יום שני, 25 באפריל 2016

בוקר טיול בחיפה וצהריים במסעדת כולא (*)

ביום חמישי האחרון, יום לפני ליל הסדר אותו ערכתי השנה עם משפחתי ביישוב הגלילי אבטליון, עשיתי חצי יום טיול בחיפה (לפני שעליתי צפונית מזרחית לאבטליון), וכמובן שניצלתי את השהות הנדירה שלי בעיר כדי לאכול צהריים באחת המסעדות בעיר. יש התעוררות קולינרית מסוימת בחיפה בשנה-שנתיים-שלוש האחרונות, ונפתחו כמה וכמה מסעדות חדשות וראויות, בתי קפה וברים, במיוחד בעיר התחתית, האזור שליד הנמל. ההתלבטות שלי הייתה בין רולא הדי חדשה (מסעדה ערבית שדווקא לא ממוקמת בעיר התחתית), וניה ביסטרו (ביסטרו אירופאי-ים תיכוני), הנמל 24 (מסעדת שף מושקעת, רצינית וותיקה למדי) ומסעדת כולא. 3 האחרונות לא רחוקות זו מזו ויושבות בעיר התחתית. בסופו של דבר בחרתי במסעדת כולא, שנמצאת ברח' הנמל 33.

כולא היא מסעדת שף שנפתחה לפני כשנה ע"י עודד חצבני, שף תל אביבי שהיה הבעלים והשף של מסעדת בר-יין (Wine Bar) בנחלת בנימין פינת מונטיפיורי בתל אביב, שהיום ממוקמת שם מסעדת ברוט בר-יין הנחשבת. כולא היא מסעדה שמגישה אוכל ישראלי-ערבי שעשוי מחומרי גלם מקומיים טריים (למשל הים בחיפה ושוק ואדי ניסנאס). המקום עצמו ממש לא גדול. יש מטבח פתוח עם טאבון איטלקי גדול (איך לא), דומה לזה של סנטה קתרינה. יש כמה שולחנות בחוץ וכמה שולחנות בפנים. העיצוב פשוט ונקי והתקרה המאד גבוהה מוסיפה לאווירה השלווה והנינוחה במסעדה.


אין לי מושג מה הולך במסעדות הנמל המושקעות בשעות צהריים בימים רגילים. בשעה שאני הייתי (מבערך 13:00 עד בערך 14:00) היה די ריק במסעדה. חוץ ממני ישבו עוד 2 זוגות. לא היה מלא גם במסעדות סמוכות. אני מקווה שזה סתם יום חיפאי מנומנם, יום לפני ליל הסדר, ושבימים אחרים מלא יותר. אני מניח שבערב המצב שונה, היות וזה אזור בילוי. בכל אופן זו הייתה ארוחה מאד רגועה ונינוחה. 


יש 2 אופציות לארוחת צהריים. אחת של עיקרית, תוספת ושתייה במחיר העיקרית. טווח המחירים באופציה הזו יכול לנוע בין 68-88 ש"ח. האופציה השנייה שמכונה "כל כולא" כוללת את הנ"ל יחד עם לחם מחמצת ומנה ראשונה ב-120 ₪. כמובן שהלכתי על אופציה שתיים. שדרגתי את השתייה לכוס יין לבן יבש (פלטר) בעוד 10 ₪.




תחילה קיבלתי לחם. או כמו שבכולא מכנים אותו לחם מחמצת צרפתי בתנור איטלקי. כמובן שהוא נאפה במקום. 4 פרוסות נדיבות של לחם מחמצת מעולה עם מטבלים. הייתה שם טחינה כמעט גולמית משובחת (אל ארז שהם מערבבים רק עם מים קרים ומלח כדי שהטחינה תשמור על טעם גולמי. מעולה). הייתה שמנת חמוצה. היה ממרח לימון כבוש והיה פלפל חריף ירוק. הכל טרי ומשובח. אני בצעתי את הלחם וניגבתי לי ביסים שכללו את כל 4 המרכיבים יחד. בצד קיבלתי גם צלוחית זיתים טובים. הוצע לי עוד לחם ומטבלים אבל שמרתי מקום.







לראשונה הזמנתי שקדי עגל, במיה, יוגורט וקרם שום ירוק. מנה שבערב עולה 54 ₪. הרבה זמן לא אכלתי שקדי עגל שזה אחד מהמזונות האהובים עליי. לא הצטערתי על ההזמנה. מנה מצוינת. תיבול שומי אבל עדין ומדויק שנותן כבוד לטעם העדין של השקדים. מנה אביבית ופרשית. טיפול טוב בבשר. אחלה.




המנה העיקרית רשומה תחת חיות אחרות. אני התלבטתי בין חיות ים למיניהן והחלטתי להזמין את השרימפס. את התוספת צריך להזמין בנפרד מקטגורית הקטנות והתוספות. הזמנתי את פרח הארטישוק. 
מנת השרימפס כללה שרימפס אדום טרי, כוסברה, שום כתוש, עגבניות קיץ ופלפל חריף. מנה שבערב עולה 75 ₪. מנה מאד פשוטה, אבל כשהשרץ הוא באיכות כל כך טובה לא צריך יותר מזה. השרימפס היו נהדרים. עסיסיים ומתקתקים. התיבול היה מדויק. תענוג.


התוספת שלקחתי הייתה פרח ארטישוק, אגוזים, פרמזן ומרווה. 26 ₪. מנה יפה לעין. תוספת טובה, רעננה וטעימה, אבל לא מלהיבה. בדיעבד הייתי מזמין את סלט עלי הבר או התרד או הארטישוק הירושלמי. 


אחרי מנוחה קלה הזמנתי גם קינוח. לילות ביירות. קינוח לא יקר שעולה 27 ₪. הוא הוזכר לא מזמן במאקו בכתבה על 55 הקינוחים הכי טעימים בארץ. אכן היה טעים מאד. זו עוגת סולת על קצפת לאבנה כבשים, סירופ גרניום, אגוזים ופיסטוק. קינוח מתקתק-חמצמץ ועדין, עם עוגת סולת מאד אוורירית ביחס למקובל. קינוח שבקלות יכול להיות מתוק להחריד, אבל כאן הוא מאוזן להפליא. נהדר. 

השורה התחתונה היא חיובית מאד. מקום טוב ונעים במיוחד. אוכל טרי ואיכותי שנותן כבוד לחומרי הגלם. שילוב מוצלח של אוכל ערבי קלאסי עם טאץ' מודרני של שף מעודכן. שירות מצוין ומתוקתק (טוב לא היה ממש לחץ, אבל השירות היה נהדר). מגיע לעודד חצבני ושותפיו כבוד על המעבר מתל אביב, שהיא כנראה המקום הטבעי לשפים כמוהו, לחיפה, שהיא מקום הרבה פחות מפותח קולינרית והרבה יותר שמרני. זה מקום שראוי שיהיה מלא גם בצהרי יום חול חמים ומנומנם בנמל חיפה, כמו יום חמישי שעבר. זו לא מסעדה גדולה במיוחד וזו לא צריכה להיות משימה קשה למלא אותה. בקיצור - חיפאים תתעוררו... אני מקווה שחיפה תמשיך להתפתח ולהשתדרג קולינרית. מקומות נוספים כמו כולא בטוח יעזרו לתקווה הזו להתגשם.



(*) עוד סגירה. עודד חצבני הודיע שכולא תיסגר ב-10/12/2016. המסעדה לא הייתה רווחית.
אם הארוחה שאני הייתי בה הייתה מייצגת מבחינת כמות סועדים זה לא מפתיע. קצת יותר משנה וחצי של פעילות שהתחילה עם הרבה הבטחה אבל לא התרוממה. חבל.

יום ראשון, 10 באפריל 2016

Muy כיף על הבר בשילה - ברצלונה בתל אביב

"זה לא משנה איך תגדירו את שילה - הבר עם האוכל הכי טעים, או המסעדה עם הבר הכי שווה, במהלך עשר שנות קיומה, הפכה שילה למקום שהוא בית ולאחד המוסדות הגסטרונומיים האהובים על אנשים שאוהבים לאכול".
הציטוט הזה הוא מתוך התיאור על המסעדה באתר האינטרנט שלה ונדמה לי שהוא ממצה היטב את שילה ואת הרוח שלה.
המסעדה פועלת כבר למעלה מ-10 שנים, ואני אישית סעדתי בה כמה וכמה פעמים ב-6-7 שנים האחרונות, כך שאני יכול לומר באחריות שמדובר באחת המסעדות הטובות בארץ. מסעדה שגם שומרת על יציבות ואיכות וגם מצליחה לשמור על רעננות וקלילות, כאילו זו השנה הראשונה לפעילותה, וזה דבר יוצא דופן. אין ספק שהשילוב שלה כמסעדה עם בר או כבר מסעדה, ששמה דגש על אווירה ושמחה עוזרים לשמור על רעננות.

למי שלא מכיר - השף של שילה הוא שרון כהן. שף שלטעמי הוא אחד מ-3-4 השפים הכי מוכשרים בארץ, במיוחד בכל מה שקשור לטיפול בדגים ובפירות ים (ולמשהו חסר חשיבות שנקרא להכין אוכל טעים)... האיש יודע את העבודה, ומנות הדגים של שילה הן לטעמי הכי טובות וטעימות שאפשר למצוא בארץ. מנות עם קריצה חזקה לספרד. באופן כללי שילה היא כנראה המקום שהוא הכי ברצלונה בתל אביב, הן באוכל והן באווירה.
גם בימים אלה בהם עסוק עסוק שרון כהן בפרויקטים צדדיים שונים כמו מסעדות נוספות בניהולו - קפה אירופה המוצלח ופלורנטין האוס האסייתית החדשה דנדשה שלו, המסעדה מבוקשת, הומה ושומרת על איכות.

בעוונותיי לא יצא לי להיות בשילה כמעט שנתיים, כך שניצלתי את היומולדת 30 של אחייני היקר יותם והזמנתי לנו כמנהגנו בקודש בכל יומולדת מקום במסעדה, כשהפור נפל על שילה. הזמנתי 5-6 ימים מראש, אבל היות ודובר כאמור על יום ה' בשעה 20:00 היה מקום אך ורק על הבר. זה התברר כסבבה לגמרי. בהחלט נוח ונעים לשבת על הבר בשילה. קצת צפוף אבל לא נורא. המינוס היחיד הוא האקוסטיקה. הבר ממוקם די במרכז המסעדה ויש בו לא מעט המולה שנוצרת מהיושבים, מהצוות התזזיתי (שיש לו המון עבודה) ומהמוזיקה הדי קולנית, אבל לדעתי זה חלק מהעניין והכיף בשילה. זו לא מסעדה אירופאית מכופתרת, מעונבת וקלאסית אלא מסעדה משוחררת וכיפית (אם תרצו חצופה אבל בקטע טוב). כבר בשעה הדי מוקדמת שנכנסנו, כמה דקות לפני 20:00, שליום חמישי בערב בת"א זה ממש מוקדם, המסעדה הייתה מפוצצת לחלוטין. כיף לראות מקום כל-כך מלא ומצליח. במקרה של שילה זה סממן מובהק לאיכות שלה.



החלטנו מראש ללכת על ארוחת שיירינג של מנות דגים ופירות ים. לפני כן הזמנו קראף יין. הראשון שהזמנתי היה יין שבלי צרפתי (ז'אן דורו 2014). זה יין לבן יבש (מאד) ואיכותי, אבל הוא הרגיש לי אנמי ושטוח, ולכן שאלתי בנימוס את הברמנית (התותחית והמקצוענית) מה קורה אם היין לא לטעמנו. היא אמרה מיד שאין שום בעיה להחליף. (זה היה קראף שעלה 98 ש"ח ולא חויבנו עליו כלל). לקחנו במקום קראף של יין מהספיישלים של אותו יום - יין ישראלי - קראף של שרדונה של יקב ספירה. יין יבש אבל קליל למדי, חמצמץ וטעים. הקראף עלה 92 ש"ח.

התפריט הרגיל כולל פתיחים (למשל אויסטר ג'ילארדו טרי שמביאים מצרפת), מנות ראשונות של "התחלות מרעננות", מנות של 100 גרם על הפלאנצ'ה (למשל המעורב התל אביבי המפורסם), מנות ביניים של "בין לבין" ומנות גדולות שרשומות בתפריט כ"מחבתות". המחירים יקרים - מעט יותר מהממוצע של מסעדות שף תל אביביות, אבל כשלוקחים בחשבון את איכות חומרי הגלם ואת איכות האוכל, זה ממש לא נורא. אם במסעדת דגים סטנדרטית יוצאים מארוחת ערב עם פחות 150-160 ש"ח בארנק, ומקבלים מנות שהן שיא הבנאליה, אז בשילה שהיא מסעדה יצירתית ומיוחדת, תצאו כנראה עם חסרון כיס של לפחות 220-240 ש"ח לארוחת ערב סטנדרטית, אבל לטעמי זה שווה כל שקל. לרובנו זו ודאי לא מסעדה ליום-יום, אבל לארוחת ערב של פעם ב... או לאירוע - זה אחלה מקום. אחד המומלצים.
לצד התפריט הרגיל יש בדרך כלל גם מנות ספיישל.



התחלנו עם קרפצ'יו טונה אדומה, ווסאבי, סלרי וסורבה קמפרי למון-גראס. 67 ש"ח. מנה שמוגדרת כהתחלה מרעננת וזה בדיוק מה שהיא. דג נהדר. טעמים חמצמצים-חרפרפים מעולים. סורבה מצוין. אחלה סיפתח.



מנה שנייה טובה לא פחות: קרפצ'יו שרימפס קריסטל זרעי עגבניות, כוסברה, זעתר טרי ופלפל חריף. 68 ש"ח.
שרימפס טרי נהדר. עוד מנה פרשית ומרעננת במיוחד. טעים טעים.



המשכנו במנה שמוגדרת כבין לבין: קוקי סאן ז'אק על קרם תירס ורוטב קוניאק, קוסטיצה ופטריית מלך היער. 84 ש"ח.
מנה יפהפיה עם סקאלופס צרובות יפה שמונחות על 2 רטבים בצורת יין ויאנג. 2 רטבים נהדרים. הקוסטיצה זה מעין פסטרמת חזיר מעושנת וטעימה. די הזכירה בייקון והשתלבה מצוין במנה.



הבא בתור הוא שרימפ: טורטליני ירוק ממולא בריקוטה ביתית עם שרימפס קריסטל ובשר סרטנים. 88 ש"ח. השרימפס היה נהדר והוכן לעילא. הרוטב היה מעולה. הדבר היחיד שלא התרומם היה הטורטליני שהיה קצת עבה בבצקו ומילוי הריקוטה שלו היה מעט אנמי.



המנה הבאה:
מנה מהספיישלים: קרפצ'יו ספרדי: קרפצ'יו פלמידה עם צ'ימיצ'ורי ספרדי, קלמרי צרוב ולחמניות בריוש עם סלסת עגבניות. 74 ש"ח. במילה אחת - תענוג. מנה מעולה. תיבול מושלם. הביס האחד שכלל את הבריוש, העגבניות, הקלמרי, הפלמידה והצ'ימיצ'ורי היה אדיר.



עוד מנת "בין לבין": תמנונים וקלמרי בצל קונפי, עגבניות ופלפלים חריפים. 68 ש"ח. שרון כהן וצוותו יודעים להכין מנות מעולות מתמנונים. יש אחת כזו מוצלחת במיוחד בקפה אירופה וגם זו בשילה נהדרת. הכנה מושלמת וטעמים מעולים.



אחרי 6 המנות הנ"ל כבר היינו די שבעים, וזה גם בלי פוקצ'ה או לחם, אבל החלטנו ללכת על מנה נוספת - מנת pre-dessert (יענו קדם קינוח). עוד מנה מהספיישלים: קרפצ'יו לוקוס שחור עם תותים בבלסמי לבן, חאמון וקוויאר שמפניה. 88 ש"ח. מנה נהדרת, עדינה ורעננה. סיום מתקתק-חמצמץ ומצוין לארוחה שלנו.



אחרי מנוחה קצרה שכללה צ'יפור של שוט אלכוהול (ויסקי) ועוד צ'ייסר של איזשהו קוקטייל פירותי חמצמץ ונעים התפנינו לבחור קינוחים. זו ארוחת יומולדת אז התחזרנו כמו שצריך עם 2 קינוחים למרות שאחד היה מספיק בהחלט.

הראשון, קינוח שהוזכר ממש עכשיו במאקו בכתבה שבה בחרו את 55 הקינוחים הטובים בארץ. אנטרמה שוקולד: מוס שוקולד מריר, מוס שוקולד חלב, קרמו קרמל מלוח עם קראמבל שומשום וטוויל נוגטין. 51 ש"ח. קינוח נהדר. שוקולדי, יצירתי, עשיר, כבד. איזון נהדר של המתיקות. שילוב מעולה של מתוק-מלוח. שילובי מרקמים ומראה נהדר. בדיוק מה שאפשר לצפות מקינוח שוקולד במסעדת שף איכותית.



קינוח שני:
דנינו פרוגרסיב: מלבי, גרניטה פטל, קוויאר פטל וקוקוס ופיננסייר שקדים. 45 ש"ח. קרם מלבי חלק ונהדר. גרניטה פטל חמצמצה ומצוינת. עוגיות שקדים קטנות. מלבי גירסת ההייטק, מתוחכם, יצירתי, עדין וטעים מאד. בלי שמץ של מי ורדים שישתלטו על הטעם ועל הריח. מעולה.



זהו. עד כאן. כמו שאפשר להבין היה ערב פנטסטי בשילה, כמו תמיד. אוכל מעולה שמבוצע ברמה הכי גבוהה שאפשר למצוא בארץ, מנות נהדרות, שירות מעולה והרבה שמחה וצהלה. גם כששרון כהן לא נראה בשטח (יש להניח שנשאר להשגיח בפלורנטין האוס החדשה שלו), הצוות שלו עשה עבודה מעולה. בהחלט יש לו על מי לסמוך.
בקיצור - Muy כיף על הבר בשילה!



עסקית על הבר בשילה - סוף אוגוסט 2016:

יום אחרון של חופש גדול (שעבורי היה גדול במיוחד - 3.5 חודשי אבטלה מלאי טיולים ועסקיות).
אין כמו שילה כדי ליהנות מעסקית אחרונה.

מתחילים עם לחם כפרי ומטבל עגבניות סמיך וטוב.
ממשיכים לראשונה: סלט קישואים וזוקיני טרי עם גבינת ברינזה כבשים, אגוזי מלך וקרם פרש מעושן. מנה נדיבה, רעננה וטעימה מאד.


לעיקרית - שרימפס, ניוקי ואספרגוס על סלסת עגבניות טריות. מנה של 118 ש"ח שהיא עלות העסקית. מנה יפה, קיצית וטעימה מאד. השרימפס היו טיפה לא אחידים בעשייתם וחלקם היו מעט over done, אבל כולם היו טעימים אז זה נסלח...
הניוקי היו יחסית גדולים, רכים וטעימים.




לפני הקינוח צ'יפר אותי הברמן בכוסית קטנה של קוניאק. נחמד מאד.
לקינוח לקחתי קרם ברולה קאריבי: קרם ברולה, קרמבל טונקה, קוביות אננס וגלידת קוקוס. 45 ש"ח. קרם ברולה מצוין.
שילובי טעמים ומרקמים מוצלחים. יופי של קינוח.



אז כמו תמיד - טעים מאד בשילה. אין אפס. לשרון כהן יש אחלה צוות, וגם כשהוא לא בסביבה התפקוד הוא טוב מאד. ואגב צוות: הברמן אושש את השמועה ששמעתי שהשף התפעולי היום בשילה הוא רועי גנצ'ולה, השף הכה מוכשר שעשה את פיצרוי לאחת המסעדות היותר מעניינות וטעימות בתל אביב בשנים האחרונות ועזב אותה לפני שנה ומשהו.


ולסיום עוד קצת שילה - רק בשביל עוד כמה תמונות. ארוחת יומולדת 8 למסעדה שהייתה בשילה באוגוסט 2013:




יום ראשון, 3 באפריל 2016

גורמה לעצלנים - דג אפוי במלח

דג אפוי במלח נשמע הרבה יותר מסובך ממה שזה באמת. תכלס כל מה שנדרש זה תנור אפייה, דג שלם טרי (עם הזנב, הראש והקשקשים), תבנית גדולה ועמוקה (שתכיל את הדג ואת המלח) והרבה מלח גס.

בפעם הראשונה שניסיתי להכין השתמשתי למרבה בורותי בדג שלם שעבר קשקוש. הסרת הקשקשים זו פעולה שמוכר הדגים הטוב עושה באוטומט. אם רוצים לאפות דג במעטה מלח, זה אסור בתכלית האיסור, וצריך להורות למוכר לא לקשקש. הקשקשים שומרים מפני חדירת המלח לדג ומונעים מבשרו להפוך לדג מלוח. כל מי שניסה להכין דג כזה ויצא לו דג מלוח בטירוף עד כדי לא אכיל, זו הסיבה.

ביום שישי האחרון רכשתי במיטב כספי דג לברק שלם לא גדול. (עלה 49 ש"ח). כאמור הוא לא עבר קשקוש, ורק נוקה מאיבריו הפנימיים ונגזז מכנפיו.
לבטן הנקייה הכנסתי בפנוכו מעט מלח, 2-3 גבעולי טימין, מעט למון גראס יבש, כמה עלי כפיר-ליים, ככה כדי לתת לזה קיק אסייתי.

שפכתי שכבת מלח לתבנית אפייה גדולה ועמוקה שרופדה בנייר אלומיניום. עם המלח ערבבתי שבבי למון גראס יבש. למה? לא יודע...
הנחתי את הדג על שכבת המלח והתחלתי לשפוך עליו שכבת עליונה של מלח גס. צריך הרבה ולכן כדאי להצטייד בחבילה או שתיים מראש. צריך מעטה של לפחות סנטימטר וחצי-שניים, שייצור באפייה קרום בלתי חדיר וישמור על הדג עסיסי. עסיסיות הדג היא מטרה ראשונה במעלה בתוצר הסופי של האפייה.
יש מתכונים שמדברים על בצק מלח שמכיל מלבד מלח גם חלבונים טרופים. זה אמור ליצור איטום מוחלט של הדג ולהבטיח דג מושלם ועסיסי. אני כאמור הלכתי על השיטה העצלה של לשפוך מלח גס ישירות על הדג עד כדי כיסוי ואטימה טובים ככל האפשר.



את התבנית מכניסים לתנור חם מאד. גם כאן יש מתכונים שמדברים על 180 מעלות ויש כאלה שמדברים על 250 מעלות. פרק זמן האפייה גם משתנה ממתכון למתכון. (ראיתי מתכונים שמדברים על 15 דקות וכאלה שמדברים על 40 דקות). זה תלוי בגודלו ובמשקלו של הדג.

אני חיממתי את התנור לכ-200 מעלות ואפיתי לכ-30 דקות. לאחר מכן הוצאתי והנחתי למנוחה של כ-10-15 דקות.
אחרי המנוחה התחלתי במלאכה העדינה של חציבת המלח. צריך לשבור בזהירות, להגיע לעור של הדג בלי לחדור לתוכו, ולהסיר את העור העליון בשלמותו. זו פעולה כירורגית עדינה, אבל היא מאד פשוטה, כי העור יורד בקלילות. לאחר מכן נחשפת שכבת הבשר העליונה שאפשר להסיר אותה בעדינות. אם מתמזל המזל אפשר לפרק אותה כמעט בשלמותה בעזרת 2 כפות, ולהניח בצלחת. אחרי זה נגלית האדרה המרכזית שאפשר להסיר אותה בשלמותה בקלות ולשלוף את שכבת הבשר התחתונה של הדג.

דג צריך תוספת. האידיאלי לדעתי זה תפוחי אדמה בתנור שאפשר לאפות יחד עם הדג. לא היו לי תפודים ולכן אפיתי במקום קולורבי, סלק ולפת. עטפתי כל אחד מהם בנייר אלומיניום ושמתי באותה תבנית של הדג. (לפני הריפוד המלחתי כל אחד מעט והזלפתי שמן זית). הכי פשוט שיש. הקולורבי והסלק יצאו לשביעות רצוני. הלפת לא הייתה טעימה. כנראה שאני לא אוהב לפת...





הדג שלי יצא כמעט מושלם. בחלקיו החיצוניים הוא טיפה'לה התייבש ולכן אולי 5 דקות פחות בתנור היו עושות אותו מושלם לגמרי. הדג יוצא עסיסי ולא מלוח.
אפשר לאכול ככה עם סקוויז של לימון ו/או זילוף של שמן זית. אפשר להכין איולי לימוני או איולי חזרת או איולי יוזו וכו', או כמו שאני עשיתי - לקחתי מיונז וערבבתי עם מיץ לימון... אפשר גם עם שמנת חמוצה או יוגורט. התוצאה הסופית - דג טעים מאד, עדין בטעמיו ועסיסי.