יום שני, 28 במרץ 2016

השקד - לוקיישן חדש אחרי 52 שנה. הדגים אותם דגים...

מסעדת השקד היא מוסד תל אביבי שקיים משנת 1964. נדמה לי שכל מי שאוהב דגים מכיר את המסעדה שישבה במבנה ישן ברחוב החשמונאים 90 מול מה שהיה פעם השוק הסיטונאי. כל באי המקום מכירים כמובן את חיים הבעלים ואת משפחתו שנמצאים שם יום יום כבר עשרות שנים (הוא דור שני לניהול). המסעדה נחשבת כל השנים (ובצדק) לאחת ממסעדות הדגים הטובות בעיר. מסעדה משפחתית עם אוכל יהודי מזרח אירופאי והרבה דגים ופירות ים טריים ומשובחים.

בשנה-שנתיים האחרונות עמדה המסעדה בסכנת סגירה בגלל צו הריסה שהוציאה נגדה עיריית תל אביב. (ענייני הבנייה המאסיבית במתחם השוק הסיטונאי). אחרי מאבק מתוקשר ועם לא מעט עזרה של חברים, הם הצליחו למצוא לוקיישן חדש, ממש מעבר לכביש, בחלל בו הייתה לפני כן מאפיית לחמים, ברחוב החשמונאים 99. אחרי שיפוץ של כמה חודשים נחנכה לפני כשבוע וחצי המסעדה במיקומה החדש.



ביום חמישי האחרון (עיצומו של פורים) קפצתי בערב עם ידידי סלווה ורעייתו ג'יין לבדוק את השקד המחודשת. בעבר, כשעבדתי באזור זו הייתה אחת המסעדות האהובות עליי לארוחת צהריים של דגים או פירות ים, אבל להערכתי לא ישבתי שם לפחות 3 שנים. בכל השנים שכן סעדתי בה תמיד נהניתי. מקום שהוא מנייה בטוחה.
ניסינו להזמין מקום בצהריים מהיום לאותו ערב ונאמר לנו שיש מקום רק על הבר. הזמנו.

העיצוב החדש הוא פשוט ונקי, כיאה למסעדת דגים פשוטה וקלאסית. בהחלט חלל מרווח, מואר ונעים מאד. קצת יותר מודרני ממה שהיה קודם. כאמור, יש בר במסעדה החדשה. חידוש מרענן. תחילה חששתי שלא יהיה נוח לשבת עליו, אבל חששותיי התבדו. היה בהחלט נעים, מרווח ונוח. בהחלט אופציה טובה למי שלא משיג שולחן. בהמשך, לקראת הקיץ, אמורים לסדר גם שולחנות גם בחוץ, בחלקה האחורי של המסעדה שפונה לרח' הארבעה (חלק משיפוץ ובניית הרחבה הגדולה שבין רח' הארבעה ורח' החשמונאים והפיכתה למעין מדרחוב מסוגנן - מה שמכונה מתחם גבעון).



התפריט נשאר ברובו דומה, למעט תוספת של כמה מנות חדשות. המחירים, שלא במפתיע, עלו קצת. להערכתי עלייה של כ-10% במחירים. אפשר להבין לנוכח עלויות המעבר ושיפוץ המקום החדש. בגלל שהמטבח עדיין לא הושלם לחלוטין, חלק מהמנות לא היה זמין (למשל הסרדינים או פלטת הדגים המעושנים). יש מנות ראשונות שמכונות (גם כאן) מנות חלוקה. יש מנות עיקריות של דגים ופירות ים בוריאציות שונות, כשהמנה העיקרית תמיד מוגשת עם שלל סלטי הבית (כולל refill). יש גם בשרים למוזרים בינינו שלא אוכלים דגים. מנות הדגים העיקריות מגיעות עם תוספת של אורז ותפו"א אפוי. לטעמי די מיותר, אבל זו המסורת כאן כל השנים.



הזמנו שתייה. קיבלנו את מבחר הסלטים המוכר והשגרתי. סלטים פשוטים, טובים ומתובלים כהלכה. אני אוהב במיוחד את סלט העגבניות החריף, האיקרה הלבנה והכבד הקצוץ. מקבלים גם כדורי פלאפל, חציל קלוי ועוד ועוד. אפשר בקלות להתמלא מהסלטים ולכן מי שלא מתורגל - שייזהר וישמור מקום לעיקר.
הזמנו גם מנה ראשונה אחת לנשנוש: קרפצ'יו לוקוס טרי. 59 ש"ח. הכי פשוט שיש. טרי וטעים.






עיקרית כל אחד לקח לעצמו וכיבדנו אחד את השני בטעימות.

סלווה הזמין מיקס מטוגנים (דגי ים מטוגנים עם שרימפס וקלמרי מטוגנים). 129 ש"ח. הדגים הם דגי ים קטנים מטוגנים (או למעשה דגיגי ים). להערכתי אלה היו מליטות קטנות בכמות מסחרית. דגים נהדרים כחטיף מטוגן. אחלה נשנוש. דגים שאוכלים אותם בשלמותם והם קראנצ'יים ונהדרים. הם הוגשו עם רוטב טעים על בסיס מיונז וחזרת. זו מנה מכובדת ודי כבדה שלא קל לסיים אותה לבד עד תומה. לדעתי גם שניים יכולים לחלוק אותה ולצאת שבעים.



ג'יין הזמינה מיקס של שרימפס וקלמרי בטיגון עמוק. 109 ש"ח. מנה שהיא הפשטות בהתגלמותה, אבל גם אותה מבצעים כאן בדיוק כמו שצריך. טיגון לא ארוך של השרצים שנותן את הצבע ואת הפריכות הנדרשים ומשאיר את פירות הים עסיסיים וטובים. טעים מאד.



אני הזמנתי מנה שלדעתנו היא מנת הדגל של המסעדה: הפורל המעושן. פורל שלם שפותחים אותו, מוציאים את האדרה המרכזית והוא מעושן בעישון חם בתנור עישון. העלות: 114 ש"ח. התוצאה - תענוג. מי שאוהב מנות מעושנות הנאתו מובטחת. הדג שומר על עסיסיות ויש לו טעם מעושן מודגש ונהדר. יחד עם סחיטת לימון טרי מדובר לדעתי באחת ממנות הדגים הכי טובות שיש במחוזותינו.



מכל הנ"ל יצאנו ממש מפוצצים. על קינוחים ויתרנו. הקינוחים כאן הם קלאסיים (או אם תרצו מיושנים). קרם בווריה, עוגת שוקולד. מאד בסיסי. לדעתי בכל מקרה עדיף לסיים בגלידה בבוזה השכנה, וכך עשינו אחרי סיבוב קצר לשד' רוטשילד לצורך הורדת הכבדות והתרעננות. עם החשבון קיבלנו (כרגיל) צלוחית בוטנים קטנה וכמה שוקולדים קטנים מבונבוניירה של פעם.
כמו תמיד היה כיף במסעדת השקד. מקום שכמו שכתבתי הוא מנייה בטוחה. מקום נעים ומשפחתי. שירות נעים ומשפחתי. אוכל פשוט וטעים. גם החלל החדש מוסיף לחוויה הטובה. בקיצור - מי שאוהב דגים ולא מכיר את השקד שיקפוץ. מי שמכיר חוזר לכאן שוב ושוב...



יום רביעי, 23 במרץ 2016

ג'וז ולוז: תפריט חדש ושף חדש שצריך להכיר - עידו קרמסקי

ג'וז ולוז (Joz ve loz) היא מסעדה תל אביבית ותיקה למדי שהוקמה בשנת 2004 וישבה ברח' יהודה הלוי עד לפני כשנה וחצי. בסוף 2014 היא עברה למשכן חדש ברח' גבולות בשכונת פלורנטין, צמוד להתחלה של רחוב לוינסקי ומפגשו עם רח' יפו. בקיצור - דרום תל אביב הארדקור. המסעדה שהוגדרה כמסעדת אינדי (וגם זכתה בפרס מסעדת האינדי של השנה בפרסי האוכל של טיים אאוט בקטגוריה זו) הפכה עם השנים למוסד קולינרי תל אביבי עם אג'נדה פוליטית (יש יאמרו שמאלנית), אמנותית ומגדרית. בחודשים האחרונים עברה המסעדה שינוי משמעותי כשהפכה, לפחות קולינרית, למסעדת שף של ממש עם טאץ' אסייתי מובהק, בזכות תפריט חדש ומעניין של שף צעיר שנכנס למטבחה בשם עידו קרמסקי. זו פעם ראשונה שהמסעדה שהייתה על טהרת ניהול נשי מכניסה שף בחור לנהל את המטבח.

עד עכשיו לא יצא לי לבקר במסעדה. לא המקום עצמו, המעט זרוק והמעט היפסטרי, ולא התפריט שהיה, לא עשו לי חשק לבקר. בחודש האחרון נתקלתי בשתי כתבות ביקורת על התפריט החדש - של גיל אקרמן בטיים אאוט ושל ביצה עלומה במאקו, ושתיהן ממש עפו על המקום ועל המנות המעניינות. גם התפריט שראיתי בדף הפייסבוק של המסעדה עורר את סקרנותי, ולכן מיהרתי להזמין מקום ליום ב', 21 במרץ בשעה 19:30 לאחותי הגדולה, אחייניתי ולי.
19:30 זו שעה סופר מוקדמת לאכלן התל אביבי המצוי, ולכן לא היה מפתיע שהיינו כמעט סועדים יחידים במקום. אחרי כשעה המסעדה התמלאה וכשיצאנו קצת אחרי 21:00 היא כבר הייתה מלאה כמעט לגמרי.
העיצוב של המסעדה פשוט למדי ומעט זרוק. מתאים לקהל ההיפסטרי והבוהמייני הרגיל של המסעדה. בסה"כ נעים לשבת. לא צפוף במיוחד (כמו שהבנתי שהיה בגלגול הקודם) וגם האקוסטיקה סבירה בהחלט.



ניסינו להזמין תחילה יין, אבל איכשהו 5 היינות (3 אדומים ו-2 לבנים) שהצוות הציע לנו ובאדיבותו נתן לנו טעימות מהם לא הלהיבו אותנו וויתרנו. הסתפקנו בקנקני מים קרים...

התפריט עצמו מורכב ממנות ראשונות על טהרת ירקות, מנות בינוניות עם דגים ובשרים ומנות עיקריות. תפריט שכמו בהרבה מסעדות תל אביביות היום מתאים לארוחת שיירינג. התפריט משלב מנות אסייתיות שונות ומנות ים תיכוניות וישראליות (ו/או ערביות). ממש כור היתוך שלא נראה הגיוני אבל איכשהו עובד כאן יפה.
המנה היקרה ביותר עולה 98 ש"ח. לכאורה לא הרבה ביחס למסעדות שף, אבל המנות אינן גדולות, כך שלא מדובר במסעדה זולה. התפריט הוא די מושחת, אז מי שבדיאטה או שומר על כולסטרול, שייקח בחשבון שהשף כאן אוהב חמאה...

נדמה לי שטוב יעשו אם יוסיפו תרגום בגוף הסרט לתפריט, היות ותיאור המנות הוא עמום לגמרי. לא חושב שמישהו יודע מה זה צ'יו צ'ונג פן או באן טראנג טרון (למעט הוייטנאמים שבינינו), וגם מנות כמו ירקות מיריחו, קישואים במים משוגעים, טרטר באדרת דקיקה או פסטה דרומית הם עמומים ולא ברורים. אנחנו היינו כמעט שולחן יחיד בשעה שהגענו ולכן לנו ולמלצרית היה את כל הזמן שבעולם, כך שעברנו מנה מנה וקיבלנו הסבר. אני לא יודע אם בשעת עומס זה אפשרי. כנראה שלא. ניכר היה גם שחלק מהצוות עדיין לא הפנים את התפריט החדש ולא הכיר מספיק את מרכיבי המנות. בקיצור - עניין שדורש שיפור.


הזמנו בסה"כ 6 מנות. איכשהו יצא שזו הייתה ארוחה על טהרת בשר, בשר ועוד קצת בשר. לפני שהן הגיעו קיבלנו על חשבון הבית לחם מחמצת חביב עם קראסט מצוין, וצלוחית שמן זית.

מנה ראשונה: טרטר באדרת דקיקה. 65 ש"ח.
לא זוכר איזה נתח של בקר זה היה (פילה? שייטל?). מדובר במנה של טרטר בקר שעטוף בשכבה דקיקה של קרפצ'יו בקר ומונח על רוטב על בסיס חלמון ביצה נוזלי ואני מנחש שגם חרדל ולימון. הגשה מקורית בהחלט. מנה טעימה ומוצלחת. בשר איכותי שתובל בתיבול שאמנם היה מינימליסטי, אבל נעשה ביד טובה ובאיזון מצוין.

מנה שנייה - קצת שחיתות בצלחת:
ספייריבס פריך (שנחתך לנתחים בגודל ביס), צלוחית רוטב (רוטב אסייתי מתקתק-חמצמץ) וצלוחית בוטנים. 69 ש"ח. הסועד צריך לקחת את נתח החזרזיר הפריך (קראנץ' נהדר), לטבול ברוטב המצוין ואז בבוטנים הקצוצים. התוצאה נהדרת. מנה כיפית וטעימה מאד.

שלישית - עוד קצת שחיתות. הפעם מנה שכמעט רק אני אכלתי:
מוח עגל, צלפים ופנצ'טה. 67 ש"ח. אני מת על מוח עגל ולכן סלחתי על עניין הצלפים. המוח הנימוח הוכן כהלכה. טוגן עם מעטה חיצוני פריך והיה רך ונימוח בפנים. הרוטב היה פשוט נהדר. רוטב עם הרבה שום, על בסיס חמאה וציר עם טעם מעושן מהפנצ'טה. הצלפים השתלבו בסה"כ היטב ולא הפריעו כדרכם יותר מדי. ייתכן שהרוטב הדומיננטי הזה אפילו האפיל מעט בטעמו על המוחות שהם עדינים מאד בטעמם הבסיסי, אבל אני יצאתי מרוצה.

רביעית - קצת ירק:
באן טראנג טרון. 47 ש"ח. מדובר בסלט וייטנאמי שכולל עלים ירוקים שונים (חסה, בצל ירוק, כוסברה, בזיליקום), פיסות דפי אורז רכות, שבבי בצל מטוגן וחצי ביצה קשה. כל הכבודה הזו מוגשת בתוך שקית. ההגשה בהחלט מקורית ומגניבה.
אנחנו ביקשנו צלחת נפרדת כדי לשפוך את כל התכולה לצלחת ולאכול בנוחות. הסלט מצוין, עם רוטב אסייתי עדין ומאוזן ושילובי מרקמים מוצלחים.



אחרי כל הנ"ל חיכינו ל-2 מנות נוספות שמוגדרות כמנות עיקריות. חיכינו וחיכינו... למעלה מ-1/2 שעה של המתנה... להערכתנו זה לא נבע מהעומס או האיטיות במטבח (את המנות הראשונות תקתקו לנו), אלא מהעובדה שהמלצרית שכחה להודיע למטבח להתחיל לעבוד על המנות, ורק אחרי ששאלנו מה קורה היא נזכרה... לא נורא. סלחנו...

מנה חמישית - כי לא היו מספיק מנות מושחתות:
בטן חזיר סינית. בטן חזיר שהגיעה כנתח אחד די גדול, עם רוטב מתקתק-מלוח על בסיס סויה ומעטה תבלינים פריך (שכלל גרגרי כוסברה, כוכב אניס ואי אילו תבלינים אסייתיים נוספים), ולצדה מנת אורז מאודה. 82 ש"ח. מנה טובה מאד. בטן חזיר שהוכנה במקצועיות. תיבול מצוין גם של הבשר וגם של הרוטב. הייתי שמח אם היו עוד 2-3 כפות רוטב לצורך טבילת שארית האורז.



מנה שישית - בשר אחרון ודי להיום:
ביף רנדנג - קדירת בשר מאלזית ואורז לצדה. 98 ש"ח. רנדנג או רנדאנג זו בדרך כלל מנה אינדונזית חריפה. כאן היא הוכנה בסגנון מאלזי (אין לי מושג מה ההבדל הקולינרי בין מאלזיה לאינדונזיה) ודווקא לא הייתה חריפה. הבשר היה נתח צ'ך שנצלה זמן רב עד ריכוך. זה נתח שמטבעו הוא מעט סיבי אבל הוא היה רך וטעים. לי כן חסרה כאן פיקנטיות. הייתי מעדיף רוטב חריף יותר ודומיננטי יותר, אבל הבנות מאד אהבו אותה. אם אני צריך לדרג - זו כנראה המנה הפחות מוצלחת לטעמי, אם כי גם היא טובה למדי. התמחור שלה לדעתי מוגזם.



גזרת הקינוחים היא כנראה לא הצד החזק של המסעדה. יש היצע של 4 קינוחים בלבד שביחס לתפריט הלא שגרתי והרחב, הם די פשוטים. כנראה שהשף הצעיר לא מתעסק עם מתוקים. לגיטימי. במלוחים הוא בהחלט מוכשר ביותר. ויתרתי על קינוח שוקולד מתובל בהל, עוגת סולת (בסבובה) כלשהי ועוד קינוח ששכחתי את זהותו. הזמנתי את הקינוח הקליל ביותר: מלבי. 32 ש"ח מחירו. קראתי שזה קינוח ותיק שהולך שנים רבות במסעדה. כאן הקרדיט מגיע לצוות הותיק. המלבי שלהם לא שגרתי והוא פשוט מצוין. אחד הטעימים שניסיתי כאן. הוא חלק ואוורירי במיוחד, עם מתיקות מאוזנת, מתובל בפירות יבשים עם רוטב מוצלח ועדין על בסיס מיץ משמש.



השורה התחתונה היא בהחלט חיובית. היות ולא ניסיתי את ג'וז ולוז במשכנה הישן ובתפריטה הקודם, אין לי מדד להשוואה בין אז לבין היום. מה שיש היום הוא מסעדה טובה, מקורית ומעניינת, שמשלבת בהצלחה ובטבעיות סגנונות קולינריים שונים, ומציעה מנות טעימות ומוצלחות. אם השירות יישר קו עם הרמה של האוכל, והרמה של האוכל תשמור על יציבות, יהיה כאן מקום שהוא אחד הטובים בעיר. נכון שהאווירה הבוהמיינית והזרוקה של המסעדה היא לא לכולם, אבל בשביל האוכל הטוב שבה שווה לנסות אותה.
אני לא יודע מאיפה הגיע השף הזה - עידו קרמסקי - זה שם שלא נתקלתי בו לפני כן, אבל אין ספק שהבחור מוכשר ובעל יד מצוינת, שבהחלט שווה לבוא ולטעום מה שהיא מכינה. מה שבטוח שבפעם הבאה אני אלך על המנות הדגיות והצמחוניות...



גיחה שנייה לג'וז ולוז - מוצ"ש - סוף אוגוסט 2016:

קפצתי עם השותפה שלי להרים כוסית לכבוד העבודה החדשה שלי. הגענו ב-20:30. חוץ מ-3-4 שולחנות בחוץ (היה יחסית נעים והמוסיקה שם לא החרישה אוזניים כמו בפנים) ושולחן אחד של 8 חבר'ה בפנים, היה ריק. מוזר למדי. בפעם הקודמת הייתי באמצע שבוע ובאזור 20:30-21:00 היה מלא.

קיבלנו לחם מחמצת טוב מאד עם יופי של קראסט ולצדו שמן זית.
הזמנו לסיפתח עגבניה אסלי: עגבניות מיריחו, זעתר, אבן יוגורט, ופלפל חריף. 32 ש"ח. מנה לא גדולה ופשוטה אבל טעימה ומבוצעת היטב. יופי של סלט עגבניות חריף. טרי וטעים. לא בטוח ששווה 32 ש"ח.


אני הזמנתי למנה ראשונה מנת קיתפו: טרטר בקר חריף עם לחם. 68 ש"ח. מנה אתיופית. הטרטר היה מצוין. בשר טרי ושופע טעמים. לשאלתי המלצרית אמרה לי שזה מנתח אגוז. על הבשר גורדה ביצה קשה. הטרטר לא היה חריף כלל, אלא פיקנטי, והטעם הדומיננטי היה מתערובת תבלינים אתיופית שכללה בין היתר כמון, הל, ציפורן וחילבה. זה ודאי לא טרטר לאנשים שאוהבים טעמים עדינים. התמחור של המנה גבוה לטעמי ביחס לגודלה.


מנה עיקרית של סיון שותפתי: ניוקי בציר תפוחי אדמה, קרם פרש ופלפל חריף ירוק. היו שם גם תרד ומרווה. המנה עלתה 66 ש"ח. הטעמים היו מצוינים. הניוקי בושלו נהדר והיו רכים ונימוחים במיוחד. מנה טובה מאד, אבל שוב - די יקר ביחס לגודל.


המנה העיקרית שלי הייתה מנת תמנון עם תפוחי אדמה ברוטב יין אדום וחמאה. עלתה 94 ש"ח. ושוב אותו מוטיב של מנה עם טעמים מעולים אבל תמחור טיפה גבוה מדי. התמנון בושל לעילא והיה רך ומשובח. הרוטב היה פנטסטי. עמוק ועז טעם. אין ספק שלשף הצעיר כאן (עדו קרמסקי הוא ילד בן 20 ומשהו) יש כישרון.


בגלל גודל המנות הלא עצום נשאר לנו מעט מקום והחלטנו להזמין גם את המלפוף. מנה שכתבו עליה לא מעט והרעיפו עליה שבחים רבים. משום היה היא הייתה זמינה רק משעה 21:00, כך שהחלטנו שאם נרצה נזמין אותה בהמשך הערב, וכך היה. מדובר בכרוב מעושן בקרם חמאה שרופה. 46 ש"ח. מבחינת טעמים - אכן מנה אדירה וכל השבחים והסופרלטיבים היו במקום. הכרוב היה רך ומלא טעם. הקרם היה אדיר. קשה לי לאמין שאפשר להוציא יותר מחומר גלם כמו כרוב. סחתיין. המחיר גם כאן גבוה מדי ביחס לגודל המנה.



עד כאן.
ביקור שני שלי בג'וז ולוז אישש שיש כאן שף רציני ביותר ומוכשר ביותר. הבחור פשוט מוציא מנות טעימות מאד בזו אחר זו, כשגם המנות הבשריות שאכלתי בביקור הראשון, וגם מנות צמחוניות וימיות, מסגנונות שונים, בביקור השני, היו מצוינות. ולמרות השבחים על רמת האוכל, בשאר האספקטים המקום לדעתי פחות מוצלח. העיצוב, המוזיקה הרועשת מדי, השירות הקצת מחופף - כל אלה לא תואמים את רמת האוכל הגבוהה. ויש את עניין המחירים. ההרגשה שלי שהמנות קצת קטנו בביקור השני שלי. המחירים כמובן נשארו באותה רמה, שהיא אינה נמוכה, ולכן יש כאן תמחור יתר של 10-15% ביחס לגודל המנות, וזו בעיה. ההרגשה האישית שלי היא שהשף המוכשר כאן יצטרך למצוא לעצמו אכסניה טובה יותר ומתאימה יותר לכישוריו. ימים יגידו.

יום ראשון, 13 במרץ 2016

עסקית בקיטשן מרקט - מטבח משובח בשוק הנמל

קיטשן מרקט (או בשמה העברי הלא רשמי - מטבח שוק) של השף יוסי שטרית נפתחה מתישהו בקיץ 2011, בקומה השנייה שמעל שוק הנמל, בנמל תל אביב. נמל תל אביב אז היה עדיין מתחם הבילוי הכי לוהט בעיר ושוק הנמל היה מתחם האוכל הכי מתוקשר. מאז חלפו כמה שנים. הרבה מים עברו בשפך הירקון ברידינג, נמל תל אביב התעייף קמעה ונמצא בתהליך שחיקה. בשנים האחרונות גם הקימו מתחמי אוכל לוהטים וגדולים כמו מתחם שרונה ושוק צפון החדש ברמת החייל שלידם שוק הנמל נראה קטן ודל. גם קיטשן מרקט שהפכה בשנים האלה לאחת המסעדות הטובות בארץ נעלמה מעט מהתודעה לתחושתי. יוסי שטרית הספיק לפתוח בשנה שעברה את משייה המדוברת והמצליחה (והמצוינת לכשעצמה), שקצת האפילה בשנה הזו על אחותה הגדולה.

ביקרתי בקיטשן מרקט כמה וכמה פעמים, גם בערב וגם בעסקיות צהריים מזדמנות, ותמיד נהניתי מאד. גם מהמקום עצמו המעוצב בטוב טעם ובנעימות ראויה לציון, גם מהלוקיישן מול הים (למרות שזה בנמל תל אביב הפחות אהוב עליי) ובמיוחד - מהאוכל המעולה. אוכל יצירתי, מושקע, מורכב, מצולחת נהדר (בזה שטרית לא רחוק ברמתו ממאיר אדוני) וטעים להפליא. לטעמי מקומה של קיטשן מרקט בין 10 המסעדות הטובות בארץ הוא ברור (תכלס אפילו בין ה-5).
הפעם האחרונה שהייתי במסעדה בארוחה סטנדרטית שלה הייתה באוקטובר 2013 (לא באמת זכרתי את זה - בדקתי במאגר תמונות האוכל בגלקסי שלי...). במרץ 2014 הייתי שם בארוחת ספיישל במסגרת שבוע האוכל הבלגי שציינו אז, כשיוסי שטרית אירח שף בלגי עטור 2 כוכבי מישלן בשם Viki Geunes לארוחה מטורפת ויקרה במיוחד.



ביום חמישי האחרון ניצלתי שוב היעדרות של ההנהלה הבכירה וחזרתי לבדוק את העסקית של קיטשן מרקט. קיוויתי למצוא מקום ששומר על איכותו גם בחלוף שנתיים וחצי, במיוחד לנוכח העובדה שליוסי שטרית יש פרויקט כבד משקל נוסף לנהל בדמות הבייבי החדש שלו - מסעדת משייה.
תפריט הצהריים כולל לחם, מנה ראשונה ומנה עיקרית - במחיר העיקרית. העלויות מתחילות ב-78 ש"ח או 88 ש"ח למנות עיקריות צמחוניות ומגיעות ל-134 ש"ח לעיקרית של סטייק סינטה ול-136 ש"ח לעיקרית של לברק ונקניק צ'ובאי. היצע המנות בצהריים מצומצם יותר מבערב. כמו במסעדות שף רבות - מי שמחפש ליהנות מהחוויה המלאה ומכל מה שיש למסעדה להציע קולינרית - עדיף שיגיע בערב (אז יש לו כמובן את ההיצע המלא של המנות, כולל המנות היותר מעניינות, אבל אז גם ייאלץ להיפרד מסכום גבוה בהרבה).



ישבתי בשולחן המרכזי הגדול שצופה לים. המסעדה הייתה מלאה בכ-70% מתפוסתה, אם כי גם בעסקיות שישבתי בשנים קודמות היא לא סבלה מפיצוץ אוכלוסין. לדעתי זו בהחלט כמות סועדים נאה במסעדה שלא ניזונה מקהל סועדים עסקי. (היות והאזור הוא לא אזור עסקי). הזמנתי כוס יין לבן - אלבריניו פאזו (Albarino Pazo). עלות כוס - 39 ש"ח. זה יין ספרדי - זן ממחוז גליסיה. קליל ונחמד מאד. קיבלתי גם סלסלת לחמים טריים מצוינים. 3 סוגים שונים, עם שמן זית ועגבניות מרוסקות. הייתי מאד שמח לקבל חמאה חומה מוקצפת כמו שיש במשייה - אבל זו מסעדה אחרת...



למנה ראשונה הזמנתי סלט סלק ואינטיאס. הסלק מוגש כאן ב-2 צורות: אפוי וחתוך לקוביות קטנות ופרוס דק כקרפצ'יו (נא או כמעט נא). אינטיאס זה אינטיאס. דג נפלא למנות נאות. הייתי שמח אם כמותו הייתה מעט גדולה יותר כאן. במנה נכחו גם בצלצלי פנינה, אגוזי קשיו קלויים ואיזשהו ג'ל או קרם אדמדם/סגלגל שאני חושד שהיה ג'ל בלסמי. בסה"כ מנה נאה לעין, מרעננת וטעימה מאד עם טעמים מאוזנים, אבל לא מנה מלהיבה. חסר לי איזה Kick. נגיד חזרת טרייה מגוררת שהייתה משתלבת נהדר עם הסלק או אם נדבר בשפה של יוסי שטרית - איזו קציפת ווסאבי שתוסיף פיקנטריה...



למנה עיקרית הזמנתי סלמון סו-ויד. מנה שעלותה 108 ש"ח. (בערב 98 ש"ח). סלמון שמבושל בואקום עם קראסט של טוגראשי, אורז תפוח, קינואה ואצות ומוגש עם רוטב חציל מיסו על מצע פסטה שחורה. הפסטה שחורה לא בגלל שהיא מכילה דיו של קלמרי אלא כי היא מכילה אבקת זיתים שחורים ורוטב צדפות (oyster sauce). המינוס היחיד שמצאתי במנה זו כמות הפסטה. הייתי מאד שמח לקבל עוד 2 כפות פסטה בצלחת. חוץ מזה - מנה מעולה. מנת סלמון מהטובות שאפשר למצוא כאן. הבישול בסו-ויד גורם לנתח להיות רך ועסיסי במיוחד ואחיד לחלוטין במידת העשייה שלו - שהייתה מושלמת. הדג כמעט נמס בפה (כמו שמאנו השף הצרפתי-אוסטרלי מתכנית הבישול My Kitchen Rules מרבה לומר). הקראסט מצוין. הרוטב נהדר. הפסטה מקורית, טעימה ומבושלת לעילא. בקיצור יופי.



למרות שהמנות לא גדולות שבעתי מהארוחה, לא מעט בזכות הלחם המצוין.
לקינוח כמובן שנשאר מקום. אני לא מוותר על קינוח במסעדה כמו קיטשן מרקט. המלצר המצוין שלי אמר שיש קינוח אחד שהוא הכי טוב בארץ ועוד כמה שהם בסססדר כאלה... ההמלצה שלו - "עוגת הגבינה" של קיטשן מרקט: קרם גבינת וניל, פירות עונתיים, סבלה זיתים וסורבה גבינה לבנה. 44 ש"ח מחירו. כשהקינוח מגיע לא כל כך ברור על מה משלמים כאן 44 ש"ח. מגיעה צלחת לבנה עם סבלה זיתים שחור דקיק שמעטר את כל הצלחת, שבחלק ממנה יושבת קונסטרוקציה לא גדולה בצבע לבן שמורכבת מקירות דקים של שברי מרנג ובמרכזם סורבה גבינה. קינוח שנראה קטן מאד. אז איפה איפה איפה איפה איפה העוגה? כשמתחילים לאכול ולחפור עם הכף מבינים מהר שזו צלחת שיש בה שקע די גדול - וכל מרכיבי העוגה, פירורי בצק פריך, עוגת הגבינה, פירות יער, מתחבאים בשקע, מתחת למעטה השחור של סבלה הזיתים. מגניב ביותר ומה שיותר חשוב - טעים להפליא. קינוח לא מאד מתוק, עם איזון טעמים נהדר. קינוח שכל מרכיביו (כולל סבלה הזיתים המתקתק מלוח) טעימים לכעצמם, וביחד - תענוג. זה קינוח ששווה כל שקל. אחד הקינוחים הכי מקוריים, מגניבים ומפתיעים שאפשר למצוא במסעדות ארצנו.



אחרי כשעה ו-20 של ישיבה בפנאן עם אוכל נהדר ביקשתי חשבון ושילמתי. שמחתי לראות שלמרות הזמן שעבר, והשקט התעשייתי היחסי סביב המסעדה בשנתיים-שלוש האחרונות, הרמה נשארה גבוהה ביותר, גם אם יוסי שטרית נוכח פיזית הרבה פחות מבעבר. על סמך העסקית הזו אני יכול לומר באחריות שקיטשן מרקט הייתה ונותרה אחת המסעדות הטובות והמעניינות בארצנו.


ועוד משהו בקטנה:

הערב הבלגי בו אירח יוסי שטרית בקיטשן מרקט את השף הבלגי Viki Geunes ממסעדת 2 כוכבי מישלן t Zilte מאנטוורפן:

התאריך - 27/03/2014
המקום - קיטשן מרקט נמל תל אביב.
האירוע - שבוע הקולינריה הבלגי 2014
המחיר - יקר הרבה יותר מידי.
האוכל - טעים, מקורי, מפונפן, מצולחת - אבל לא מדהים...
הבירה - בלגית - לף ואחיותיה. נמזגה כמים...
האווירה - שמחה וצוהלת...
בסה"כ חוויה...

רק בשביל התמונות...