יום שישי, 30 בספטמבר 2016

רומא פרק ג' - צהריים במוסד רומאי וערב של כוכב מישלן במיקום מוזר

ביום המחרת (16/09) שהתחיל גשום במיוחד קפצתי על הבוקר לומר שלום למוישלה רבנו המפורסם, המפוסל ע"י מיכלאנג'לו בכנסיית San Pietro in Vincoli, שממש סמוכה למלון שלי. למרבה הצער רוב הפסל נמצא בשיפוצים ובעבודת תחזוקה ולכן אי אפשר היה להתרשם ממלוא הדרו.


משם המשכתי במזג אוויר גשום מאד, לאזור הפורום הרומאי (Roman Forum) וממנו לכיוון הגטו - הרובע היהודי. אחרי סיבוב בסביבת הגטו ובית הכנסת הגדול (אזור מלא אבטחה), קפצתי ל- Piazza Navona ולפנתאון.








באזור שעה 12:00 שקלתי לחכות בתור הלא ארוך שהיה ב- Antico Forno Roscioli - המאפייה של משפחת רושיולי, שמדובר שיש להם פיצה ביאנקה לפנתאון (כך נשבעה גם בעלת המלון שלי).



החלטתי לוותר ונכנסתי למסעדה ולמעדניה הלא רחוקה של אותה המשפחה - Salumeria Roscioli. זו מסעדה, מעדניה ובר יין. מקום נחשב ולא זול במיוחד. המקום פופולרי והומה במיוחד ולכן בהמלצת המנהלת הזמנתי מקום על הבר הקטן לאותם צהריים לשעה 12:45. היו לי כ-30 דקות לשרוף כך שקפצתי לסיור קל ב-Campo di Fiuri, השוק המפורסם הסמוך.




Roscioli - ארוחת צהריים במוסד קולינרי רומאי:

בשמה המלא - Salumeria Roscioli, כלומר מעדניית רושיולי. מדובר כאמור במעדנייה שהיא מסעדה ובר יין. היא נמצאת ב- Via dei Giubbonari לא רחוק מ-Campo di Fiuri. מלבד המעדנייה/מסעדה מנהלת המשפחה גם מאפייה מפורסמת, Antico Forno Roscioli, שהיא למעשה העוגן אתו הם התחילו בשנת 1972. את המסעדה הם פתחו בשנת 2002. בנוסף יש להם לא רחוק גם בית קפה וקונדיטוריה (Roscioli Caffè). במעדנייה יש אופציה לרכוש מעדנים איטלקיים ורומאיים שונים (כולל נקניקים וגבינות לרוב), יש מרתף יין רציני, ויש אפשרות לשבת לאכול ארוחת צהריים או ארוחת ערב. המחירים לא זולים. הפסטות למשל לא יעלו כאן 8-10 יורו אלא 14-15 יורו.




ישבתי כאמור על הבר הקטן. מלבד השולחנות שבחלק היותר פנימי של המסעדה זו כנראה האופציה היותר נעימה לישיבה במסעדה. כל השולחנות שקרובים לכניסה יושבים ממש על ויטרינת המעדנייה ולכן כל מי שבא להזמין פרודוקטים של המעדנייה עומד ממש מעל הסועדים, ובנוסף יש לא המולה של סועדים שנכנסים לעשות הזמנה או לממש את ההזמנה שלהם.

לסיפתח כחלק מהארוחה קיבלתי לחמים וגבינת ריקוטה עם שמן זית ומעט דבש. גבינה נהדרת, עדינה וטעימה.


הזמנתי 2 מנות.
לראשונה - גבינת בוראטה (Pugliese Burata) עם אנשובי (מהים הקנטברי שדגו אותם בשנת 2015 לפי התפריט). נדמה לי שעלתה 12 או 13 יורו. מנה פשוט נהדרת. פשוטה אבל סופר איכותית. גבינת בוראטה פשוט אדירה, אנשובי נהדר וזיתים שחורים שהשלימו יפה את האירוע.

יש כאן אופציה למנות עיקריות של דגים, בשרים או פסטות בשריות, אבל אני הזמנתי מנת פסטה קלאסית ובסיסית, כי בערב חיכתה לי ארוחה במסעדת מישלן. הזמנתי פסטה Cacio e pepe שנחשבת לאחת ממנות הדגל הרומאיות. פסטה תוצרת בית עם רוטב של גבינת פקורינו רומאנו מותכת (במי פסטה בדרך כלל) והרבה פלפל שחור גרוס. גם פרמז'ן פוזרה בנדיבות. המנה עצמה היא מנת ביניים ולכן אינה גדולה במיוחד. הסה"כ היה טעים וטוב מאד אם כי דווקא גזרת הפלפליות הייתה חסרה לטעמי. רציתי שהפלפל השחור יהיה חריף יותר ומודגש יותר. 


על קינוח ויתרתי, אבל הם בכל זאת צ'יפרו אותי בחביבותם בקינוח קטן. עוגיות פריכות מתובלות עם המון רוטב שוקולד. קינוח מתוק למדי (יותר מדי לטעמי) אבל סיימתי אותו עד הסוף כמו ילד טוב. (הזכיר קצת צ'ורוס).



בסה"כ מדובר במקום איכותי ולא זול. אמנם הוא מגיש אוכל רומאי מסורתי, אבל הוא יקר יותר מרוב הטרטוריות הרומאיות המשפחתיות. כך או כך - אני נהניתי.

מהמסעדה התחלתי טיול רגלי ארוך למדי לכיוון דרום, לחלקים פחות מתוירים של רומא, כשיעד הביניים הוא Eataly - חנות האוכל העצומה. חנות זה understatement. למעשה זה כלבו או קניון של אוכל, שמתפרס על 4 קומות מרווחות. 3 קומות מוקדשות למוצרי מזון, משקאות, ציוד אוכל, מעדניות, מאפייה, מתחם אלכוהול, בר בירות, בית קפה ומסעדות. בקומה הרביעית יש מתחם של קורסים והדגמות אוכל. המקום נעים, מרווח ותענוג להסתובב בו. המחירים כמובן לא זולים כלל וכלל. אני הסתפקתי בהתבוננות, בלגימת בירת בוטיק איטלקית בבר ובסוף בספלון אספרסו בדוכן הקפה של illy.







מ-Eataly המשכתי רגלית לכיוון המסעדה אליה הזמנתי מקום לארוחת ערב מראש, מסעדת כוכב מישלן בשם Stazione di Posta, שממוקמת בשכונת Testaccio (טסטאצ'יו), שכונה דרומית ולא מתוירת (ולמען האמת גם אין ממש מה לחפש בה חוץ ממקומות מסחר, מסעדות, ברים ומועדונים שמצויים בה יחסית בשפע).

Stazione di Posta - מסעדת כוכב מישלן במיקום הזוי למדי:

מסעדת כוכב מישלן שהזמנתי אליה מקום מבעוד מועד לשעת ערב די מוקדמת - 19:30. בחרתי בה כי המחירים בה היו יחסית מתונים ביחס למסעדות הכוכב הרומאיות והעיצוב שלה היה נראה לי מודרני ולא פורמלי או פלצני.
השף של המסעדה הוא Luigi Nastri, בן 42, שאחראי על תפריט של אוכל איטלקי מודרני, יצירתי עם השפעות עולמיות מיפן, צפון אירופה וארה"ב, שמתבסס על רכיבים עונתיים וטריים, ברובם איטלקיים. הוא מתאר את האוכל שלו כ"פשטות מורכבת": מעט מרכיבים תוך שימוש בטכניקות ובחדשנות.

המסעדה ממוקמת בקצה חצר עצומה בשם Largo Dino Frisullo, שצמודה למתחם גדול של תרבות, אמנות וחינוך שכולל בית ספר למוזיקה, מוזיאון לאמנות מודרנית, אוניברסיטה לארכיטקטורה ועוד. עד כאן נשמע מיקום נחמד למדי, אבל מי שכמוני מגיע ברגל, צריך לעבור כמה רחובות קצת פחות סימפתיים כדי להגיע למתחם הפתוח שמוביל לכניסה למסעדה. הכניסה למתחם אפשרית ברגל רק דרך רחוב בשם Via Monte Testaccio, רחוב די עזוב ומפחיד למדי, שהסתובבו בו טיפוסים שלא נראו מסבירי פנים במיוחד. בקצה אחד של החצר הגדולה היו בתים וחצרות שישבו בהם אנשים שנראו טורקים או צוענים, ואחד מהם שראה אותי לבוש יפה ותוהה איפה אני נמצא, כיוון אותי באנגלית לכיוון השני של החצר ואמר שהמסעדה היא שם...




המסעדה מעוצבת בעיצוב מודרני וצבעוני למדי, עם שימוש ניכר באדום ושחור ובאמנות מודרנית. היא מאד מרווחת וכוללת כמה חללים. בהחלט נעים מאד לשבת בה ואין בה אווירה מעיקה ופלצנית כמו שיש לעתים במסעדות מישלן.




התיישבתי. המסעדה הייתה די ריקה כשנכנסתי. זו הייתה שעה מוקדמת למדי ופרט אליי היו בסה"כ 2-3 שולחנות מאוישים. בהמשך הגיעו סועדים נוספים, רובם תיירים יפניים למראה, אבל המקום היה אולי ב-40% תפוסה גם בשעה 21:30.
קיבלתי תפריטים. בצהריים יש כאן אופציה לארוחות עסקיות בין 25 יורו (2 מנות) ל-50 יורו (4 מנות). בהחלט מחירים סבירים ואף נמוכים למסעדת מישלן. בערב יש מסלולי ארוחות של 3 מנות ב-45 יורו, 4 מנות ב-60 יורו, או 7 מנות ב-90 יורו. התאמת יין למנות תעלה עוד 15-35 יורו, בהתאם למסלול. יש אפילו ארוחת ילדים (3 מנות קטנות) ב-18 יורו. כמובן שיש גם אופציה להזמין מנות בנפרד - מתפריט a-la-carte.
אני בחרתי במסלול של 3 מנות. לא הייתי רעב בטירוף.

הזמנתי קוקטייל, היות והמסעדה מתמחה בקוקטיילים ויש לה תפריט קוקטיילים מעניין. שמו - Doggy Style. לא יודע מה פשר השם בהקשר של הקוקטייל. זה היה הקוקטייל היותר יקר בתפריט - 13 יורו. קוקטייל שמורכב ממסקל, שרטרז, אנגוסטורה ביטר, מיץ ליים, ג'ינג'ר וסירופ אגבה. עוטר במלח גס וזרעי אניס. היה מעולה. חזק, פיקנטי, חמצמץ, מריר. קוקטייל כלבבי.
בהמשך גם הזמנתי כוס יין לבן יבש ב-8 יורו שצערי לא רשמתי את מקורו (בחשבון מופיע Mescita Bianco). אגב, כל כוסות היין הלבן כאן מתומחרות בין 5 ל-8 יורו בלבד. שילמדו משהו בארץ בעניין תמחור יין במסעדות.


לסיפתח מקבלים גבינה כמובן. בוראטה עם מעט פסטו. מעולה. בנוסף עוד ביס קראנצ'י כלשהו ששכחתי את מקורו, שעוטר בביצי דגים ונדמה לי קרם פרש.


המנה הראשונה מבין השלוש: פילה צרוב של ברבוניה אדומה (red mullett) ברוטב קרמי של גבינת פרובלונה מעושנת, עגבניות, בזיליקום ואבקת דיו של דיונון. מנה מושלמת. 10 מ-10. יפהפייה, טעימה ומעודנת. הרוטב היה מופלא, ממש ללקק את הצלחת.



לצדה קיבלתי מבחר לחמים. כולם תוצרת בית וכולם טעימים. הם באו טוב במיוחד לצורך ניגוב שאריות הרוטב.


מנה שנייה שהזמנתי הייתה עוד מנת דג - דג קוד עם פירורי עגבניות ולימון, ברוטב מוקצף וקליל של שמנת ולימון ואם זכור לי נכון מעט קארי. לצדו הוגש תבשיל של אנדיב ופיסות בשר חזיר שהיה טעים מאד. משהו בשילוב של השניים לא היה אידאלי בעיניי. בסה"כ זו מנה טובה עם מרכיבים סופר איכותיים, אבל בהחלט לא מנה מושלמת.



הקינוח שבחרתי היה קינוח אפרסקים, מוזלי וגבינת ריקוטה. שלא כחלק מארוחת הטעימות עלות כל קינוח היא 16 יורו. יחסית לשאר האוכל זה בהחלט לא זול. כמו המנה הראשונה זה היה קינוח פשוט מושלם. הכי טעים שאכלתי במסע הנוכחי. היה פה אפרסק בכמה טקסטורות, הן טרי, הן קפוא (מעין סורבה או גרניטה), גלידת לבנדר מעולה, פירורי מוזלי שהוסיפו קראנץ' וקציפת ריקוטה עדינה. קינוח קליל, מלא טקסטורות וטעים להפליא.



עם החשבון קיבלתי גם את המאפין שוקולד החביב הזה.


לסיכום - Stazione di Posta היא מסעדת כוכב מישלן מעניינת, מקורית וממש לא פלצנית. גם האווירה וגם השירות הם ממש לא פורמליים, והאוכל שאני אכלתי היה ברובו מעולה. למי שמגיע למסעדה, עדיף שיגיע במונית שיש לה waze כי למצוא אותם רגלית זה כאמור לא פשוט ולא סימפתי במיוחד. את החזרה למלון עשיתי עם מונית שביקשתי שיזמינו לי, והגיעה ממש עד פתח המסעדה. 

בפרק הבא והאחרון לטיולי ברומא אפרט על פסטיבל אוכל גורמה ועל עוד מסעדת כוכב מישלן בשכונת Trestevere הנהדרת.


יום שני, 26 בספטמבר 2016

רומא פרק ב' - יום שני עם מרציפן בצהריים ותמנון בערב

ביום השני של טיולי קפצתי על הבוקר ל- Piazza della Republica ומשם צפונה לאזור שנקרא Quartiere Coppedè, שכונה קטנה, חביבה ולא מתוירת לעייפה, שמלאה בבתים ציורים ובמבנים ארכיטקטוניים מעניינים. לא גאודי של ברצלונה, אבל קרוב. גשם מטריד אבל לא חזק ירד לכל אורך הבוקר.



בהמשך סיירתי גם קצת בפארק של וילה בורגזה וגלריה בורגזה, הלא רחוקים. את ארוחת הצהריים ביליתי במסעדה מושקעת ודי חדשה בשם Marzapane, אליה הזמנתי מקום מראש.

Marzapane - מסעדה של שפית ספרדייה צעירה שעושה אוכל איטלקי מודרני:

מסעדה חדשה למדי שהוקמה בשנת 2013 והפכה די מהר למסעדה מדוברת וטרנדית בקרב הפודיז ברומא. קראתי על המסעדה בכמה בלוגים באנגלית של אוכל ברומא שהיללו ושיבחו. מי שמנהלת את המטבח היא שפית ספרדייה צעירה (בת 27 בלבד כיום), Alba Esteve Ruiz. לפני Marzapane היא הייתה שפית של מנות ראשונות במסעדת El Celler de Can Roca המהוללת מחירונה בספרד, שמדורגת השנה במקום השני בעולם ברשימת 50 המסעדות הטובות ביותר של סן פלגרינו (בעלת 3 כוכבי מישלן כמובן). ב-2014 היא זכתה בפרס השפית הצעירה של השנה (או פריצת השנה) של מגזין האוכל והיין האיטלקי Gambero Rosso. בקיצור - נראה שיש כאן כישרון.


המסעדה לא ממוקמת במרכז העיר, אלא יחסית צפונה מהמרכז, לא רחוק מגלריה בורגזה (700 מטר מזרחית).
הזמנתי מקום לסביבות 13:00 וכשנכנסתי היה כמעט ריק לגמרי אבל די מהר התמלאה המסעדה לתפוסה של 60-70%. אין מה לעשות - זה כנראה שילוב של צהרי אמצע שבוע ואזור שהוא לא מרכזי. בדיוק כמו בארץ. המקום עצמו עבר הרחבה לפני כשנתיים וגם עכשיו זו לא מסעדה גדולה, אבל היא מרווחת, נעימה, מודרנית ומעוצבת. יש בה 2 חללים מרכזיים, שאחד מהם צופה לחלונות המטבח, שם אני ישבתי.




קיבלתי תפריטים. לפי מה שקראתי בחלק מהבלוגים התפריט עד לפני זמן מה היה זול יותר עם VFM גבוה במיוחד (תפריטי טעימות מ-35 יורו עד 55 יורו). כעת תפריטי הטעימות הם בין 39 יורו (5 מנות לא כולל מתאבן וקדם קינוח) עד 69 יורו לארוחת 7 מנות + מתאבן וקדם קינוח. שוב משהו שמזכיר את הארץ. מסעדה גדלה והופכת להיות מדוברת והמחירים קופצים בהתאם. אני הלכתי על האופציה היותר פופולרית שלהם: תפריט הטעימות Alba ב-59 יורו שכולל Amuse Bouche (מתאבן), 5 מנות, Pre Dessert (קדם קינוח) וקינוח.


ראשית הגיע המתאבן או למעשה 3 מתאבנים: גספצ'ו עגבניות ותותים חרפרף מתקתק ומעולה. דף אורז (נדמה לי) שחור וקריספי עם איזשהו קרם גבינה ומקלוני בצק פריכים עם רוטב רומסקו (רוטב פלפלים ספרדי). כולם נשנושים טעימים וכיפיים.




חיש קל הגיעה המנה הראשונה: טרטר שרימפס עם גבינת בוראטה, חציל מעושן, ריבת עגבניות ועוגיית פיסטוק "מכוערת אבל טובה" (כך בתפריט). מנה יוצאת מן הכלל. מהנה, מקורית וטעימה מאד. שילובי מרקמים וטעמים מצוינים. לדעתי המנה הכי טעימה בארוחה.



אח"כ הגיע לחם. הרבה לחם בשביל בן אדם אחד. כל הלחמים home made וכולם טריים וטעימים.




מנה שנייה שקיבלתי: ברווז צלוי עם כבד אווז וקרמים של תמרים ואפרסק. מנה קטנה וטובה מאד. 2-3 ביסים של שחיתות עשויה היטב.



המנה השלישית הייתה גדולה למדי (לפחות ביחס למה שמקובל בארוחת טעימות): ריזוטו עם חמאה (המון חמאה), אנשובי מהים הקנטברי (מחוז קטן בצפון ספרד. ליד חבל הבסקים. האנשובי מעולה. הייתי שמח ליותר ממנו), וג'ינג'ר מסוכר (אכן כך - זו לא טעות). המנה הייתה מושחתת, קרמית וחמאתית בטירוף והשילוב עם הג'ינג'ר המסוכר הפתיע לטובה. המינוס היחיד היה שהיא הייתה מעט מלוחה מדי. (אגב מליחות: בכמה ביקורות ב-tripadvisor מהשבועות האחרונים קראתי קטילות על המקום ותיארו שם מנות מלוחות בטירוף ויחס לא נחמד של הצוות. עבורי זו הייתה המנה היחידה עם מליחות יתר קלה. השירות שקיבלתי לאורך כל הארוחה היה מעולה וחביב מאד).


המנה הרביעית הייתה גם היא די קטנה: חזיר איברי (כלומר שמקורו בחצי האי האיברי) עם קרם קליל של כרוב סבוי (זן של כרוב ירקרק), קרם קליל של גזר ונגיעות של קרם אשכוליות מריר. מנה טובה מאד נוספת ושילוב האשכולית נתן טאץ' מקורי, מרענן ומעניין.



המנה החמישית שוב הייתה מנה גדולה למדי: מנת פסטה קרבונרה בגרסת השפית. אם לא הספיקה השחיתות הקודמת, הגענו לשיא השחיתות. פסטה טרייה עשויה מושלם, עתירת חלמונים, עם רוטב גבינתי וקרמי בטירוף שכלל בעצמו חלמון שעורבב היטב, שמסביבה פוזר בייקון קראנצ'י. אהבתי את תוספת הפרמז'ן והפלפל השחור מסביב שנתנו עוקץ פעם בכמה ביסים. מנה טעימה מאד אם כי באמת מוגזמת. אבל זו רומא. מותרת קצת שחיתות בה.



יצאתי מפוצץ מכל העסק הנ"ל. מזל שהמנות יצאו בקצב טוב ולא מהיר מדי, כך שהיה זמן לעכל.
אחרי כמה דקות הגיע ה-pre dessert: סורבה אפרסקים קליל ומתקתק עם קראמבל שוקולד. טעים מאד.



הקינוח עצמו מכונה 3 כפול 2 = ג'נדויה, שקדים ופטל. היה פה קרם ג'נדויה (שוקולד ואגוזי לוז), קרם שקדים, קולי פטל ופטל טרי, טוויל שוקולד ואגוזים (נדמה לי) וגלידת וניל (או קרם חלב). יופי של קינוח. קליל, טעים ומאוזן היטב. גם קדם הקינוח וגם הקינוח היו קלילים והיוו סיום מתאים ומוצלח לארוחה המאד כבדה.



ויתרתי על קפה. עם החשבון, כנהוג במסעדות שף מפנקות, קיבלתי עוד כמה נשנושים מתוקים (ומושקעים בהחלט). בחזירותי גם אלה חוסלו עד תום.


מאד נהניתי ב- Marzapane. היה טעים, מפנק, יצירתי ומושחת.


יצאתי כמובן מפוצץ לחלוטין. מזל שחיכה לי מסלול רגלי מתוכנן מראש ועתיר קילומטרים כך שיכולתי להוריד מיד כמה גרמים מיותרים. בינתיים גם יצאה השמש לשמחתי (בזמן ארוחת הצהריים עצמה ירד מבול).
מהמסעדה שמתי פעמיי לנקודת תצפית בקצה המערבי של הגנים של וילה בורגזה בשם Pincio וממנה ירדתי ל- Piazza del Popolo החביבה (ירידה בלא מעט מדרגות. מזל שלא עשיתי את המסלול ההפוך).



מדל פופולו המשכתי דרך רחוב קטן, ציורי, מלא ירק, פסלים וגלריות בשם Via Margutta למדרגות הספרדיות המפורסמות (והחסומות משום מה) ב- Piazza di Spagna.


מיעד החובה הזה המשכתי ליעד חובה אחר - מזרקת Trevi המפורסמת וההומה אנשים. בדרך ל-Trevi שתיתי קפה טוב בבית קפה חביב ומעוצב בשם Angelina a Trevi והמשכתי למלון.



באזורים הפופולריים האלה הרגשתי לראשונה את המון האדם, כמו שאפשר לראות בתמונות. אמנם off season אבל רומא מפוצצת גם באמצע ספטמבר.




בערב, אחרי סיור הפיאצות, חזרתי למלון ונחתי קצת. קפצתי לטיול ערב קצר ב-Piazza Venezia ובאנדרטת ויטוריו עמנואל. כל האזור מרשים ביותר.







משם חזרתי לכיוון המלון ונכנסתי למסעדה קטנה שהייתה מאד קרובה למלון שלי, בשם Octopus, לנשנוש ערב/לילה קליל. אחרי הארוחה הכבדה שלי ב-Marzapane בצהריים זה בדיוק מה שהייתי צריך.

Octopus - בר דגים ופירות ים ב-Monti:

בר דגים ופירות ים יווני-איטלקי שמציע בעיקר מנות ימיות שונות, עם דגש על מנות נאות. מקום חדש שנפתח ביוני האחרון. ישבתי על הבר הצדדי והזמנתי 2 מנות נדיבות למדי, לצד כוס יין לבן מרענן.



אכלתי טרטר טונה עם עגבניות Pachino, צלפים, זיתים ויוגורט יווני. 13 יורו. מנה טובה למדי שמעט חסרה עוקץ. אפשר לטעמי להקפיץ אותה לגבהים יותר מרשימים.




מנה נוספת שאכלתי הייתה סלט תמנונים (Insalata di Polpo). גם 13 יורו. גם מנה חביבה שהייתה יכולה להיות מצוינת עם תיבול קצת יותר מעניין ואולי עם ירקות יותר מעניינים מעגבנייה, מלפפון ורוקט.


בסה"כ יש כאן מקום קטן, נחמד ולא מחייב שמהווה אופציה טובה לנשנוש ערב ליד המלון, ודאי למי שמאס בבצקים האיטלקיים.



עד כאן היום המלא הראשון שלי ברומא: קילומטראז' רציני, אוכל מושחת והרבה כיכרות. בפרק הבא יהיו טיולים ללב של רומא, לגטו היהודי ותתואר ארוחה מעניינת במסעדת כוכב מישלן בלוקיישן מוזר למדי.