יום רביעי, 12 באוקטובר 2016

לוקה ולינו: איטלקית תל אביבית לא כשרה בהווה (ירושלמית כשרה בעבר)

לוקה ולינו היא מסעדה איטלקית חדשה שנפתחה לפני כשלושה שבועות ברחוב לילינבלום 20 בתל אביב. המסעדה היא גלגולה החדש של מסעדה ירושלמית איטלקית כשרה בשם טופולינו שפעלה כעשור בעיר הקודש, ובמשך השנים זכתה לשבחים רבים על איכותה. בשל המצב הביטחוני הלא משהו בירושלים, שגרם לסגירת לא מעט מסעדות בשנים האחרונות גם טופולינו נסגרה. הבעלים שלה, יונה ששון ומוריס גיני, החליטו לפתוח אותה מחדש בתל אביב, הפעם בגרסה לא כשרה. אחרי לא מעט חודשים של בנייה, שיפוץ ועיצוב היא נפתחה. יחד עם בני הזוג ששון וגיני עובדים גם בנם עופר - השף שאחראי על המטבח ובתם רוני. מסעדה איטלקית משפחתית, כיאה למסעדה איטלקית טיפוסית.



שותפתי סיון ואנוכי קפצנו די באקראיות למסעדה בערב של אמצע השבוע, באחד מימי פעילותה הראשונים (30/09).
כשנכנסנו די בתחילת הסרוויס המסעדה הייתה ריקה אבל די מהר היא התמלאה בסועדים. המקום מאד רחב ידיים, עם תקרה גבוהה במיוחד, בר שצופה על מטבח פתוח (עם טאבון גדול במרכזו - איך לא) וחדר פנימי לאירועים מבודדים. העיצוב משלב אלמנטים ביתיים (כיאה לטרטוריה איטלקית) ותעשייתיים אורבניים (כיאה לתל אביב). אישית אני חושב שהמקום נעים, אבל הוא הרגיש לי קצת עירום. יש מקום לשיפורים ולתוספות, למשל הוספת הרבה ירק, אולי צמחים מטפסים שירדו מהתקרה הגבוהה או תליית כלים או קישוטים ב"כלובי" המתכת שמקיפים את המטבח. אני מניח שיהיו אלמנטים עיצוביים שיתווספו עם הזמן.





התפריט של טופולינו היה תפריט רומאי. בלוקה ולינו שינו מעט כיוון, והתפריט הוא תפריט סיציליאני שכולל מוטיבים צפון אפריקאיים, במיוחד תוניסאיים. מנות הפסטה כאן, כמו באיטליה, הן מנות בינוניות בגודלן - מנות ביניים, ולא מנות עיקריות. אני בעד. מקריאת התפריט ברור לגמרי שזו לא עוד מסעדה איטלקית בנאלית, אלא מסעדה שמנסה להביא לכאן אוכל איטלקי פחות שגרתי. גם כאן אני לחלוטין בעד.



היות ולא היינו רעבים במיוחד, הזמנו כל אחד 2 מנות - אחת ראשונה ואחת מגזרת הפסטות. על מנה עיקרית ויתרנו.

המנה הראשונה שאני הזמנתי הייתה מנה של לשון עגל: פרוסות דקות של לשון עגל מעושנת עם עשבי תיבול, צלפים, פיסטוקים וחזרת טרייה. 38 ש"ח. שגיא כהן בביקורתו הטרייה על לוקה ולינו הלין שבמנה שלו הוא הרגיש רק את החזרת שהייתה דומיננטית וחריפה מדי. אצלי זה היה הפוך. החזרת לא הורגשה מספיק, והמנה כולה אף כי הייתה טעימה בהחלט, הרגישה עבורי עדינה מדי. לשון העגל הייתה נימוחה וטעימה מאד, אבל האלמנטים שמסביב פחות זהרו ואת הפאנץ' שציפיתי לקבל מהחזרת לא קיבלתי. גם העישון לא היה מספיק נוכח לטעמי. עם מעט יותר חידוד טעמים (יותר חזרת, יותר עישון) זו יכולה להיות מנה ראשונה אדירה.



סיון הזמינה מנה ראשונה של גבינת קממבר אפויה עם שום קונפי ודבש. הוגשה עם לחם לבן ועלים ירוקים. 42 ש"ח. סיון מאד אהבה. היה כאן שילוב מפנק, מושחת וטעים. הגבינה הייתה נימוחה והשתלבה מצוין עם שאר האלמנטים. הלחם עצמו לא הרקיע שחקים ולא הרגיש טרי במיוחד, ואפשר לשפר את האלמנט הזה.


מנה נוספת של סיון הייתה רביולי ארטישוק וריקוטה עם חמאת לימון וטימין. 56 ש"ח. הרביולי שהיו מהז'אנר הקטן למדי בגודלם, היו עדינים וטעימים מאד. הלימוניות בהחלט הורגשה וגם המילוי היה נוכח ומוצלח. מידת העשייה של הפסטה
הייתה מעט יותר מהנדרש (כלומר רביולי מעט רכים מדי), אבל סיון בסה"כ נהנתה.


אני התלבטתי בין 2 פסטות - ניוקי סלסיצ'ה עם זרעי שומר, עגבניות וקצת חמאה או ספגטי סרדינים כבושים ותערובת עשבי תיבול. הלכתי על הפסטה השנייה שהמלצרית הבטיחה שהיא פיקנטית ועזת טעמים. מחירה לצרכן - 48 ש"ח. הפסטה הייתה טעימה ועשויה אל-דנטה כמו שצריך, אבל עזות הטעמים לא הייתה שם. לא מספיק שום, לא מספיק עשבי תיבול ובעיקר לא מספיק טעם של סרדינים. הסרדינים הכבושים שציפיתי שיהיו עזי טעם, היו עדינים למדי. מנה שציפיתי שתהיה בועטת, נוכחת ונשכנית, אבל בפועל הייתה נעימה ועדינה מדי.


חלקנו גם קינוח: טרטופו עם קרם קפה והל ורוטב מסקרפונה. 41 ש"ח. טרטופו זה קינוח איטלקי שמבוסס על שוקולד וכנראה מזכיר בצבעיו וצורתו פטריית כמהין (טרטופו באיטלקית). הקינוח היה טעים. קרם שוקולד שוקולדי וטעים, קרם קפה והל טעים. איזון מתיקות טוב. לטעמי התמחור שלו מעט גבוה ביחס לגודלו ולמרכיביו.
לקינוח לקח המון זמן להגיע, ורק אחרי ששאלנו את האחראי הוא חזר ואמר שהייתה תקלה במטבח ושהקינוח בדרך. תקלות קורות, ודאי בשלב כה מוקדם של תפעול מסעדה. הוא הציע לנו צ'ייסרים על חשבון הבית כפיצוי על העיכוב. השירות ככללו, כמו שאפשר לצפות ממסעדה חדשה לגמרי, לא היה אחיד ברמתו לאורך הערב, אבל בסה"כ היה בסדר גמור.



שורה תחתונה: למרות התקלות הקטנות, חוסר האחידות בעשיית המנות, וחוסר חידוד הטעמים בחלק מהמנות, יש כאן מסעדה בהחלט טובה, ומה שחשוב - בעלת פוטנציאל גבוה מאד. אני מניח שעם הזמן, העניינים יתקתקו טוב יותר והטעמים ועשיית המנות ישתפרו וילכו. בסה"כ נראה שיש כאן מסעדה מבטיחה בהחלט עם תפריט איטלקי (סיציליאני) מעניין, לא שגרתי ומבטיח, ואני מניח שאחזור לכאן לטעום מנות נוספות בהמשך.


והנה ההמשך.


ארוחת צהריים אקראית בלוקה ולינו - 24/11/2016:

במקרה עברתי באזור והופתעתי לגלות שהמסעדה פתוחה בצהריים. צריך לאכול צהריים אז נכנסתי...
המסעדה הייתה מלאה בערך ב-35-40% תפוסה. אני ישבתי על הבר וזכיתי לשירות מצוין מהברמנית. איך שהתיישבתי קיבלתי קנקן מים. משהו כל כך פשוט ומתבקש שקורה במעט מדי מסעדות.


תפריט הצהריים כולל בחירה של מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר העיקרית. יש גם אופציה ליין צהריים ב-18 ש"ח לכוס. שווה. מקבלים גם כוס סודה. אני הזמנתי יין לבן יבש סיציליאני לא רע בכלל. העלויות של העסקית נעות מ-51 ש"ח (ספגטי עגבניות או אלי אוליו) ו-56 ש"ח (רביולי ארטישוק וריקוטה) עד 89 ש"ח למנות עיקריות כמו קוסקוס ביתי במרק פירות ים וסקלופיני בקר מיושן על תרד מוקפץ וחמאה לימונית. יש מנה אחת שחורגת בהרבה מהשאר: סטייק לוקוס בטאבון ברוטב ציר ים וגראפה עם ירקות ופריקי שעלותה 121 ש"ח. בסה"כ יש כאן תמחור הוגן לחלוטין.

למנה הראשונה בחרתי באנטיפסטי. (יש גם אופציה לסלט ירוק, לשון בקר מעושנת וברוסקטה סרדינים). האנטיפסטי כלל 3 מנות קטנות שאני מעריך שמשתנות מדי יום או כל פרק זמן מסוים.
אני קיבלתי סלטון בורגול, אנשובי ויוגורט מעולה, מעין מסבחת פול וטחינה טובה מאד ולוביה מוקפצת עם בצל שהייתה קראנצ'ית, רעננה וטעימה. לצד האנטיפסטי קיבלתי מעין פוקצ'ה שהם קוראים לה בולמה (מעין לחם תוניסאי או אולי סיציליאני). הלחם היה פשוט נהדר, עם קראסט מצוין של בצל מטוגן, מרקם אוורירי וטעם מתקתק מעט. תענוג.



למנה עיקרית הזמנתי ריזוטו חצילים ופרמזן עם פצפוצי טלה קריספי. עלותו 75 ש"ח. ריזוטו מהמוצדקים בריזוטואי ארצנו היום. הריזוטו כאן הוא לא מהז'אנר הרך והדייסתי אלא כזה שהוא טיפ-טיפה אל דנטה. הטעמים כאן היו חזקים ומדויקים ופצפוצי הטלה הוסיפו גם טעם וגם קראנץ'. ריזוטו פשוט מצוין.


הזמנתי גם קינוח. הייתה לי התלבטות מסוימת בין הקנולי עליו דובר לא מעט בכמה מהביקורות הטריות בתקשורת, לבין קרם לימון ובזיליקום עם עוגיות אמרטי ותאנים. הלכתי על הקלאסיקה - הקנולי: קנולי במילוי במסקרפונה מוקצף וגרידת לימון. עולה 20 ש"ח ליחידה. הסתפקתי ביחידה אחת (למעשה אכלתי קנולו - בלשון יחיד). היה מצוין. בצק קראנצ'י וטעים ומילוי של מסקרפונה מוקצפת וגרידת לימון שהיה מתוק בדיוק במידה הנדרשת בעיניי (מתוק עדין). 


עסקית טובה מאד אכלתי כאן. זו ודאי ארוחה מוצלחת וטעימה יותר מארוחת הערב שלי בלוקה ולינו מלפני חודש וחצי. בניגוד לערב ההוא שהכל היה טעים אבל מעט חסר עוקץ, כל מה שטעמתי בארוחה הזו היה spot on. ברור שהזמן עשה את שלו והחבר'ה כאן התמקצעו והפיקו לקחים מהביקורות (שהיו בחלקן טובות ובחלקן בינוניות). לפני חודש וחצי כתבתי שיש כאן פוטנציאל גבוה. שמחתי להיווכח שהוא התממש בעסקית הזו.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה