יום רביעי, 24 באוגוסט 2016

שיפודי פודי פודי - "פוסט על האש" מלא שיפודים: תל אביביים, ערביים, אירופיים, בוכריים ועוד

שיפודים. איזה כיף זה שיפודים. לא סתם זה להיט ישראלי כבר כל כך הרבה שנים, ולא רק בימי עצמאות. בשיפודים אי אפשר להסתיר. אין כאן רטבים שיסוו בשר לא טוב או דג לא טוב. זה חומר הגלם נטו שחייב להיות איכותי, טעים ועשוי במידה הנדרשת. נתחי בשר טובים לא צריכים הרבה. קצת מלח. קצת פלפל. קצת שמן זית (או חמאה) ואש חזקה. האש יכולה להגיע מגריל פחמים, גריל חשמלי, גריל גז, מעשנת, פלנצ'ה או סתם מחבת וגז ביתי. העיקר שתהיה צריבה טובה ושכל נתח ייעשה כמו שצריך ויזכה לתיבול טוב ולאהבה.

בשנים האחרונות יש גם התפתחויות קולינריות בתחום השיפודים. לא רק שיפודיות בנאליות במסגרת מסעדות מזרחיות וערביות (שיפודי בשר וחומוס צ'יפס סלט או שיפודים ופלטת סלטים) אלא שיפודיות מתוחכמות יותר, מגוונות ומודרניות יותר. למשל - מסעדת האחים התל אביבית, דוכן הגריל היפני מיאזאקי, מסעדת רמלה באלנבי, וכעת גם שיפודי אירופה מבית היוצר של מסעדת שילה. הקישור הטבעי לשיפודים זה בשר, אבל אותם מקומות מגישים גם שיפודי דגים, פירות ים וירקות. הכל הולך - כיד הדמיון.

למעשה מה שנתן לי את ההשראה לפוסט הזה זו העובדה שבמקרה יצא לי לבקר יום אחרי יום בשתי שיפודיות השונות זו מזו בתכלית השינוי: הראשונה - מסעדת חליל ברמלה שהיא מוסד חומוס ושיפודים וותיק, והשנייה - שיפודי אירופה, השיפודיה החדשה והמפונפנת שנפתחה לאחרונה ע"י שרון כהן וצוותו במעוז התל אביביות - שדרות רוטשילד. אחרי שתיהן אספתי על הדרך עוד כמה מקומות עם שיפודים ועל-האשים כאלה ואחרים ואני אתן כאן סקירה קצרה על כל אחד. לצערי הספקתי לשכוח חלק ממחירי המנות.



הרמלאית הוותיקה - מסעדת חליל:

מסעדת חליל ידועה יותר כחומוס חליל, חומוס שמככב כבר שנים ברשימת החומוסים הכי טובים בארץ. אבל חליל היא יותר מחומוסייה, ולמעשה היא שיפודייה או מסעדת שיפודים. מדובר בשיפודייה קלאסית מזרחית/ערבית עם נתחי בשר שגרתיים כמו פרגית, קבב, כבש, בקר וכו'. המקום מרווח ונראה בדיוק כמו שנראות מסעדות וותיקות אחרות בז'אנר, אם כי רמת התחזוקה שם לא רעה, על פי התרשמותי.



אכלתי כמובן את מנת הדגל - המסבחה. טעים. חומוס טרי וטוב אבל לא הייתי מכניס אותו לרשימת 10 הגדולים.



והשיפודים (שמגיעים עם צ'יפס וסלט קצוץ): שיפוד כבש - נתחי כבש שבאופן מפתיע לא הכילו 50% שומן. היו טעימים אבל מעט יבשים, ושיפוד קבב (קבבי בבי בבי) שגם הוא היה טעים אבל גם הוא סבל מעט מיובש.


יום אחרי הטיול לרמלה וארוחת הצהריים הדשנה שלי בחליל, הזדמנתי בשעת בין ערביים לשדרות רוטשילד וקפצתי לכוכבת השיפודים החדשה בעיר: שיפודי אירופה.



שיפודית הבוטיק התל אביבית החדשה - שיפודי אירופה (*):

שיפודי אירופה היא מסעדת שיפודים חדשה שנפתחה ביוני 2016 ע"י בית היוצר של השף שרון כהן ומסעדת שילה, שכולל גם את מסעדת קפה אירופה הצמודה לשיפודייה ואת פלורנטין האוס האסיייתית. המקום כולל מתחם ישיבה חיצוני בדמות מרפסת שיושבת ממש על השדרה, ומתחם פנימי שכולל גם מטבח גריל פתוח.
אז מטבח פתוח יש. ויטרינת שיפודים מפונפנת ויפה יש. עיצוב אורבני, נקי ומודרני יש. חסות עסקית קולינרית של מסעדה יוקרה יש. חומרי גלם מושבחים יש. מיקום אסטרטגי יש. אפילו גלידריית בוטיק צמודה יש. בקיצור - כל המרכיבים למתכון מנצח.





אני הגעתי בשעה 18:30. שעה מוקדמת מאד לסועד התל אביבי הממוצע וישבתי בפנים על הבר הקטן שצמוד לקיר. אפשר להשקיף משם על המטבח, אבל קליטת ריחות הגריל היא לא משהו, כך שמי שרגיש, עדיף שיישב בחוץ או באחד החדרונים היותר פנימיים.

הלכתי רק על שיפודים. יש כאן אופציה להזמין מגוון סלטים לצד השיפודים, אבל אני העדפתי לנסות רק שיפודים, כשעל תקן התוספת הזמנתי גם שיפוד ירקות. יש כאן מבחר שיפודים מעניין, גם בשריים, גם ימיים וגם צמחוניים (בתפריט זה מחולק ליבשה, ים וירקות). בהחלט מגוון מקורי. הפודיז יכולים ליהנות כאן משיפודים לא שגרתיים כמו שיפודי קוקי סן ז'אק, שיפודי לובסטר, שיפוד הבית שכולל שילוב של 3 מרכיבים: שיפוד הבית – לובסטר, קוקי סאן ז'אק, כבד אווז (69 ₪) ועוד. גם השיפודים השגרתיים לכאורה מנסים לצאת מהקופסה: שיפוד פרגיות מוגש כאן עם אננס ורוטב קוקוס ובוטנים, קבב הטלה מוגש עם פיסטוקים.

השיפוד הראשון שטעמתי היה שיפוד ירקות: ארטישוק, גבינה צ'רקסית ועגבניות. 28 ש"ח. טעים. שילוב טוב מאד בין הירקות לגבינה שנצרבה יפה.




השיפוד השני היה מהים: שיפוד סלמון במשרה אסייתי. נדמה לי שעלה 28 ש"ח גם. טעים מאד. משרה מתקתק שהחמיא לסלמון שנצרב בדיוק כמו שצריך והצליח בחביבותו לשמור על עסיסיות. שני השיפודים הוגשו עם רוטב רומסקו טוב, ופלח לימון מתבקש.


אחרי שניהם קיבלתי שיפוד שמבחינתי הוא must לחובבי בשר. שיפוד חלוויאת, יענו שקדי עגל. 45 ש"ח לכמות לא גדולה של שקדי עגל. (לפני כן זה עלה 35 ש"ח ובתפריט מחקו בעט את הסכום הקודם ורשמו 45 ש"ח - כנראה תוצאה של הביקוש הגבוה למנה). אני מת על שקדי עגל. נתח עדין ומופלא שכאן היה באיכות מעולה. צריבה עדינה מבחוץ ומרקם רך ונימוח מבפנים, יחד עם תיבול מדויק. פשוט ונהדר.



התפריט כולל גם מספר קינוחים, שאחד מהם הוא שיפוד: שיפוד אננס וגלידת קוקוס, שבמקרה שלי הייתה גלידת חלב אם זכור לי נכון. יש אופציה לקבל גם גלידות תוצרת בית של גלידריית הבוטיק ששוכנת בתוך המסעדה (גלידת אירופה). עלה 28 או 30 ש"ח. אננס צרוב עם גלידה זה טעים. אין מה לעשות.



שורה תחתונה. מקום מוצלח מאד. לא זול. שיפודים מעניינים וטעימים, מחומרי גלם משובחים, שלפחות אלה שטעמתי היו עשויים במקצועיות. אני לא מצפה למשהו אחר משרון כהן וצוותו.

(*) המקום נסגר במהלך אוקטובר 2017 בגלל התעתדות להרוס את הבניין ולהפכו למלון. פורסם שהם מחפשים לוקיישן חלופי.



קבבים בשוק הכרמל - שמואל:

לא שיפודייה אבל קרוב. שמואל זה דוכן קבבים או למעשה בר קבבים שיושב בתוך שוק הכרמל, בתוך מבנה מקורה וממוזג. הוא נפתח לפני כשנתיים וחצי. מה שאוכלים כאן זה קבב או מעורב ירושלמי או מנה בשם שמואל שמכילה גם קבב קצוץ וגם מעורב. המנות הבשריות נצלות/נצרבות על פלנצ'ה גדולה. אפשר להזמין מנה בפיתה, בג'בטה או בצלחת.


אני נכנסתי אחרי סיבוב שישי צהריים בשוק הכרמל. המקום היה מלא ונאלצתי לחכות 3-4 דקות עד שמישהו פינה מקום. בסה"כ יש כאן תחלופה יפה של הסועדים. אף אחד לא מתיישב כאן לזמן רב. יושבים, מזמינים מנה ובירה צוננת (או משהו כזה), אוכלים, משלמים ויוצאים.
נחמד מאד לשבת בשמואל. אנטיתזה מרעננת להמולה, לחום, לצפיפות וללחות שנמצאים מטרים ספורים משם. המזגן עובד יפה ויחד עם הבירה המתבקשת יש כאן אחלה מפלט לבאי השוק הרעבים.



אני הזמנתי מנת שמואל בצלחת: מעורב ירושלמי בתוספת קבב קצוץ עם תוספת אורז ואיטריות. 42 ש"ח למנה יפה ומשביעה שגם הייתה טעימה ומוצלחת. ניכר שהחבר'ה כאן יודעים את העבודה, גם בתיבול המדויק וגם בהכנה הטובה.



שיפודים אמנם אין בשמואל, אבל בשר טוב שמקבל צריבה לעניין מפלנצ'ה לוהטת יש, ולכן הוא נכנס לרשימה כאן.
יופי של מסעדת שוק.



הבוכרית מקריית גת - מסעדת סמסה:

סמסה (Samsa) היא מסעדה בוכרית בעיר הולדתי קריית גת. היא נפתחה במהלך 2016 על חורבות מסעדה קודמת שפעלה במקום ונסגרה (פרויד). המיקום שלה הוא די בעייתי - באזור לא מרכזי (שד' האגוז 1) ובמבנה שלא יושב על רחוב ראשי. זו אולי הסיבה שהיא הייתה כמעט ריקה לגמרי בפעמיים שישבתי בה. אני מקווה ומאחל שהיא תאריך ימים.
גם סמסה לא מוגדרת כשיפודייה, אלא כמסעדה בוכרית בשרית (כשרה), אבל יש בה מנות שיפודים, ולכן לצורך תחקיר השיפודים שלי היא נכנסה...


המקום עצמו מרווח ונעים. בהחלט מסעדה שביחס לאחיותיה הקריית-גתיות נמצאת בדרג העליון.



כמובן שהתפריט כולל את כל הקלאסיקות הבוכריות.
לא ניסינו את מנות האורז המסורתיות - באחש ואושפלוב. לצערי באותם צהריים לא הייתה זמינה גם מנת עלי הגפן הממולאים בבשר ואורז - אושטוקי. ויתרנו גם על סמסה - מאפה ממולא בבשר (מעין בורקס קטן) ועל צ'יבורקי, אף הוא סהרון בצק ממולא בבשר אבל מטוגן.

כן טעמנו מנטי עם בשר. 4 כיסונים מאודים יפים עם בשר בקר טחון ומתובל. טעים בהחלט. 25 ש"ח זה עולה. ממש כלום.


עוד טעמנו מרק פילמני - כיסוני בצק דקיקים ממולאים בבשר שהוגשו במרק זך. הכיסונים היו טעימים מאד. המרק הרגיש כמו מרק שהוכן מקופסה. עלות מנה כזו היא 35 ש"ח. נמוך ומשתלם.



ולשיפודים...
יש כאן מבחר אופציות בשרים על גחלים. אנחנו טעמנו 3 סוגי שיפודים: פרגית (27 ש"ח), קבב (25 ש"ח) ושיפוד עגל (25 ש"ח). השיפודים היו סטנדרטיים. לא היה תיבול כורדי מיוחד, אבל הם היו טעימים ותובלו כהלכה. הקבב היה מעט יבש וגם שיפוד העגל היה קצת נוקשה, אבל בסה"כ הם היו בסדר גמור, וודאי סיפקו תמורה ראויה לכסף.



בקיצור - מי שבטעות מזדמן לקריית גת באמצע שבוע וחש רעב - מוזמן לחפש את סמסה, זו כנראה אחת האופציות היותר טובות לארוחה ראויה בעיר.



התל אביבית האורבנית - האחים:

האחים היא מסעדת גריל או שיפודייה משודרגת ומודרנית שנפתחה בשנת 2011 ברחוב אבן גבירול, אולי הרחוב הכי תל אביבי שיש. מאז פתיחתה היא הספיקה לצבור לעצמה אוהדים רבים ולהפוך לכמעט מוסד תל אביבי בזכות איכות טובה, מגוון יפה, מחירים סבירים ואווירה טובה. האחים הם יותם ואסף דוקטור שלפני השיפודייה היו הבעלים של הקרפצ'יו בר הסמוך (רח' אבן גבירול) שבשנתיים האחרונות הפך למסעדת דוק המוצלחת והחביבה.

האחים היא שיפודייה צעירה, עדכנית ומאד תל אביבית ואורבנית, וזה אולי סוד קסמה. כיף לשבת בה גם בצהריים וגם בערב, ואומרים שגם בשישי בבוקר-צהריים שמח שם בזכות הבראנץ' המצוין שלהם (לא ניסיתי. לא בעניין בראנצ'ים).
ניצלתי את הפוסט הזה כדי לחזור אליה לעסקית שיפודים בצהריים.




התפריט מציע מספר אופציות שאינן רק שיפודים, אבל אני הגעתי כדי לשפד. ישבתי על הבר.
תחילה מקבלים 2 קטנות כחלק מהעסקית ולצדן פיתה טרייה. (כל קטנה עולה 15 ש"ח בתפריט הרגיל). ניסיתי סלט קישואים חיים שהיה טרי, קראנצ'י וחביב, עם תיבול פשוט של שמן זית, לימון ואורגנו טרי. לצדו - לבנה ביתית עם פיסטוקים שהייתה טובה מאד, נעימה וחמצמצה. אהבתי. 2 הנשנושים הללו היו רעננים וטריים והתאימו נהדר ליום הלח וההביל שבחוץ.


מנות השיפודים בצהריים כוללות בחירה של 2 שיפודים, כשאפשר לגוון ולהזמין 2 שיפודים שונים. מגיעה גם מנת צד.
אני הזמנתי שיפוד אחד של כבד עוף שהוכן בדרגת מדיום ונשאר ורדרד ועסיסי, ושיפוד של קבב טלה (בעצם לא היה שיפוד) שהיה טעים מאד ועסיסי אף הוא. יופי של שיפודים. הצטיין במיוחד הכבד. מנת הצד הייתה תפוח אדמה מדורה עם שמנת חמוצה. סטנדרטי וטוב. העסקית כולה עלתה 65 או 67 ש"ח. לטעמי שווה לחלוטין.

שמחתי לחזור לאחים אחרי כשנתיים שלא יצא לי להיות בה ולגלות שהמקום ממשיך להיות מצליח ומוצלח (תמיד מלא שם). איכות טובה, מחירים סבירים ואווירה מצוינת. מקום משביע ומשביע רצון.



היפואית - אבו חלווה גריל בשרים

אחרונה חביבה. חייבים להכניס מסעדה יפואית.
אבו חלווה הוא אטליז יפואי שנפתח בשנת 1995 ויודעי דבר מחשיבים אותו כאחד האטליזים הטובים בארץ. בשנת 2011 עבר האטליז לחנות חדשה, מודרנית, מרווחת ונקייה ברח' יפת 142. באפריל 2016 נפתחה פחות או יותר מול האטליז, ברח' יפת 95 (שאם איני טועה היה משכנו של האטליז הישן) מסעדת גריל חדשה של האחים אבו חלווה: אבו חלווה גריל בשרים. שמתי פעמיי אליה בשישי בצהריים.


החלל מרווח, גדול ונקי. יש עמדת שווארמה וסלטים למילוי עצמי ומטבח הגריל נמצא מאחוריה. המסעדה הייתה די ריקה בשעה שקפצתי אליה (12:30-13:00).


מילאתי לעצמי כמה סלטים. התמקדתי בחריפים: סלט עגבניות חריף, סלט פלפלים חריפים קצוצים ופלפל חריף קלוי. טעמתי גם כרובית מטוגנת וחציל מטוגן. כל הסלטים היו טובים וטעימים והרגישו טריים. והחריף - חריף!



בשיפודייה ערבית חייבים חומוס. לא יודע מה מקור החומוס שלהם אבל הוא היה מעולה. מרקם מצוין וטעם נהדר. טוב יותר מזה שאכלתי בסעיד.


הזמנתי 2 שיפודים, האחד של סינטה בקר והשני של חלוויאת. שיפוד הסינטה היה טעים וטוב, אבל מעט עשוי מדי. שיפוד החלוויאת היה פשוט מצוין. מושלם. תענוג. לא זוכר בדיוק כמה עולה כל שיפוד בנפרד. הארוחה כולה עלתה לי 85 ש"ח, כולל החומוס והסלטים. שווה בהחלט. בסוף גם נתנו לי לטעום מהשווארמה (פרגית) הטובה שלהם. נחמדים שם.



ביפו יש לא מעט שיפודיות, אבל השיפודייה החדשה של אבו חלווה התגלתה כמוצלחת ואיכותית מאד, והיוותה closer מוצלח למסע השיפודים שלי מהחודש-חודשיים האחרונים.

עד כאן שיפודים.
אין לי ממש מסקנות או תובנות. טעמתי שיפודים שונים, במקומות שונים, בסגנונות שונים וכמובן במחירים שונים. מרובם נהניתי. אפילו מאד. כנראה שצריך לדעת לבחור פשוט מקומות טובים. מה שבטוח הוא שמיציתי את הנושא לחודשים הקרובים. ניפגש שוב ביום העצמאות.



עדכון שיפודים מיולי 2017 - חזרה לשיפודי אירופה:

קצת יותר משנה מאז פתיחת המסעדה.
המסעדה פתוחה לעסקיות צהריים ובחודשים האחרונים מי שמנהל בפועל את המטבח/גריל הוא פליקס רוזנטל שמסעדת החומוס היפואית שלו, חאן מנולי, נסגרה לפני כשנה אחרי מספר שנות פעילות בהן היא זכתה לאהדה ופרגון.
הגעתי לשם לפני פגישה שהייתה לי לא רחוק. המסעדה הייתה די ריקה (1/3 תפוסה). כנראה שחם מדי על המרפסת הזו ברוטשילד בשעת צהריים של חודש יולי, כשהשמש התל אביבית קופחת ללא רחמים. אני ישבתי כמובן במזגן בפנים אבל גם שם היה די חם.

תפריט העסקיות עולה 85 ש"ח וכולל פתיחת שולחן של סלטים ומטבלים (עם אפשרות ל-refill), חומוס וסלט ירקות, בחירת 2 שיפודים, גזוז ולקינוח כדור גלידה תוצרת המקום. אני הוספתי 20 ש"ח לכוס גולדסטאר.

מבחר הסלטים כאן יפה. הבנתי שמאז שנכנס רוזנטל שינו כאן לגמרי את מגוון הסלטים. כולם היו טריים ומתובלים היטב. היה כאן סלט בורגול, סלט סלק צלוי, מטבוחה, חמוצים, צזיקי, סלט אבטיח ופטה (עם ירקות נוספים), סלט ירקות לימוני (מלפפונים, בצל אדום, גרגיר נחלים ועוד), טחינה. החומוס היה מצוין (גם את החומוס של חאן מנולי בפעמיים שהייתי שם אהבתי). לצד המטבלים הוגשו פיתה ו-3 פרוסות חלה. בקלות אפשר לשבוע מכל הנ"ל לבד.


שני השיפודים שבחרתי היו שיפוד שרימפס ושיפוד כבד עוף. ממש Surf & Turf...
שניהם היו טעימים ומתובלים מצוין (תיבול פשוט), אבל עשויים מעט over. חצי דקה-דקה פחות על הגריל והיה מושלם.



כדור הגלידה יכול להיות מחולק ל-2 טעמים. אני בחרתי בבוטנים קרמל מלוח שהייתה טובה אבל מעט צמיגית (בגלל הקרמל) ובפיסטוק טובה בהחלט. קיבלתי כדורון נוסף של סורבה פירות אדומים וסלק שהייתה מצוינת.

בשורה התחתונה. מקום חביב. גם לעסקיות.














יום חמישי, 11 באוגוסט 2016

התנגשות חזיתית: מסעדת Clash החדשה במלון NYX בתל אביב

מסעדת Clash (*) היא מסעדה חדשה שנפתחה בחודש יולי בקומת הלובי של מלון הבוטיק החדש NYX (ניקס) של רשת פתאל, ברחוב מנחם בגין בתל אביב (פינת הרכבת). זו המסעדה התל אביבית הראשונה של השף המוערך חיים טיבי (Tibi's בוורד הגליל ולפני כן מוסקט במצפה הימים), והוא חבר כאן ל-2 מסעדנים שותפים עתירי ניסיון במסעדנות: איציק המל (מסה וקוואטרו) ודניאל פרץ (מסעדות כרמים בסגולה ובבאר שבע).



תפריט המסעדה נבנה לאחר סיורים קולינרים של טיבי ושותפו לדרך, רועי כהן, שנועדו לשאוב השראה מתרבויות אוכל שונות ברחבי העולם. לפי מה שהמל אמר בראיון שקראתי, הרעיון מאחורי המסעדה הוא התנגשות של תרבויות ויצירת קולאז' של צבעים וטעמים מאזורים שונים. מכאן שמה של המסעדה. בבניית התפריט משלב טיבי מגוון של מטבחים ויוצק לתוכם פרשנות ים תיכונית, ישראלית וגלילית. המסעדה אינה מוגדרת כמסעדת שף ולא ממותגת כיוקרתית, אלא יותר כביסטרו אירופאי-ים תיכוני-מזרח תיכוני-ישראלי.

הכניסה למסעדה היא הכניסה הראשית של המלון. מיד אחרי הכניסה מחכה מארחת שדואגת להושיב את הסועדים שנכנסים.
המקום מאד רחב ידיים, עם עיצוב אורבני ומודרני. החלל המרכזי כולל בר מרשים (לפחות 20 מקומות ישיבה) שמשקיף על מטבח אחורי גדול ומסביבו שולחנות שונים. יש מתחם נוסף צמוד שהוא מבודד ואלגנטי מעט יותר שמתאים לפגישות עסקיות. יש סידור שולחנות גם בחוץ, שלהערכתי כרגע עדיין לא בשימוש.



נכון לעכשיו המסעדה פתוחה רק בבוקר (לאורחי המלון) ובצהריים - לכלל הציבור. בקרוב תיפתח גם בערב.
לי יצא לשבת פעמיים לעסקיות. בפעם הראשונה זה היה ימים ספורים אחרי הפתיחה ובפעם השנייה קפצתי שוב לראות מה נשתנה, שבועיים וחצי אחרי הביקור הראשון.


ביקור ראשון ומוצלח - 21/07/2016:

קפצתי לעסקית. ישבתי על הבר וקיבלתי שירות טוב ויעיל מ-2 ברמנים שעשו רושם של מביני עניין. להפתעתי היו לא מעט סועדים במסעדה, למרות שהיא נפתחה רק ימים ספורים לפני כן, ועדיין לא היה שלט כניסה או רמז שיש במלון מסעדה. (היו רק כתבות יח"צ באתר זה או אחר).  ניכר שחלק מהסועדים היו עובדי המגדלים הסמוכים (מחויטים למיניהם). המלון ממוקם באזור עסקי עתיר חברות, צמוד למתחם יד חרוצים, ובסביבתו יש לא מעט מגדלי עסקים, אבל מעט מאד מסעדות ראויות. יש רק 2 מסעדות מושקעות ומוקפדות לעסקיות צהריים שאני נזכר בהן: קופי בר הוותיקה, המצליחה והמפוצצת תמיד, וטאיזו המשובחת. שתיהן מלאות בצהריים, ואני יכול להעריך שגם Clash עם הזמן תהיה מלאה, לפחות בצהריים.

תפריט הצהריים, שעדיין היה מודפס על נייר מדפסת, הוא מאד נרחב ומגוון. בהחלט עושה רושם של תפריט מושקע ואיכותי. מקבלים מנה ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית (וגם לחם).


לפני המנות קיבלתי לחם עם שמן זית (סטנדרטי) ומנת פתיח קטנה טעימה של מרק קרם ארטישוק ירושלמי עם קציפת חלב. נחמד מאד ומעיד על השקעה.



למנה ראשונה בחרתי בקרפצ'יו וויסבראטן "ארמני". נחמד למצוא קרפצ'יו בקר שהוא לא פילה, סינטה או שייטל.
מדובר בקרפצ'יו בקר עם אגסים כבושים ביין ותבלינים, רוטב זרעי חרדל וגרגרי כוסברה, ופרוסות דקיקות של לחם קלוי.
המנה הייתה נדיבה ומוצלחת. בשר טוב, תיבול מעניין וטוב. רוטב החרדל היה טעים מאד. הפריט המיותר היחיד היה הלחם הקלוי שלא תרם בעיניי. אם רוצים קראנץ' אפשר לחשוב על אלמנטים מעניינים יותר וטעימים יותר מסתם פרוסת לחם קלויה.


למנה עיקרית הזמנתי עוד קצת בשר: נקניקיות כפריות 300 גרם של Tibi's. מנה של 82 ש"ח שהיא גם עלות העסקית.
המנה כוללת מלבד 2 נקניקיות הבקר המכובדות גם כרוב כבוש (וצרוב), פירה תפו"א מדורה, טבעות בצל וחרדל דיז'ון.
היה טעים מאד. כל האלמנטים במנה הקלאסית הזו היו טובים, הוכנו ותובלו כמו שצריך. נהניתי.


נורא התחשק לי גם קינוח.
יש תפריט קינוחים עסקי עם 4 אופציות


הזמנתי סמי פרדו ברגמוט: גנאש פיסטוק מלוח, שערות קדאיף, "רחת לוקום", פיסטוקים מקורמלים, עלי ורדים מסוכרים. עלותו: 38 ש"ח. קינוח שהיה טעים מאד עם שילובי טעמים מתקתקים, מלוחים ומרירים, באיזון מצוין, ושילובי מרקמים מהנים. יופי של ביצוע.


למרות הזמן הקצר של פעילות המסעדה ניכר היה שהמטבח תקתק עבודה (למרות שחיים טיבי לא נכח למיטב הבחנתי).
שתי המנות הראשונות שהזמנתי הגיעו מהר. לקינוח נאלצתי לחכות מעט, וגם עריכת החשבון לקחה זמן, בגלל תקלה במחשב שלהם. קורה ומובן, ודאי בשלבים ראשוניים של פעילות. בגלל שנאלצתי לחכות החליטו במסעדה מיוזמתם לתת לי את הקינוח על חשבון הבית. אקט מפתיע ונדיב במיוחד.
הארוחה הראשונה שלי בקלאש הייתה אם כן טובה ומוצלחת מכל הבחינות.



ביקור שני ורע - 08/08/2016:

יציבות זו לא התכונה החזקה במסעדות ארצנו. פערי האיכות בין ארוחות באותה מסעדה שבוע אחרי שבוע, יכולים להיות גדולים. זה מה שקרה בארוחה השנייה שלי בקלאש, שבועיים וחצי אחרי הראשונה.
להפתעתי, גם שבועיים וחצי אחרי, עדיין אין שלט עם שם המסעדה, לא בפנים ולא בחוץ - בפתח המלון. גם התפריט נשאר אותו תפריט מודפס ממחשב. אני מצפה ממסעדה של מקצוענים שעניינים קריטיים כאלה (ודאי הצבת שילוט נורמלי למסעדה) יקרו מהר יותר. הפעם ישבתי בשולחן גבוה שמשקיף על כל המסעדה, שהייתה פחות מלאה מהביקור הראשון. המזגן קרר מעולה והכל העיד שאני הולך ליהנות.



ההתחלה הייתה טובה. קיבלתי לחם ופתיח נחמד נוסף של מרק יוגורט וזוקיני. מרענן וטעים מאד.


הפעם החלטתי לנסות מנות שאינן בשריות. למנה ראשונה בחרתי בכיסוני סלק קממבר נורמנדי: כיסוני סלק במילוי קממבר נורמנדי, שמן אגוזים, חומץ שרי, טרטר סלק, אגוזים ועלים צעירים. היו כאן שילובים קלאסיים ומוצלחים ואיזון טעמים טוב. מנה לא גדולה, אבל טעימה ומושקעת.



מכאן - נפילה או למעשה צניחה חופשית.
הפעם חשקה נפשי במנה ימית. הזמנתי בלאק טייגר שרימפס בצ'ילי ושום גרוס. מוגש על דלועים מסוכרים, צ'ילי, שום טרי, שמן זית, יין לבן וריזוטו זעפרן. מנה של 128 ש"ח שזה גם מחיר העסקית. המנה השנייה הכי יקרה. טעמתי שרימפס אחד והוא היה רך מדי ולא נעים במרקמו, וגרוע מכך - עם טעמי חריכה לא טובים. שרימפס גרוע. ליתר ביטחון טעמתי שרימפ נוסף. גם הוא היה רע. קראתי למלצרית ואמרתי לה שהשרימפס לא טובים, עשויים יתר על המידה, חרוכים ומרירים. היא לקחה את המנה ואחראית המשמרת קיבלה ממני הסבר מה הבעיה.


כמובן שהחליפו לי את המנה.
הסתכנתי והזמנתי עוד מנה ימית. ריזוטו קלמרי סגול. ריזוטו עם קלמרי צלוי על הפלאנצ'ה ברוטב ים ופרנו. הגיעה המנה. הריזוטו עצמו (כמו גם הריזוטו של מנת השרימפס) היה עשוי היטב, אם כי הפרנו ברוטב לא ממש הורגש. הקלמרי היה פחות גרוע מהשרימפס, אבל בינוני מינוס, מה שנקרא אכיל. הוא היה צמיגי וגם בו הורגשו מעט טעמי חריכה לא נעימים. אכלתי את המנה הזו כי היא הייתה סבירה. את הריזוטו סיימתי. מהקלמרי אכלתי כ-2/3 מהכמות. בקיצור - לא נהניתי כלל וכלל. המלצרית ומנהלת המשמרת שמעו ממני את הביקורת גם על המנה הזו. ציינתי שוב את בעיית ההכנה של פירות הים שחזרה בשתי המנות (הרבה over מהנדרש), ואת טעמי החריכה.


כצ'ופר הציעו לי לקבל סורבה על חשבון הבית (סורבה מלון). אמרתי שאין צורך וגם שאיני אוהב מלון. לא הציעו לי פיצוי אחר וגם לא נתנו איזושהי הנחה בחשבון הסופי. האמת - לא חייבים. המלצתי לאחראית לבדוק את דרך עשיית פירות הים אצלם, והמלצתי שיבדקו את הפלאנצ'ה, כי היא הורגת את פירות הים. היא אמרה שעד היום לא היו תלונות של סועדים על איכות מנות הים הללו, ושהטבח אמר שאני קיבלתי מה שכולם מקבלים. אם אכן המנות שקיבלתי הן הסטנדרט, אז אוי ואבוי למסעדה. פירות ים הם לא יודעים להכין. אני מניח שלא כך הוא ושמדובר בשימוש בפלאנצ'ה לוהטת מדי שלא נוקתה כמו שצריך משאריות טיגון קודמות ומכאן טעמי החריכה המרירים הלא טובים. בקיצור - סביר להניח שהיה כאן פשוט טבח עצל. אולי הפתרון, ודאי בשבועות הראשונים של תפעול המסעדה, הוא שחיים טיבי יהיה נוכח בכל הסרוויסים בימים האלה. הוא חייב לוודא שכל צוות המטבח מתפקד כהלכה, ושולט בכל מנה ומנה.

Clash כאמור זו התנגשות בתרגום מאנגלית. התנגשות של תרבויות וטעמים כמו כוונת המשורר בשם המסעדה, זה בהחלט מעניין וחיובי, אבל המשמעות הרגילה של המילה אינה חיובית במיוחד. התנגשות בדרך כלל יכולה לגרום לתוצאות שליליות (התנגשות חזיתית למשל), ולגרום לאסון. התנגשות יכולה ליצור חוסר יציבות. אז ב-Clash לא קרה שום אסון, כי ארוחה לא טובה היא וודאי לא אסון. אבל שתי הארוחות שחוויתי, האחת טובה והשנייה רעה, מעידות על חוסר יציבות גדול במטבח של המסעדה הזו.

אני מקווה שמישהו במסעדה כן שמע והפנים את ביקורתי (שהועברה כאמור אונליין גם למלצרית וגם לאחראית המשמרת). דבר אחד בטוח. כן יש כאן פוטנציאל גדול. גם מיקום אסטרטגי מרכזי במרכז עסקי הומה (ובלי יותר מדי תחרות של ממש), גם צוות ניהול מנוסה מאד, גם שף מוערך ומנוסה, גם תפריט רחב ומעניין. כל מה שצריך זה שהצוות שמוציא לפועל, ילמד את העבודה ויבצע אותה כמו שצריך. אני מקווה שחוסר היציבות הזה הוא רק עניין של התחלה, ושהעסק יתייצב במהרה.
בכל אופן, נראה לי שאישית מיציתי את קלאש לחודשים הקרובים.



ביקור שלישי ועל הפנים - 22/03/2017:

אז חלפו כמה חודשים והנה חזרתי למקום הפשע...
אחייניתי דנה הייתה בסביבה ורצתה לבדוק את Clash אז קבענו שם לעסקית צהריים.
המסעדה הייתה יותר מ-1/2 ריקה בשעה 14:00 של יום חמישי.

התפריט העסקי, המכונה "Executive Business Lunch"' השתנה מעט והתייצב על שתי רמות מחירים: 74 ש"ח ו-94 ש"ח. יש מנות שהן בתוספת עלות. הלחם כעת הוא בתוספת של 9 ש"ח. יש קינוחים (מוקטנים) ב-28 ש"ח וגם תפריט יינות הצהריים מוזל יחסית. בסה"כ רמת מחירים סבירה למסעדת שף.

הזמנו יינות ולחם. הלחם היה מעין ג'בטה. פחות מוצלח מהלחם שנשנשתי בארוחות הראשונות שלי כחלק מהעסקית. ועכשיו זה גם בתוספת עלות ולכן אפשר לוותר.

הזמנו ראשונות:
דנה הזמינה כיסוני סלק: כיסוני סלק במילוי גבינת עיזים וקממבר, טרטר סלק, פקאן קלוי ופטרוזיליה בחומץ שרי ושמן אגוזים. מנה זהה (או דומה מאד) לזו שאכלתי בעסקית מספר 2 שלי. היא נהנתה ממנה.

אני הלכתי על סלט ברווז אסייתי: דלעת צלויה, חציל קלוי, קונפי בצלי שאלוט, קולורבי כבוש, חסה, נבטים, נענע ובזיליקום ברוטב חריף מתוק. מנה בתוספת של 7 ש"ח. מנה טובה מאד. חומרי גלם טובים. ברווז צלוי וקראנצ'י. רוטב טעים. מנה מכובדת בגודלה וטעימה. נהניתי.


ההתחלה הייתה טובה. ואז התחילה הידרדרות, שלא נאמר התרסקות. ממש Clash...

העיקרית שלי הייתה סטייק סינטה: סטייק בשרני ואיכותי בעל טעם ייחודי עם רצועות שומן הנותנות לבשר טעם ועסיסיות. (כך בתפריט). המנה היא בתוספת של 23 ש"ח. (כך שמחיר העסקית שלי הייתה 130 ש"ח. עדיין מחיר די סביר לעסקית שכוללת סטייק של כ-300 גרם). ביקשתי דרגת מדיום אבל לצערי הוא הגיע רייר לגמרי. ממש אדום ונא לגמרי. החזרתי את המנה לצריבה נוספת. זה משהו שלצערי מקלקל איכות של סטייק. (אחרי שהוא הספיק להתקרר הוא חוטף שוב מכת חום). הסטייק המתוקן הגיע אחרי כמה דקות, הפעם בדרגת העשייה המבוקשת. אבל הוא איבד מאיכותו. למרבה הצער הבעיה המרכזית הייתה הטעם. סטייק די אנמי, לא מספיק "בשרי" בטעמיו, וחסר תיבול, וגם הרוטב (על בסיס ציר בשר) לא עזר. התוספת של תפוחי אדמה ושעועית ירוקה הייתה טעימה, אבל סטנדרטית לחלוטין. בסה"כ מנה מאכזבת. ממסעדה של חיים טיבי שנחשב למומחה בבשרים (ההתמחות של מסעדתו הצפונית - טיבי'ז) אני מצפה שאיכות הבשר והטיפול בו יהיו טובים בהרבה (טיבי כמובן לא נכח במטבח למיטב אבחנתי).


הקטסטרופה האמתית הייתה המנה של דנה: עוף בקארי זנזיבר: נתחי ירך עוף עסיסיים במרינדת חלב קוקוס וקארי צהוב, ראגו אורז ועדשים שחורות, אפונה, מנגולד ועגבניות צלויות. מנה של 74 ש"ח שהייתה גם מחיר העסקית שלה. הגיעה המנה. פרגית אחת נחתכה והייתה אדומה לגמרי בפנים. ממש נאה. עוף כמובן לא יכול להיות מוגש מדיום או רייר. הוא חייב להיות וול דאן. כל מה שצריך הוא שיהיה עשוי לגמרי וישמור על עסיסיות. אחרת זו סכנה בריאותית. בפרגית טרייה עוד אפשר שתהיה ורדרדה מעט. כאן היא הייתה נאה ואדומה. פשוט בושה וחרפה למטבח של מסעדה שאמור להתמחות בבשרים. מישהו כאן על הגריל היה לחוץ להוציא מנות וחבל. המנה כמובן הוחזרה לצריבה נוספת. אחרי כמה דקות היא הגיעה שוב, והפעם אף אחד לא לקח צ'אנס והעוף היה well well done עד כדי התייבשות. הטעם עצמו היה די סתמי. כמו עוף בקארי שמכינים בכל מטבח ביתי חובבני. מנה חסרת מעוף.

אז גם העסקית הזו התחילה טוב והסתיימה רע. כדי להמתיק מעט את המרירות הזמנו לקינוח את קינוח הסמי פרדו ברגמוט. עלותו 28 ש"ח. בארוחה הראשונה שלי בקלאש שילמתי 38 ש"ח לקינוח שהיה בגודל מלא. כאן ב-28 ש"ח הקינוח היה מוקטן. הטעמים נשארו זהים. בסה"כ קינוח טעים ומוצלח.

האכזבה העיקרית שלי הייתה שוב מהשירות או למעשה מתודעת השירות (הלא קיימת). המלצריות ששירתו אותנו אמנם נראו ילדות (ממש טינאייג'ריות) אבל הן דווקא עשו את העבודה הנדרשת. האכזבה שלי היא מכך שלא היה כאן אף מבוגר אחראי שיגיע ויתנצל על כך שקיבלנו מנות עיקריות לא טובות (ואני עדין), שאחת מהן הייתה יכולה להיות מסוכנת לבריאות. אחראי המשמרת שהסתובב היה אדיש לגמרי. לא נראה שמשהו במסעדה מעניין אותו. גם אף אחד אחר מהמטבח לא טרח לצאת. כנראה שזה תקין כאן להגיש עוף נא וזה לא משהו שדורש תשומת לב מיוחד. דבר אחד בטוח - השירות ותפקוד המטבח כאן חייבים לעבור תיקון ומהר. לא יודע מי הצוות שחיים טיבי ושותפיו למסעדה גיבשו כאן, אבל כנראה שלא ממש מעניין אותם לתת שירות טוב.
לי ברור שלא אחזור יותר למסעדה (*).


(*) ידיעה שפורסמה היום (26/04/2017) דיווחה על כך שהמסעדה נסגרת ותהיה פתוחה רק לארוחות בוקר לאורחי המלון. אחרי 9 חודשי פעילות בלבד. בהתחשב בחוסר התפקוד של הצוות בשתי הארוחות האחרונות שנכחתי בהן ובעובדה שחיים טיבי מעדיף לבלות במסעדתו הצפונית זה לא ממש מפתיע. בקיצור - אין כבר לאן לחזור גם אם רוצים...