו מעט רוטב צ'יפוטלה מעושן חריף של Kremer's Pepper. (מסתבר שהבחור שמייצר את הרטבים הללו, על בסיס פלפלי הבנרו שמגודלים במושב בני ציון עובד במסעדה, ואכן במעדניה שלהם אפשר למצוא בשפע את כל הרטבים למכירה). תפוחי האדמה אף הם היו טובים. הצטערתי רק שבארוחה לא נותנים כאן גם 2 פרוסות לחם. זה בדיוק סוג הרוטב שמבקש ניגוב...



השירות היה ללא דופי. ניכר שהחבר'ה כאן מאד אוהבים את המסעדה ונהנים מהעבודה שלהם. בהחלט נעים מאד לשבת כאן. נראה שהסועדים במקום בחלקם הם סועדים קבועים, כנראה תושבי השכונה, כך שיש היכרות של הצוות אתם. אני סעדתי לראשונה ואני לא מכיר אף אחד מהצוות, אבל לא הרגשתי יחס מפלה... להפך, צ'ופרתי יפה ע"י הברמן בכוסית קטנה של ערק רימונים טוב (והוצעה לי עוד אחת בסיום עליה ויתרתי בגלל עניין קטן של לחזור לעבודה...).

השורה התחתונה היא מקום חביב ונעים, אבל גם די יקר. היות ואין כאן עסקיות צהריים אני לא בטוח שארוחת צהריים היא האופציה הכי טובה כאן, אלא אם אתה תושב הסביבה או עובד סמוך. אני מעריך שהמיצוי הטוב ביותר של המקום זה להגיע לכאן בערב ולפתוח שולחן קרניבורים עם מבחר נתחים על הפלנצ'ה ומנות צד נוספות, או לחלופין להגיע לארוחת בוקר, ולהזמין שלל מעדנים מהמעדנייה (לחובבי הבראנצ'ים). קרניבורים למיניהם לא צריכים לצפות כאן לנתחים עיליים סטייל הדסון או נווה צדק מקום של בשר. אני גם לא חושב שיש שיש כאן ניסיון לתת תחרות לסטייק הכי טוב בארץ. זו מסעדת בשרים פשוטה למדי וטובה, שמתבססת על חומרי גלם טריים וטובים. (את זה אני כותב למרות שלא ניסיתי סטייק סטנדרטי והסתפקתי בלצפות בכמה נתחי בשר שאכלו שכניי לארוחה ונראו מבסוטים).
באופן אישי הייתי שמח מאד אם הייתה אצלי בשכונה בגבעתיים כזו מסעדה (מוכן להתפשר גם על נחלת יצחק). מקום שהוא גם שכונתי וגם איכותי, שכיף לבוא אליו לנשנש ולשתות. (כמובן במחירים קצת יותר נמוכים - הלו גבעתיים זה לא רמת אביב...).



ועוד מסעדה-מעדניה בצפון תל אביב: לוקנטה (Lokanta):

במסגרת שיטוטי הצהריים המזדמנים שלי אל מחוץ להרצליה פיתוח קפצתי לארוחת צהריים בלוקנטה (04/05/2016).
לוקנטה היא מסעדה חדשה למדי שנפתחה בסוף 2015. כמו חוות צוק - המעדניה, גם לוקנטה היא מסעדה שנפתחה באזור מגורים בשכונה צפון תל אביבית מנומנמת למדי - כוכב הצפון (מסתבר שיש באמת דבר כזה), בפינת הרחובות בוני העיר ואבא קובנר. כמו חוות צוק מדובר במסעדה שהיא כמעט יחידה באזור שלה, לפחות ברדיוס של קילומטר. (נמל תל אביב על שפע מקומותיו מרוחק כ-1.5 ק"מ), וגם בלוקנטה יש מעדניה, אם כי קטנה בהרבה ומפותחת בהרבה מזו של חוות צוק. במקום יש גם אפשרות לקנות אוכל חם מוכן הבייתה (לפחות בסופ"ש).

בעלי המסעדה הם 2 ברנשים בשם שי אבוהב (הבעל של רותם) ואהרל'ה ברזילי. השף והמנהל של המסעדה הוא שלמה עזרן, שהיה משתתף בולט למדי באחת מעונות מאסטר-שף (הבחור עם הכובעים). בארוחה שאני הייתי הוא הסתובב, חילק הוראות למלצרים ולצוות, הגיש מנות ושוחח עם הסועדים. בקיצור - התנהג כמו מנהל מסעדה.
פירוש השם לוקנטה בטורקית הוא מסעדה עממית ופשוטה. מהביקור הטרי שלי במקום השם בהחלט קולע, ודאי בעניין הפשטות. בעניין העממיות - אולי קצת פחות. זו לא עממיות של הפריפריה. אולי כזו של צפון תל אביב המבוסס...



המסעדה לא גדולה. כמה שולחנות בחוץ, כמה שולחנות בפנים. בר קטן שאין עליו מקומות ישיבה. בנוסף יש קיר מדפים שמהווה את המעדנייה וכולל יינות, מוצרי אוכל שונים, לחמים, גבינות - כל אלה מובאים ממקורות שונים, ומעדנים שמכינים במקום. המקום עצמו מעוצב בפשטות ובנועם. לטעמי אפשר היה להשקיע קצת יותר בעיצוב. לתת יותר אלמנטים כפריים שיתנו קצת יותר אווירה של מעדניה/מסעדה ים תיכונית.

התפריט לא מחולק לקטגוריות של מנות ראשונות ועיקריות. הוא כולל מנות קטנות ובינוניות, החל מ-20 ומשהו ש"ח עד 60 ומשהו ש"ח. תפריט ים תיכוני - קצת יוון, קצת איטליה, קצת טורקיה, קצת ישראל. אין ממש עסקיות צהריים, אלא ארוחת רגילה שכוללת תוספת לחם מחמצת ללא חיוב ואופציה לכוס יין או בירה ב-15 ש"ח (שווה וכן ירבו). כמו בחוות צוק - אני לא ממש מצפה שתהיינה עסקיות צהריים בלוקיישן כזה.



התיישבתי. המקום היא די מלא. אני מעריך שכ-70% תפוסה. לא רע לאמצע שבוע באזור לחלוטין לא מסחרי/עסקי. הקהל היה מגוון: זוג צעיר עם תינוקת, 2 זוגות של גברות מבוגרות (סביר שתושבות השכונה), כמה חבר'ה שישבו בגפם ונראו כעובדי האזור. אני מעריך שרוב היושבים במסעדה הם תושבי האזור.
הזמנתי כוס של יין הבית. אמרתי לברמן שאני רוצה לבן יבש והוא אמר שיש כל מיני אופציות ושאסמוך עליו. קיבלתי את היין אבל שכחתי לשאול למקורו. היה יין מוצלח בהחלט, מצונן היטב, יבש וחמצמץ. לחלוטין שווה את 15 השקלים שעלה.
יחד קיבלתי גם סלסלת לחם מחמצת לבן עם צלוחית חמאה. הלחם המצוין מגיע מאדון שיפון. (והם מביאים גם ממאפייה בכפר סבא). עזרן אמר לי שהם היו מאד רוצים להכין לחמים במסעדה בעצמם, אבל המטבח שלהם קטן מדי ולא עומד בדרישות התקן להכנסת תנור תעשייתי מאסיבי.



הכנת המנות לקחה קצת זמן. לפחות יותר זמן מהרגיל בארוחות צהריים. טוב קשה לצפות לקצב יותר מהיר. רוב הסועדים הקבועים כאן הם מהשכונה והם לא באמת ממהרים בצהריים לחזור לעבודה...
למנה ראשונה הזמנתי קציצות כרשה ויוגורט כבשים. 36 ש"ח. מנה של 3 קציצות קטנות (קצת יותר גדול אולי מכדורי פלאפל). קציצות טעימות מאד. לחלוטין לא שמנוניות, כמו שמקבלים הרבה פעמים בקציצות ירק. תיבול מעולה. יוגורט ומטבל כתמתם (פלפלים?) נחמד, שהוסיפו חמצמצות. בהחלט מנה מפתיעה לטובה. המינוס הוא גודל המנה. גם ב-36 ש"ח שזה לא הרבה הייתי שמח לעוד קצת. נגיד עוד 10-15% בגודל הקציצה.



יחד עם המנה הזו קיבלתי גם מנת ראגו טלה על חומוס. 59 ש"ח. זו מנה בינונית. אני מניח שלגברות הישישות שאולי מזמינות אותה כאן היא גדולה, מכובדת ומשביעה במיוחד. לי גם היא הרגישה מעט קטנה, כך שעלות של 59 ש"ח היא אולי לא גבוהה אבל גם לא נמוכה במיוחד. כך או כך - גם ממנה זו נהניתי מאד. מנת חומוס (מסבחה קרמית וחמימה) מצוינת. שוב תיבול מעולה גם של החומוס הטחון וגם של ראגו הטלה שהיה קצוץ די דק. פשוט וטעים מאד.



בשורה התחתונה בהחלט נהניתי. האוכל היה טעים מאד, גם אם לא ממש עממי וזול. האווירה רגועה ונעימה. השירות חביב במיוחד. המשפט שלי שנכתב על חוות צוק - שהייתי שמח למקום כזה אצלי בשכונה - תקף גם ללוקנדה. כמובן שהייתי שמח לראות מקום כזה גם במקום עבודתי בהרצליה פיתוח. (אבל שם עם עסקית אמיתית).


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה