יום שני, 25 ביולי 2016

איטליאנו דלה קוסטה - מסעדת חוף איטלקית חדשה בחיפה

איטליאנו דלה קוסטה (Eataliano Dalla Costa) היא מסעדה איטלקית חדשה שנפתחה לאחרונה להרצה בחוף בת גלים בחיפה. היא יושבת בקומה השנייה של בניין על החוף בו ממוקמות מסעדת שוואטינא הוותיקה ותחנת הרכבל התחתון (רציף העלייה השנייה 96). השף שלה הוא חמודי עוקלה, בוגר העונה הראשונה של משחקי השף (אחד המוכשרים שבהם לדעתי), שבשלוש השנים האחרונות פלוס שימש כשף התפעולי וכיד ימינו של השף יוסף (זוזו) חנא במסעדת מגדלנה הנחשבת בצומת מגדל בצפון (מסעדת שף ערבית מודרנית שזכתה לביקורות מהללות). הבעלים שלה הם בני המשפחה שגם שוואטינא שייכת להם. 




למסעדה עצמה מטפסים מגרם המדרגות שבחזית הבניין. כשנכנסים מתגלה מקום מרשים, מאיר פנים ורחב ידיים. החלל המרכזי הגדול בנוי בצורה מעוגלת ומחולק ע"י "חומה" תכולה לשני חלקים עיקריים: האחד כולל מטבח פתוח ובו טאבון איטלקי גדול (איך לא) וריכוז של שולחנות שצופה אליו. השני, שאני מעריך שיהיה המבוקש יותר ע"י הסועדים, צופה לרצועת החוף המטופחת ולים הכחול היפהפה, כששורת שולחנות אחת שבו ממש נושקת לחלונות הגדולים הצופים לים. כשאני נכנסתי כל הסועדים (היו כ-6-7 שולחנות מאוישים) ישבו כמובן בשולחנות הללו וכך גם אני.


העיצוב של המסעדה בהחלט נעים ומושקע. צבעים ים תיכוניים, קירות לבנים (לא הצבע - החומר, יענו bricks), הרבה תמונות עם נופים מאיטליה, עציצי קש גדולים שתלויים מהתקרה (שאני מניח שעם הזמן ימלאו אותה בירוק של המטפסים שבהם). בחלקים שונים מוצבים מדפים שונים מלאים חומרי גלם איטלקיים (קמחים, שמני זית, יינות). אבל כל זה מתגמד לעומת הנוף של הים הכחול. תענוג.




המסעדה שנמצאת בתקופת הרצה, פועלת כרגע בין השעות 12:00 עד 22:00 ברציפות. היא יושבת באזור מבודד יחסית בחיפה, הן מבתי מגורים והן מעסקים, ולכן הסועדים הם כאלה שמגיעים במיוחד למסעדה. סביר להניח שמעטים יהיו כאלה שנכנסו במקרה, על הדרך, אולי רק כאלה שבילו קודם בחוף השכן והיפה. לנוכח הבידוד היחסי, אי אפשר כמובן לצפות שתהיה כאן ארוחה עסקית, ולכן יש תפריט אחיד הן בצהריים והן בערב. כרגע הוא עדיין מודפס על נייר מדפסת, עניין של זמן עד שיכינו כאן תפריט קבוע מעוצב ומושקע.

התפריט גדול ומכסה היטב כל סוג אוכל איטלקי שאפשר לחשוב עליו. הוא מחולק למנות ראשונות (פוקצ'ות, מנות נאות ועוד), אינסלטה (סלטים), פיצות מהטאבון (8 סוגי פיצות), פסטות (11 מנות שונות), מנות עיקריות (בשרים, דגים ופירות ים) וקינוחים (6 במספר). יש כאן תפריט איטלקי עם טאצ'ים מקומיים וערביים, שכולל גם מנות איטלקיות קלאסיות כמו: פוקצ'ה, אנטיפסטי, קרפצ'יו סינטה, סלט פנצ'נלה, פיצה מרגריטה, פפרדלה ראגו בקר, פטוצ'יני פונגי, וגם מנות פחות שגרתיות כמו: קרודו דג ים עם קרם לימון וקרם גבינת עזים, ארנצ'יני מוצרלה מעושנת, פיצה סינייה טלה, פיצה Sea Food, פסטה שרימפס בפסטו פיסטוקים, קנלוני כרישה וגבינת עזים עם טפנד זיתים שחורים, פטוצ'יני שוק טלה ועוד.

התמחור נראה סטנדרטי למדי: מנות ראשונות וסלטים עד 40 ומשהו ש"ח. פיצות באזור 50-60 ש"ח. פסטות באזור 60-70 ש"ח. מנות עיקריות שחלקן כבר עובר את 100 השקלים. היקרות ביותר הן פילה עגל עם ניוקי בציר בקר (129 ש"ח) וצלעות טלה בנוסח סיציליאני עם גזרים צבעוניים וקרם ארטישוק ירושלמי (129 ש"ח). הקינוחים מושקעים אבל מתומחרים במתינות יחסית לתל אביב, באזור ה-40 ש"ח.

המנה הראשונה שהזמנתי הייתה גם היקרה יותר מבין הראשונות. 52 ש"ח. ברוסקטה אנשובי שכללה: מוצרלה (איטלקית איכותית), אנשובי (טרי) כבוש, קרם חציל, איולי פפריקה מעושנת, בצל סגול, עלים ירוקים ומעט צ'ילי. זו מנה ראשונה ענקית, שיכולה להתאים בקלות גם ל-2-3 סועדים. כשאני מזמין ברוסקטה בתל אביב, זה בדרך כלל 1/2 כמות ממה שקיבלתי כאן. הגיעו 3 פרוסות פוקצ'ה די גדולות ועליהן הר של כל התוספות שצוינו למעלה. נהניתי מכל ביס. (והיו הרבה כאלה). כל המרכיבים היו טריים ושפעו רעננות. שילובי הטעמים היו מוצלחים מאד, וכל מרכיב הוכן במדויק ותובל במדויק. שאפו. חששתי שיש כאן יותר מדי מרכיבים, אבל איכשהו הכל עבד היטב. הפוקצ'ה עצמה שהייתה בסיס הברוסקטה (איזה כיף שזו לא הייתה סתם פרוסת לחם קלוי) הייתה נהדרת. דקה ופריכה. אם זו הרמה של כל המאפים כאן, אז הם מסודרים.




המנה העיקרית שהזמנתי הייתה אף היא היקרה ביותר בקטגוריה שלה - הפסטות: פסטה שרימפס בפסטו פיסטוקים. 72 ש"ח. פסטה שחורה בעבודת יד (נאמר לי שכל הפסטות מוכנות במסעדה), שרימפס, פסטו פיסטוקים וצ'ילי אדום טרי. היא הוגשה בצלחת שחורה מודרנית גדולה כשבצדה מונחת כף פרמזן מגורר לתיבול. זו מנת פסטה כלבבי. עזת טעמים ונדיבה. היו שם 8 או 9 שרימפסים טעימים שבושלו כמו שצריך (לא רופסים ועם קראנץ'). התיבול היה טוב. לדעתי אפשר להעז ולהדגיש את טעמי פסטו הפיסטוק עם עוד פיסטוקים ושום. הפסטה עצמה הייתה מעט מעט עשויה מדי, אבל זה לא הפריע. סה"כ מנת פסטה טובה.



שלא תגידו שלא דואגים כאן שנראה את הים בשיא צלילותו...


אחרי שתי המנות יצא השף חמודי עוקלה ועשה סיבוב בין הסועדים, כשאני הייתי הראשון בתור (כי הייתי הכי קרוב ליציאה של המטבח). הוא לחץ ידיים ושוחח עם כולם. אקט שלא רואים יותר מדי במסעדות כאן, בהן שפים לא יטריחו את עצמם לקשקש עם פשוטי העם וייגשו ללקק רק לחברים או לסלבים/אח"מים. הבחור כשמו - חמוד, נעים וחייכן. (זה גם הרושם שהוא עשה במשחקי השף). הוא התנצל שהם עדיין בהרצה ושאין תפריטים רשמיים ושמח לשמוע שנהניתי מהמנות ושחשבתי שהן נדיבות. אמרתי לו שניכר שהם השקיעו במקום והוא סיפר לי שהוא עשה ממש מחקר על הקהל החיפאי ועל טעמיו, וניסה לעשות תפריט רחב ונדיב, שיתאים לחיפאים. הוא גם סיפר שהיה באיטליה לפני פתיחת המסעדה, שרוב חומרי הגלם מיובאים מאיטליה ושכל הפסטות הן בעבודת יד מקמחי פסטה איטלקיים.


אחרי מנוחה של כמה דקות של צפייה רגועה בגלי הים התפניתי להזמנת קינוח. הייתי די מפוצץ ולכן רציתי משהו קליל יחסית. שעיתי להמלצתה של המלצרית והזמנתי עוגת גבינה ולוטוס. 42 ש"ח. אבל אבוי, לא קינוח אחד הגיע אלא שניים. יחד עם עוגת הגבינה המוזמנת הגיע גם קנולי סיציליאני (39 ש"ח) כצ'ופר על חשבון הבית. נחמדים כאן. אין מה לעשות, לפעמים צריך להתמודד עם בלת"מים שכאלה... חיים קשים. אמרתי למלצרית ולמנהל המסעדה שעבר שם שהם הרגו אותי ושאצטרך עזרה מהם כדי לסיים את 2 הקינוחים.

עוגת גבינה ולוטוס כללה: קראמבל פיסטוק, קרם גבינה קרה, קרם פיסטוק (למעשה גלידה), קראמבל לוטוס, פירות יער טריים וקולי תותים. אני לא מחובבי הלוטוס. חומר גלם סתמי ואוברייטד, אבל המלצרית החביבה מאד שלי אמרה שהוא ממש מינורי כאן. אכן כך היה. לדעתי כדאי לקרוא למנה עוגת גבינה ופיסטוק. זה יותר קולע. הגיעה צלחת יפהפייה ומעוצבת לעילא בעיצוב מודרני ויצירתי, כשעוגת הגבינה ויתר המרכיבים מסתתרים מתחת לדיסק שוקולד לבן דק ויפה. קינוח נדיב ביותר, שבקלות יספק 2 סועדים. קינוח טעים ומהנה. טעמים לא מתוקים מדי. שילובי מרקמים מוצלחים. יופי. רק תורידו את הלוטוס ושימו יותר קראמבל פיסטוק...



קנולי סיציליאני: קנולי ממולא קרם מסקרפונה, על מצע רוטב פירות אלכוהולי, קראמבל חמאה, גלידת תות ונגיעות קרם משמש. הם הוסיפו לי כף של קרם מסקרפונה כך שהקינוח המעוצב הזכיר משהו. לא ארחיב. התמונה מדברת בשם עצמה. הקינוח עצמו נחמד. הקנולי היה מעט עבה מדי וקצת קשה לפיצוח, אבל בסך הכל טעים. הגלידה והקרמים היו טובים ומאוזנים במתיקותם. מבין השניים עוגת הגבינה מנצחת.



אין לי מושג איך הצלחתי להכניס את כל האוכל שהכנסתי, אבל עשיתי זאת. all by myself. מיותר לציין שבבית בערב דילגתי על ארוחה ושתיתי רק איזה שייק פירות על בסיס יוגורט. ליותר מזה לא הייתי מסוגל.

בהחלט נהניתי מהישיבה באיטליאנו דלה קוסטה. מקום נעים ומזמין, שיחסית לימיו הספורים, התנהל במקצועיות. בארוחה שלי האוכל היה עשוי היטב, עם הגשה יפה ונדיבה. ניכר שיש כאן מקום מושקע שרוצה לספק חוויה טובה לסועד. כמובן שהמבחן הגדול של מסעדה היא תפקוד תחת לחץ, כשהמסעדה מלאה לחלוטין. מעניין יהיה לשבת במסעדה כשהיא מלאה ולבחון את תפקוד המטבח והצוות. אני תקווה שמנהלי המסעדה ישכילו במהרה לתת לה פרסום וליצור לה מוניטין חיובי, כדי שהמקום יהיה מלא ויממש את הפוטנציאל שבהחלט גלום בו.

בדרך כלל מסעדות חוף (לפחות רוב אלה שאני מכיר מתל אביב והרצליה) אינן איכותיות במיוחד (בלשון המעטה). רבות מהן הן סוג של מלכודות תיירים שמציעות ארוחות במחירים מופקעים עם שירות בינוני במקרה הטוב. איטליאנו דלה קוסטה, עושה רושם, היא מסעדת חוף שונה לגמרי בנוף הישראלי, כזו שמציעה אוכל טעים וטרי, לצד שירות טוב וכוונות טובות. אני מקווה שישמרו על האיכות ויצליחו. מה שבטוח הוא שהנוף לים לבדו שווה את הישיבה במסעדה, וכשאליו מצטרפים אוכל טוב ואווירה נעימה, אז אי אפשר לבוא בטענות.



יום רביעי, 20 ביולי 2016

גריג (Garrigue) - מסעדה אירופאית קלאסית, מאופקת ומוקפדת בתל אביב העצבנית והמיוזעת

מסעדת גריג (Garrigue) היא מסעדה חדשה שנפתחה בסוף יוני ברחוב אחד העם בתל אביב. היא מוגדרת כמסעדת fine dining אירופאית מודרנית: של אוכל אירופאי קלאסי עם טאץ' של שף ישראלי צעיר ועדכני. השף הוא בחור בשם עידו פיינר שהיה סו-שף במול ים בשנתיים האחרונות שלה, כך שלבטח הוא למד שם משהו על חומרי גלם מעולים וטכניקות בישול אירופאיות. השותף המנהל הוא בחור בשם אורי כפתורי שהוא יבואן יין (חברת "איספרווינום") ובעברו סומלייה. (בארוחה שלנו הוא תיפקד כמארח, כמנהל הסרוויס וכברמן).

משמעות המילה Garrigue בצרפתית היא: "צמחיית חורש נמוכה בעלת עלים רכים הנפוצה באזור הרי, יערות ומישורי אגן הים התיכון". את השם אגב יש להגות במלרע, בכל זאת זה בא מצרפתית. המטבח האירופאי (ובפרט הצרפתי) נתפס אולי כמוקפד ואיכותי, אבל גם ככבד וקריר משהו (שלא נאמר פלצני), ולכן זה צעד די אמיץ ואולי גם לא פופולרי - לפתוח מסעדה אירופאית קלאסית, כשמסביב מדברים רק על אוכל ים תיכוני ומזרח תיכוני. (מטבח ישראלי וכאלה - נהיה להיט גם בעולם). פיינר עצמו הצהיר שאין לו שום כוונה או יומרה לפתוח משהו בסגנון מול ים, והמסעדה תהיה הרבה יותר קלילה ו-casual (בלי לוותר כמובן על ההקפדה על איכות).



המסעדה נכנסה מיד לפנקס שלי והביקורות החיוביות שקראתי חיזקו את רצוני לבדוק אותה. רציתי לקפוץ כבר בימיה הראשונים, בתחילת יולי, ולממש מתנת יומולדת מאוחרת מאחיין שלי, יותם, אבל בגלל אילוצי לוחות זמנים זה נדחה מעט. בשעה טובה הזמנתי מקומות לשעה 19:00 ב-14 ביולי, במקרה לגמרי זה גם יום הבסטיליה, תאריך שאין מתאים ממנו לדגום מסעדה עם שיק ואוכל אירופאי-צרפתי.

המקום עצמו אינו גדול. כ-40 מקומות ישיבה. חלקם על הבר שצמוד למטבח (שמציץ מחלון שמאחורי הבר. בעיניי חבל שהמטבח לא פתוח לגמרי. זה הרבה יותר מגניב), וחלקם בשולחנות מפוזרים. נדמה לי שלפתוח מקום קטן יחסית זה צעד נבון במציאות הקולינרית של היום. לא צריך לקפוץ מעל הפופיק, ודאי לא שף צעיר שזה המקום הראשון שלו סולו. העיצוב מאד נעים, נקי ופשוט, אבל לא משעמם. יש מסעדות בעיצוב מינימליסטי שהן פשוט משעממות. גריג אינה כזו. עיצוב פשוט ונקי הוא טרנד די חזק היום. רואים לא מעט מסעדות בסגנון הזה באירופה וגם בישראל (למשל כולא בחיפה). זה כאילו עיצוב שמשדר לסועד שבמסעדה הזו אין רעש וצלצולים מיותרים. לא צריך אלמנטים מטורפים ונוצצים, כי מה שחשוב זה האוכל עצמו.




המסעדה הייתה מלאה בערך כדי שליש מתפוסתה בזמן שנכנסנו. בהמשך אני מעריך שהיו כ-20 או 25 סועדים. ניתנה לנו אפשרות לבחור לשבת על הבר או בשולחן צדדי. בחרנו לשבת על הבר ולא הצטערנו. גם כשהבר התמלא בהמשך בעוד סועדים, היה נוח ונעים לשבת, והוא היווה נקודת תצפית טובה עבורנו על המנות המצולחתות שיוצאות לסועדים שזה תמיד נחמד.

קיבלנו תפריטים. התפריט אינו גדול, אבל מספיק מגוון, ובהחלט מעניין. נראה שזה תפריט מהודק שמי שבנה אותו ידע מה הוא עושה. פרט למנה אחת שעולה 130 ש"ח (פילה דג בר ים עם קפלטי - פסטה ממולאת), שאר המנות לא מגיעות ל-100 ש"ח. בהחלט תמחור סביר ביותר. מעבר לתפריט הרגיל היו גם מספר מנות ספיישל (יהיו מנות יומיות כאלה) שנרשמו על הלוח. יש אפשרות אטרקטיבית להזמין ארוחת טעימות של 4 מנות (מוקטנות במעט מהרגיל) ב-180 ש"ח, ברובן מנות fixed, עם מעט אפשרויות בחירה בחלק מהמנות. אנחנו ויתרנו ובנינו ארוחה משלנו. תפריט היין גדול ומושקע במיוחד, כפי שאפשר לצפות משותף שהוא יבואן של יינות, ומורכב הן מיינות ישראליים והן מיינות אירופיים (צרפת, גרמניה, אוסטריה).


לפני המנות עצמן קיבלנו סלסלת לחמים (או בעצם תבנית לחמים. ללא תוספת עלות!). שאפו למסעדה, וכולי תקווה שלא יתחילו לגבות עליה כסף בהמשך כמו שעושים ברוב המסעדות כאן. מבחר נהדר ומקורי: לחמניית אנשובי (מאד מורגש) שחורה (מדיו של קלמארי) טובה מאד, לחם שיפון, קרקרי תרד וגריסיני סלק. בהמשך הוצע refill שוויתרנו עליו.
לצד הלחמים הוגשו 2 מטבלים טעימים ומקוריים: קרם סלק חלק ומתקתק ואיולי אצות שחורות חלק ושומי.



הזמנו בקבוק יין. בכל זאת ארוחת יומולדת (גם אם באיחור). רצינו משהו לבן ויבש. קשה עם יינות אדומים כבדים בקיץ. אורי כפתורי בחר בשבילנו: ריזלינג אוסטרי גובלסבורג (Gobelsburg). בחירה מוצלחת. יין לבן טוב מאד. ארומטי ומתובל יחסית. 150 ש"ח עלות בקבוק. נדמה לי שזה תמחור סביר במונחים ישראליים לבקבוק יין במסעדה.

מנה ראשונה אחת שחלקנו הייתה מהתפריט הרגיל: ניוקי שוק אווז קונפי, תרד (בתפריט רשום באקצ'וי), קישוא וציר עוף. 60 ש"ח. לא זול, אבל מנה נדיבה בהחלט. מנה מצוינת. אירופאית למשעי. ניוקי טעימים שבושלו ואז נצרבו קלות (רכים אבל לא מהסוג האוורירי). ציר מצוין. חזק ועם נוכחות. בשר שוק אווז רך ועז טעמים. לא מנה ראשונה קלילה, אבל מנה טעימה מאד שמבוצעת ביד טובה.


מנה ראשונה נוספת שבחרנו הייתה מהספיישלים. נתחי פארידה נאים בויניגרט תפוזי דם, סלסת סלרי ותפרחות צמחי תבלין. עוד מנה אירופאית מאד (סלרי, פרחי תבלין). נכחו שם גם מספר גוג'י ברי (Goji Berry) טריים. למי שלא מכיר - זה אותו פרי קטן ממשפחת הסולניים (מה שהופך אותו לבן דוד של העגבנייה), שנחשב לסופר פוד היות והוא נוגד חמצון מטורף ומלא מינרלים וויטמינים. יש חוות גידול אחת בארץ ומחירו בשמיים. טעמו מתקתק-חמצמץ מרוכז למדי ודי הזכיר עגבניית שרי. מה שחשוב שהוא השתלב יפה עם שאר המרכיבים. המנה הייתה טעימה מאד, מאוזנת היטב, עדינה וקלילה, והדג הטרי היה איכותי ונהדר. מנה ששפעה רעננות. 75 ש"ח העלות. שוב - לא זול, אבל בהחלט סביר לנוכח המרכיבים האיכותיים וכמות הדג המכובדת.


מנה עיקרית ראשונה שבחרנו: בטן חזיר, דלעת (רגילה וערמונים), פקאן מקורמל, פפריקה מעושנת, קציפת בייקון. 90 ש"ח העלות. מנה מהתפריט הרגיל. מנה מושחתת, יצירתית ונהדרת. כל מרכיב בה בושל לעילא. היא נראית לא גדולה על הצלחת, בגלל צורת ההגשה (מושקעת ויפה מאד לטעמי), אבל היא בהחלט מכובדת. בטן החזיר הייתה רכה ונפלאה. קציפת הבייקון הייתה נהדרת ונתנה פאנץ' יפה. המנה הזו בהחלט מתחרה במנת בטן החזיר המצוינת שאכלתי לפני כמה חודשים במלגו ומלבר.


מנה עיקרית נוספת: שקדי עגל על אורז אסור, עם קרם עגבניות, זוקיני, פלפלים קלויים וקציפת עשבי תיבול. 95 ש"ח.
עוד מנה מהתפריט הרגיל. 3 נתחי שקדי עגל גדולים ומכובדים שנצרבו לכדי שלמות וממש נמסו בפה. תענוג. האורז האסור ושאר הירקות היו טובים וטעימים. פחות התלהבתי משילוב הפלפלים הקלויים כאן. אבל - עוד מנה מצוינת, יפת מראה וטעמים.


אחרי כל זה הגיעה התחזרות קלה שלנו. למרות שהיינו כבר שבעים (ועוד ידענו שיבוא גם קינוח) הזמנו מנה נוספת מהראשונות: סלמון סו ויד, קרם כרובית מעושנת (הקרם הירוק - מעשבי תיבול), כרובית מטוגנת, גזר, תפוחי אדמה, בצל ירוק. 60 ש"ח. היה שם גם רוטב חמאה לבנה שנמזג. מנה נהדרת. שוב מנה ראשונה מאד מכובדת בגודלה ולא קלילה. אירופה הקלאסית, כבר דיברנו על זה. הסלמון היה נהדר וממש נמס בפה בזכות הבישול בוואקום. מנה טעימה ביותר.


קינוח. באבא או רום. 45 ש"ח. בעצם באבא או רום מפורק. לא עוגה אחת גדולה אלא כמה עוגיות עגולות קטנות, רכות וספוגיות, שמוגשות לצד קרם פיסטוק (חלק, פיסטוקי מאד, מאוזן וטעים), סורבה פטל, ג'לי ברגמוט, פירות טריים פרוסים (נקטרינה, תפוז, ענבים) וקצפת. בביקורת של אבי אפרתי מה-30 ביוני מופיע צילום של הקינוח הזה והוא נראה שם שונה במעט מהקינוח שאנחנו אכלנו (http://food.walla.co.il/item/2974542). אפרתי וגם ההוא מביצה עלומה במאקו לא התלהבו מהקינוח הזה ביחס לשאר המנות שהם טעמו. ייתכן ובעקבות זאת עשה עידו פיינר שינוי קל בהגשה ובמרכיבים. לנו זה היה טעים בסך הכל. לא קינוח מדהים, אבל פירותי, נעים ומאוזן (דהיינו לא מתוק מדי) ומצולחת יפה.

הזמנו חשבון וקיבלנו אתו, כנהוג במסעדות אירופאיות עם תודעת שירות טובה, גם צלחת מתוקים קטנים (פוטיפורים) נחמדה מאד.


השירות שקיבלנו על הבר היה מצוין. גם עידו פיינר השף הצעיר (בן 28) וגם אורי כפתורי שותפו לניהול (צעיר אף הוא) עושים רושם של בחורים חביבים מאד שלחלוטין יודעים מה הם עושים. ההתנהלות של שניהם מקצועית ונעימה מאד. פיינר יצא מדי פעם לבר והשלים צלחות בחלק מהמנות של הזוג שישב לידנו (שהזמין ארוחת טעימות). באחת הפעמים שאלתי אותו לזהות הקציפה במנת כבד האווז שהם קיבלו והוא אמר שזו קציפת דבש וטימין. דקה אח"כ הוא יצא אליי ולאחייני עם 2 כפות של הקציפה כדי שנטעם. בחור נחמד, כבר אמרתי. (אגב, הקציפה טעימה מאד).

השורה התחתונה שלי היא חיובית ביותר. מסעדה טובה מאד, שביחס לגילה הצעיר, תפקדה במקצועיות מעוררת התפעלות. קשה לי להיזכר עכשיו במסעדות חדשות לגמרי שיצא לי ליהנות בהן כמו שנהניתי בגריג, אולי משייה של יוסי שטרית.
האוכל באופן כללי היה מצוין. ברור שהשף הצעיר שולט היטב במטבח ובטכניקות. יש משהו מאד בוגר באוכל שלו ובקונספט של המסעדה בכלל. לגבי המחיר. אם מוציאים מהחשבון את בקבוק היין, עלות הארוחה המפוצצת שלנו, כולל סלסלת לחמים, 3 מנות ראשונות, 2 עיקריות וקינוח אחד, הייתה כ-210 ש"ח לסועד. אפשר לאכול כאן יפה מאד גם בפחות מזה. בהחלט תמחור שפוי למסעדת שף מושקעת ויצירתית.

בכל הביקורות שקראתי על המקום (שכולן היו חיוביות ביותר) הובע חשש שהמטבח אולי אירופאי, קלאסי וכבד מדי לארצנו הלבנטינית והעצבנית. יכול להיות שזה נכון ואולי כן צריך להרחיב את התפריט הקבוע בעוד 2-3 מנות יותר קלילות (בהחלט ייתכן שזה יקרה עם הזמן), אבל עובדה היא שאנחנו הגענו בערב יולי מהביל ולח במיוחד, נכנסנו למסעדה הממוזגת, ולשעה וחצי-שעתיים שכחנו שאנחנו בתל אביב ונהנינו מהחיים. מבחינתי - כן ירבו מקומות כאלה והלוואי שהם יצליחו. אני בטוח אחזור.


אז הנה חזרתי...

ארוחת יומולדת לאחיינית הגדולה שלי דנה - 18.11.2016 - ערב שישי בגריג:

4 אנשים. הזמנו לשעה 19:30. המסעדה הייתה מלאה. משמח לראות.
יש תפריט סתיו חדש ועשו שינויים בחלק גדול מהמנות. גם ההיצע גדל מעט. בעיניי זה צעד חיובי למסעדה. ללכת על מטבח עונתי ולשנות תפריטים. זה משהו שיוצר עניין (גם לסועדים וגם לצוות).

על הלחמים המעולים שמקבלים כאן כחלק מהארוחה הרחבתי קודם (תגללו למעלה. יש גם תמונה). עונג. גם המטבלים.

4 מנות ראשונות הוזמנו ונאכלו.

תפוח אדמה סגול: קליפה מטוגנת, תוכן תפוח אדמה בטקסטורות, רוטב יין אדום וערמונים. 50 ש"ח. יש גם מנה מוקטנת ב-30. מנה טעימה מאד. טעם ערמוני מודגש. בהחלט מנת תפו"א מקורית, מעניינת וטובה.


ירקות עונתיים: מגוון ירקות, דוקסל פטריות, קרם דלעת. 70 ש"ח. מנה טובה וטעימה. החבר'ה נהנו. אני חשבתי שהיא קצת חסרת ייחוד ומתומחרת מעט גבוה מדי. המנה הפחות טובה לטעמי של הערב. לא צילמתי.

חסה צלויה: לב קיסר, עשבי תיבול, פרורי לחם מעושנים, ויניגרט חרז. 25 ש"ח. בהחלט מנת חסה מעניינת, לא שגרתית וטובה. ויניגרט החרז היה חמצמץ וטעים. אישית אפשר לדעתי לחזק כאן את הטעמים המעושנים וזה יכול להקפיץ את המנה מאד. גם את המנה הזו לא צילמתי בעוונותיי.

סלמון: קרם שומר מעושן, שומר צלוי, רוטב יין לבן. 60 ש"ח. בדומה לסלמון סו-ויד שנאכל בארוחה הראשונה שלי בגריג, גם כאן הסלמון בושל בוואקום ושוב היה נפלא ונמס בפה. נהניתי מהמנה הזו אפילו יותר מקודמתה. קרם השומר המעושן היה פשוט אדיר.


אחרי הראשונות הייתה המתנה ארוכה מהרגיל למנות העיקריות. כ-1/2 שעה. כנראה שחסר איש צוות במטבח והעניינים לקחו זמן. לפחות היה שווה לחכות.

המנות העיקריות שנאכלו בהנאה:

ניוקי פריזיאן: אווז קונפי, זוקיני, ציר עוף חום. 75 ש"ח. יש גם מנה מוקטנת כזו ב-55 ש"ח. מנה שדומה למנת הניוקי מהארוחה הראשונה שלי. הסועדות שחלקו אותה נהנו מאד. יודעים להכין כאן ניוקי מצוינים. גם קונפי אווז. הביס שאני טעמתי היה משובח גם בעיניי.

חזה ברווז פירה תפוחי אדמה, ציר בקר ותפוזי דם. 95 ש"ח. אותן סועדות מקודם חלקו גם את המנה הזו ומאד אהבו. הביס שאני טעמתי היה מעולה. לטעמי אפילו טוב יותר מהניוקי. חזה ברווז יכול להיות רכיב בעייתי להכנה בהרבה מקומות, כי בקלות הוא יכול היות over done. כאן הוא היה מושלם במרקמו.

שקדי טלה: ארטישוק ירושלמי, תפוחי אדמה, קולורבי, גלדי בצל, רוטב לימון וטרגון. 90 ש"ח. הסועד נהנה מאד. שקדי טלה נימוחים וטעימים עם שלל מרכיבים מסביב שהשתלבו מצוין.

המנה שאני אכלתי: בטן חזיר בישול ארוך בדבש סויה ואניס, שפצלה, תבשיל כרוב לבו וקימל. 90 ש"ח. מנה מעולה. טעמים מדויקים. בטן חזיר שבושלה בדיוק כמו שצריך והייתה טעימה להפליא. השפצלה היה עשוי היטב אבל חסר לי בו איזשהו אלמנט שיוסיף ריגוש... המנה לטעמי יכולה להיות מעט גדולה יותר בעבור 90 השקלים.


קינוחים. הזמנו שניים.

הראשון: עוגת סולת: קרם לימון, גלידת ריקוטה. 30 ש"ח. קינוח נהדר. אפילו מפתיע באיכותו. כל מרכיב בה היה עשוי היטב לכשעצמו וכמכלול שלם זה היה פשוט מעולה. עוגת הסולת הדי מתוקה התאזנה מעולה בזכות גלידת הריקוטה החלקה והעדינה ושניהם השתלבו מצוין עם קרם הלימון המאד לימוני והמצוין.


שוקובו: קרם נוגט, מוס שוקולד מריר. 40 ש"ח. שוקולד מריר איכותי קפוא עם נוגט. קראמבל שוקולד. קשה לפשל בקינוח כזה עם רכיבים כאלה. קינוח שוקולדי טעים מאד ומהנה מאד.


זוהי הארוחה השנייה שלי בגריג. בראשונה כאמור וככתוב נהניתי מאד. אחרי הארוחה הראשונה עשיתי למקום לא מעט
buid-up אצל כמה וכמה מקורבים חובבי אוכל, ולשמחתי כולם נהנו בו מאד והאוכל עמד בציפיות שלהם. גם אחייניתי, כלת היומולדת, באה עם לא מעט ציפיות בגללי ולשמחתי היא באה על סיפוקה, כמו כולנו. בקיצור - גריג גם בחלוף מספר חודשים של פעילות, וגם עם תפריט חדש, שומרת על יציבות ואיכות גבוהה ביותר.



יום ראשון, 17 ביולי 2016

השף שחף שבתאי מחדש (ואולי מציל) את ניטן תאי

ניטן תאי (Nithan Thai) המסעדה התאילנדית המדוברת נפתחה רק בינואר האחרון ברחוב הארבעה בהשקעה עצומה, עם אינספור כתבות, ראיונות ובהמשך ביקורות קטלניות במיוחד. הרבה זמן לא הייתה בארץ מסעדה חדשה כל כך מדוברת וכל כך שנויה במחלוקת מרגע פתיחתה. הכוונה של נעמי הורביץ היזמית והבעלים הייתה לפתוח מסעדה תאילנדית "מלכותית": מושקעת ויוקרתית. מסעדה שאמורה הייתה לתת לסועד הרגשה שהוא בן מלוכה לערב אחד.

היחצ"נים דיברו על רשימת המתנה של 2,500 איש בימים הראשונים (בעיניי מספר מופרך לגמרי) אבל כנראה שהביקורות השליליות שמיהרו להיכתב (חלקן מרושעות במיוחד) הבריחו את ההמונים. גם האוכל המפונפן והיקר וגם חוויית האירוח המלכותית התאילנדית, לא התאימו ממש לקהל הישראלי. גם אני אישית נרתעתי מביקור במסעדה. כל העסק נראה לי יותר מדי: מקבלות פנים תאילנדיות בשמלות מלכותיות נוצצות, טקס נטילת ידיים מביך, אוכל מגולף, עיצוב מצועצע וגרנדיוזי עם המון זהב, כלי הגשה מוזהבים. שגיא כהן כתב למשל שזו המסעדה הקינקית ביותר שנפתחה בישראל אי פעם (למרות שאת האוכל הוא קטל רק חלקית). ביצה עלומה לא מצא מנה אחת ראויה וכתב שהמסעדה נראית כמו חיקוי של חיקוי לאס וגאסי של ארמון תאילנדי. אאוץ'. ייתכן והייתי מנסה אותה, לשם סיפוק הסקרנות, אם הייתי משוכנע שהאוכל היה שווה את החוויה, אבל מההתרשמות שלי הוא היה רחוק מזה.



פירוש השם ניטן תאי הוא אגדה תאילנדית. אפשר לומר שהסיפור של נעמי הורביץ הבעלים הוא סיפור אגדה. היא הגיעה לכאן בתור עובדת זרה תאילנדית, התאהבה ונישאה ל"יורש העצר" של חברת טבע, חיים הורביץ (בנו של אלי הורביץ), והגשימה חלום עם פתיחת המסעדה. אבל במציאות הישראלית אין באמת מקום לסיפורי אגדה. היה ברור מהר מאד שניטן תאי נמצאת בבעיה. העניין לא עבד. 

הורביץ הייתה אולי תמימה בתכניותיה השאפתניות הראשוניות, אבל כנראה שהיא בחורה חכמה ולומדת מהר. היא הבינה שצריך שינוי מהיר. בחודש האחרון הורביץ הכניסה שותף עסקי מוכר ומנוסה, השף שחף שבתאי, ויחד הם שינו את המסעדה. שבתאי הוא שף ישראלי עתיר ניסיון. בשנים 2006-2008 הוא הקים וניהל את מסעדת מינה טומיי ברח' אבן גבירול בתל אביב. מסעדת פיוז'ן אסייתית שהתחבבה עליי בשעתו ונסגרה. (אח"כ נפתחה בחיפה וחזרה גם לתל אביב ב-2014 בניהול השף משה בדישי, ממש סמוך לניטן תאי). שבתאי עצמו פעל מאז בחו"ל, כשהצלחתו הגדולה הייתה במסעדה בשם SaSaZu בפראג, מסעדה שזכתה בעיטור היוקרתי Bib Gourmand במדריך מישלן. בשנה שעברה הוא עזב את המסעדה וכעת הצטרף כאמור כשותף בניטן תאי ואמור לעזור לפתח אותה כמותג בינלאומי עם סניפים בחו"ל. בארוחה בה אני נכחתי הוא תפקד לחלוטין כמו בעל הבית.

שבתאי יחד עם הורביץ עשו שינוי דראסטי במסעדה. ממש מהפך. גם קונספטואלי וגם קולינרי.
המסעדה עברה מתיחת פנים עיצובית קלה (פחות זהב, ריהוט פחות כבד, יותר עץ, כלי הגשה מודרניים). ויתרו על הטקסיות המלכותית המביכה למדי ובנוסף שינו את התפריט מקצה לקצה, לתפריט הרבה פחות יומרני והרבה יותר קונצנזוסי ומודרני. ממסעדה תאילנדית למסעדת פיוז'ן אסייתית. כמו כן פתחו בחצר האחורית של המסעדה פטיסרי אסייתי של הקונדיטורית הנחשבת של המסעדה, סאני דרעי, בשם Back Door by Sunny. שינוי נוסף - המסעדה פתחה את שעריה גם לעסקיות צהריים, את זה גיליתי במקרה בשיטוט לפני כשבוע באזור. עברתי ליד בית המאפה וראיתי שגם דלתות המסעדה פתוחות ונאמר לי שהמקום פתוח גם בצהריים.


בקיצור - כל השינויים הללו והעובדה שיש לי בשעות הצהריים זמן פנוי לרוב, הביאו אותי לאזור עוז ולהיכנס לעסקית צהריים השבוע. היות ולא קראתי שום דיווח על חוויית הצהריים החדשה, או בכלל על המקום המחודש, נכנסתי בכל זאת קצת בחשש. בכניסה המצועצעת מחכה מארחת שקדה לנכנסים בחיוך ומזמינה להיכנס. לשמחתי אלה כל גינוני הטקס שהיו בארוחה. אין יותר נטילות ידיים או מלצריות תאילנדיות מפזזות. את פניי בפנים קיבל צוות ישראלי וצעיר. הקלה. הכניסה עצמה עדיין מאד מצועצעת וצעקנית, אבל החלל המרכזי לא נוראי. נכון שיש עומס פריטים ואלמנטים, זהב וכמה נברשות מפונפנות (מכוערות נורא בעיניי), אבל יש גם הרבה עץ, בר גדול ומודרני יחסית, גופי תאורה עדינים יותר ותקרה גבוהה. אני ישבתי על הבר ואני חייב להודות שהיה נעים לשבת שם.


התפריט החדש מבוסס על 5 טכניקות בישול תאילנדיות: מים – אידוי ומי ים | אינר פיס – תנורי אבן | זריחה – בריאות | גולדן סאן – קריספי וזהוב | סאונד – צליל רחש הלהבה. תפריט הערב מחולק ל-5 הקטגוריות הנ"ל. המנות הן מנות תאילנדיות ברובן אבל יש לא מעט מנות פיוז'ן עם אלמנטים ומרכיבים לא תאילנדיים. למשל - צ'יפס כתוספת או שימוש בווסאבי. התפריט העסקי פשוט יותר וכולל בחירה של מנה ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית.
המחירים נעים מ-72 ש"ח (עוף טנדורי - עוד משהו לא תאילנדי) ל-122 ש"ח (תבשיל בקר תאילנדי). לא נורא בכלל.

אני הזמנתי למנה ראשונה מנה שנקראת תאי רול: רול של טונה, סלמון, פטריות מלך היער, רוטב שומשום אינדונזי.
מעין פיוז'ן יפני-תאילנדי. זו המנה הראשונה שהברמן והמצרית על הבר ציינו כטובה ביותר אז שמעתי לעצתם. מנה ראשונה לא שגרתית. מנה יפה לעין ונדיבה. הרולים היו מצוינים. איכשהו השילוב של הטונה והסלמון עבד. הדגים היו באיכות טובה מאד. הרוטב לעומת זאת היה מתוק מדי לטעמי. היו נגיעות ווסאבי טובות מאד שאיזנו את המתיקות פה ושם, אבל הייתי ממתן כאן את רמות הסוכר ו/או מוסיף מרכיב שייתן איזון נוסף. אלה רולים שמזכירים סושי וחשבתי למשל שג'ינג'ר כבוש היה יכול להוסיף כאן.




למנה עיקרית התלבטתי בין 2 מנות עם פירות ים:
גולדן גונג: שרימפס קריסטל, יוגורט מוטו, לונג בין, יקיטורי, צ'ילי תאילנדי ב- 76 ש"ח. או גאנג פאד קוקונט שרימפס קריסטל, מולים שחורים מעושנים, סאקה, ג'ינג'ר, צ'יפס ביתי ב- 84 ש"ח. הלכתי על המנה השנייה.
מנה נדיבה אף היא. הצ'יפס (שאינו אלמנט תאילנדי במיוחד) הגיע בצלחת נפרדת והיה נדמה שהוא מושפע מהצ'יפס של הויטרינה עליו הרחבתי כאן ממש לאחרונה, היות והוא כלל גרידת לימון (עם קצת ווסאבי). למרבה הצער הוא היה הרבה פחות מוצלח מזה של הויטרינה. הוא לא היה רע, אבל הוא לא היה מספיק פריך והיה צריך לתבל אותו לטעמי ביותר גרידת לימון ווסאבי כדי שיהיה לעניין הזה אפקט של ממש. גם לא ממש הבנתי את השייכות שלו למנת פירות הים גדושת הרוטב. לדעתי צריך לוותר כאן על הצ'יפס ולחשוב על תוספת אחרת. אפילו אורז מאודה פשוט.
מה שחשוב הוא שפירות הים היו מצוינים. ממש הפתיעו אותי לטובה באיכותם. מולים מעולים בכמות בהחלט נדיבה ושרימפס קריסטל מצוינים שלצערי היו רק 3 מהם בצלחת. מבחינתי קחו עוד כמה שקלים ותוסיפו עוד 2 שרימפסים איכותיים כאלה. הרוטב היה טוב מאד. רוטב קארי סמיך על בסיס חלב קוקוס שהיה מתקתק-חרפרף ועשיר טעמים. ביצוע בהחלט טוב. אמרתי למלצרית על הבר שחסר לי כאן אורז לבן לטבילה בשארית הרוטב והיא דאגה לצ'פר אותי מיד בצלוחית קטנה עם אורז מאודה שאכן ערבבתי עם הרוטב. יש לציין שהייתי יוצא שבע גם בלי האורז.




בשלב זה הייתי מלא לגמרי וקפצתי לרגע לשירותים. סקרן אותי לראות מה יש בקומה התחתונה. אז קודם כל נתקלים בירידה במדפי התצוגה האלה שמלאים בפסלי וכלי זהב מצועצעים ומנקרי עיניים. טוב שזה נמצא בחלק צדדי של המסעדה ושהסועדים לא צריכים להסתנוור מהבוהק הזה בזמן שהם אוכלים.


בקומה התחתונה יש גם חדר פרטי לאירועים. מפואר למדי כמו שאפשר לראות.


וזה תא השירותים. צבעוני ומפואר אף הוא. אין ספק שאת האלמנטים היותר צעקניים הם שמרו לקומה התחתונה ולחלקים הצדדיים של המסעדה, וטוב שכך. החלל המרכזי פשוט יותר, צעקני פחות ובאופו כללי נעים יותר לעין.


כשחזרתי בשלום הזמנתי גם קינוח. בכל זאת - סאני דרעי היא קונדיטורית מאד נחשבת ומוכשרת, אז חייבים לנסות משהו. לצערי מחירי הקינוחים בצהריים הם מחירי הערב ולכן העסק יקר מאד. הקינוח שלי עלה לא פחות מ-56 ש"ח, כחלק מהמגמה המצערת של מחירי קינוחים שחוצים מזמן את רף 50 השקלים במסעדות השף כאן. להזכירכם, העסקית כולה שכללה מרכיבים כמו טונה, סלמון, שרימפס קריסטל ומולים עלתה 84 ש"ח. מה שכן - הקינוח לפחות היה מושקע מאד. קינוח מורכב, יפה לעין וגדול למדי. בהחלט קינוח שיספק 2 סועדים. אני יצאתי מפוצץ לחלוטין אחרי שסיימתי אותו.
הקינוח שבחרתי היה פלאן תה ירוק, גנאש בזיליקום תאילנדי, קרמבל פקאן וגלידת לבנדר. הייתה גם מקופלת ירקרקה (כנראה מתה ירוק ושוקולד לבן) מגניבה. זה קינוח טוב מאד ובהחלט טעים. מאד מתאים לקיץ. לא כל האלמנטים בנפרד היו מושלמים: הפלאן עצמו היה טיפה אנמי, הגנאש היה מעט מתוק מדי, אבל כביס משולב הם היו הרמוניים, טעימים ומאוזנים מאד. קרמבל הפקאן היה פנטסטי והרים את כל המנה בעיניי וגם גלידת הלבנדר הייתה נעימה וטעימה.



עד כאן העסקית (פלוס הקינוח) שלי. תכלס הופתעתי לטובה. היה בהחלט נעים לשבת על הבר, והמנות היו טעימות. ודאי שיש מקום לעוד שיפורים. אולי עוד קצת הורדת אלמנטים צעקניים, יותר איזון בחלק מהמנות, או שילוב טעמים פחות מתחנף, אבל הסה"כ חיובי. בקיצור מי שעובד באזור או עובר באזור, יכול בשקט ובכיף לקפוץ לניטן תאי. השד בהחלט אינו נורא. (לפחות בצהריים).


Back Door By Sunny (*):

כאמור זהו הפטיסרי התאילנדי/אסייתי החדש של הקונדיטורית של ניטן תאי, סאני דרעי, שהיא אחת הנחשבות בתחום, בזכות המוניטין שהיא צברה כקונדיטורית של מסעדת טוטו. היא נמצאת בחצר האחורית של המסעדה ויש לה כניסה נפרדת, כך שמי שמסתפק למשל בארוחה קלה של מאפה או סנדוויץ' בטייקאווי יכול להגיע בנפרד.



המקום מעוצב פשוט ונקי יותר מהמסעדה עצמה (חוץ מאותה נברשת מכוערת). יש ויטרינה מרשימה של קינוחים אישיים עם אלמנטים אסייתיים. יש מבחר כריכים בסגנון אסייתי, קישים אישיים, מאפים שונים, עוגות ועוד.





אני נכנסתי לשם כמה ימים לפני העסקית הנ"ל וטעמתי את הבאן פאפא רוטי. מאפה שעשוי מפולי קפה, עם קראסט מקורמל מלמעלה ושוקולד חם בפנים. 18 ש"ח. טעים. לא מדהים. קצת כמו לחמנייה עם ממרח שוקולד חם. הייתי רוצה קצת יותר מילוי בפנים וקצת יותר טעם מודגש של הקפה. אני מניח שמתישהו כשאהיה בסביבה אבדוק מאפים אחרים.




עסקית טרייה בניטן תאי - חול המועד סוכות 2016 (18/10):

הפעם עסקית על טהרת מנות דגים שעלתה 82 ש"ח.

מנה ראשונה: רד פארם:  דג ים (מוסר ים במקרה זה), ספקוק בוטנים, ספייס מאניס, יקיטורי אגסים. מנה מוצלחת וטעימה. שילובי מרקמים טובים מאד (דג מטוגן פריך, בוטנים, ירקות, דף אורז). איזון טעמים מדויק בין מתקתק, חמצמץ ופיקנטי. אחלה מנה ראשונה.




מנה עיקרית: פלה אופ: טאפו מוסר, C450, טאג'אפ טאג'איי, כרובית, קוקוס, נייף בול (מנה של 82 ש"ח). מנה שלא כוללת ממש תוספת אבל להערכתי אפשר לקבל אורז בנוסף. יש כאן מנה יפה של פילה מוסר מאד מתובל ברוטב טעים מאד שכולל אלמנטים פיקנטיים ומתקתקים באיזון מוצלח. הוא מוגש לצד קרם כרובית וקוקוס מתקתק ומעין לחם תאילנדי פריך ואוורירי מתקתק אף הוא. הלחם ומטבל הכרובית מוגשים בנפרד ואני לא משוכנע שהם התוספת הנכונה כאן. שניהם טעימים וכיפיים לאכילה אבל הם בשקט יכולים לשמש כקינוחים. פילה הדג שאני קיבלתי היה מאד עבה יחסית ובאמצעו הוא היה מעט נא ולכן החזרתי אותו. קיבלתי מנה חדשה לגמרי במקום (למרות שאת הלחם והכרובית חיסלתי). בהמתנה צ'ופרתי גם בכוס קטנה של מרק תירס פיקנטי שהוא אחת האופציות למנה ראשונה בתפריט: מרק תירס קרפאו: שרימפס, גלאס נודלס, אגוזי קאמירי, שאלוט, למון גראס, קוקוס, מג'יק צ'ילי. אני קיבלתי את זה בלי השרימפס. היה טעים מאד.
המנה החלופית שלי הייתה כבר עם דג עשוי כמו שצריך. בהחלט נהניתי ממנה.



בסוף קיבלתי צ'ופר נוסף מהברמן המצוין: קינוח קטן של גלידת קוקוס עם מנגו. טעים מאד ונדיב מאד.


בעסקית הזו לא נעמי הורוביץ ולא שחף שבתאי נראו בסביבה, בניגוד לארוחה הראשונה שלי שם. אני מניח שהם בחופשת סוכות. למרות חסרון הקברניטים, נראה היה שהם מתפקדים היטב (למרות הדג המעט נא שקיבלתי, שזה משהו שהוא לגמרי מתקבל על הדעת כשמכינים פילה בכזה עובי). המסעדה הפעם הייתה רק חצי מלאה. ככה זה שחצי מעובדי האזור בחופש. בשורה התחתונה נהניתי מהאוכל ומהטעמים. ניטן תאי - לפחות בצהריים - הפכה לאופציה בהחלט טובה לאוכל תאילנדי/אסייתי מושקע וטעים.


ועוד עסקית (12/01/2017)

התחלתי לעבוד בינואר בחברה חדשה שיושבת ברחוב החשמונאים הסמוך (איזה כיף), ולכן אני מניח שניטן תאי תהיה מקום שאפקוד מדי פעם לעסקיות. אם לשפוט לפי יום חמישי האחרון הולך להם יפה מאד. המקום היה מלא כמעט לחלוטין בצהריים, וזה לא מקום קטן. אפילו סניף של ניטן תאי בברלין עומד להיפתח בשבועות הקרובים (בלב שכונת Mitte). בקיצור, נראה שמבצע ההצלה של שחף שבתאי הצליח.

הלכתי הפעם על עסקית מהזולות, הפשוטות והזריזות יחסית. 74 ש"ח הייתה עלות הארוחה.

מנה ראשונה - מנדרה דאק.
כיסוני וון טון מטוגנים וממולאים בבשר ברווז שמונחים על קרם תירס שתובל בסויה ומוגשים עם ריבועי פולנטה מטוגנת. משהו כזה. התוצאה טעימה מאד. אחלה מנה ראשונה. מלאה טעמים חזקים ומרקמים מוצלחים.



מנה עיקרית: באנדרה קאי: קארים עוף טנדורי, ניטן ליים, כוסברה, קשיו, איולי, צ׳פאטי. מנה די קלילה שבה מגיעים הרכיבים על גבי צ'אפטי וצריך לגלגלם ולאכול. היה טעים ומהנה. עוד קצת חריף היה מעיף את המנה.




יצאתי שבע למרות שזה לא היה המון אוכל. נשאר לי מקום לקינוח ב-back-door שם אכלתי טארט מאד מוצלח. משהו עם שקדים ופירות יער כמדומני. בנוסף נשנשתי רוגלה אחד מצוין עליו קיבלתי המלצה מיוחדת. אכן רוגלה טוב באופן מיוחד בזכות המילוי הנדיב של השוקולד המחוזק בקפה וייטנאמי שסאני דרעי משתמשת בו בקינוחי השוקולד שלה. (אגב גם קרואסון השקדים שם הוא משהו משהו).



(*) עדכון מפברואר 2017: ה-Backdoor עדיין פעיל אבל כבר בלי סאני דרעי שפוטרה. לא יודע מה הולך להיות עם המקום החביב והמוצלח הזה עכשיו כשהקונדיטורית, הכל-כך מזוהה שלו, כבר לא שם. אישית אני חושב שזה חבל. היו שם מאפים וקינוחים מוצלחים וטעימים מאד. אני מקווה שהרמה תישמר.