יום רביעי, 26 באפריל 2017

נח ביסטרו מקומי - הביסטרו של עינב ברמן ברוקח 73

נח ביסטרו מקומי נפתחה מתישהו ביולי 2016 על חורבות רוקח 73 של אייל לביא. המסעדה נפתחה כשותפות בין יהלומה לוי (לשעבר ביסטרון יהלומה בשוק לוינסקי) ובין השפית עינב ברמן, שיחד היו שותפות גם על האוכל במסעדת יהלומה בנמל (שנכון לכתיבת שורות אלה, באפריל 2017 אני לא בטוח שעדיין קיימת *). מי שהייתה אחראית על רוב התפריט מהימים הראשונים, למיטב הבנתי, היא עינב ברמן, שפית מוכשרת ועתירת ניסיון (קפה נואר, אסיף הזכורה לטוב ועוד). בינתיים בפברואר 2017 דווח שהשותפות פורקה ועינב ברמן היא כעת השפית שמנהלת סולו את נח ביסטרו מקומי. גם באתר ובפייסבוק של המסעדה מוזכרת רק ברמן והמסעדה מוגדרת שם כביסטרו שף של השפית עינב ברמן.

(*) אכן לא קיימת במתכונתה הקודמת. יש שם מסעדה פעילה שנקראת בנמל. את השם יהלומה הסירו מהשילוט.

נחזור לנח ביסטרו מקומי. המקום עצמו חביב, נעים ומרווח. לא נראה ששינו הרבה מימי רוקח 73. פה ושם הוסיפו קצת אלמנטים עיצוביים (אם תרצו, טאץ' נשי) והכניסו קצת חום וצבע בזכות נגיעות של עץ. בכל מקרה, זו לא מסעדה עם עיצוב מודרני ומושקע במיוחד, אלא כזו שמשדרת פשטות ונעימות. מקום סולידי ושקט למדי. המסעדה יושבת בצמוד למגרשי הטניס של מועדון מכבי צפון וצופה על המגרשים.

ביקרתי בה פעמיים בהפרש זמנים די ניכר (כ-9 חודשים). בפעם הראשונה זו הייתה ארוחת צהריים ספונטנית, בתחילת ימיה של המסעדה, אז היא עדיין פעלה כשותפות בין יהלומה לברמן. בפעם השנייה זו הייתה ארוחת ערב, בחול המועד פסח האחרון. למרות שהמקום והתפריט לא השתנו יותר מדי במרוצת החודשים הללו, שתי הארוחות היו שונות בתכלית השינוי מבחינת החוויה האישית שלי כסועד.


סוף אוגוסט 2016 - נח ביסטרו מקומי - מסעדה חדשה מבית יהלומה לוי ועינב ברמן:

כאמור בזמן הארוחה הראשונה שלי זו עדיין הייתה מסעדה בניהול משותף של יהלומה לוי ועינב ברמן. עדיין לא היה שלט במסעדה (בכניסה מהחניון שצמוד למגרשי הטניס עדיין מופיע השלט של רוקח 73. אני מניח שחלק מהסועדים המבוגרים עדיין מגיעים לאכול ברוקח..). גם החשבון שהוגש בסוף היה על שם רוקח 73. כשהגעתי בשעת צהריים של אמצע שבוע היה מלא רק כדי 1/3 תפוסה. ברוקח 73 זכורים לי ימים מלאים יותר. הקהל מזכיר את מה שהיה במסעדה הקודמת: מבוגרים תושבי השכונות הסמוכות ואנשי עסקים.






התפריט מחולק בצורה די מוזרה. ראשית מנות קטנות, אח"כ עיקריות, אחריהן מנות ראשונות/מרכז שולחן שבעצמן מחלוקות ל-3 קטגוריות: ירקות ועוד ; דגים ופירות ים ; עוף ובשר, בהמשך - מנות ילדים, ולבסוף קינוחים. התפריט נראה מגוון ומעניין, עם דגש על חומרי גלם מקומיים טריים.
אין כאן עסקיות של ממש אבל יש 15% הנחה על התפריט הרגיל בצהריים.


החלטתי לא להזמין מנה קטנה ועיקרית ובמקום הזמנתי 2 מנות ראשונות/מרכז שולחן שברגיל מיועדות לחלוקה (כן כן עוד פעם שיירינג) ל-2 סועדים. המלצרית הבטיחה שאשבע. השתדלתי לבחור 2 מנות שיבטיחו שובע:
הראשונה: נתחי שייטל עם רביולי מנגולד, בולגרית המאירי וסלסה ורדה. 58 ש"ח.
השנייה: ראשי קלמרי ומולים בציר שרימפס ופפריקה מעושנת עם קוסקוס לימוני. גם 58 ש"ח.
הנחתי שמנת בשר בינונית בגודלה עם מעט פסטה ומנת פירות ים בינונית עם מעט קוסקוס תספקנה את רעבוני.

ראשונה הגיעה מנת השייטל. משהו בה היה מוזר. הגיעה צלחת עם עלי בייבי, גבינה בולגרית, סלסה ורדה ונתחי שייטל. איפה הרביולי? נשכח... קראתי למלצר. הוא היה נבוך והתנצל ושאל אם אני רוצה לקבל מנה חדשה לגמרי או לחכות רק לרביולי. אמרתי לו שנראה לי שכדאי שיביאו לי מנה חדשה עם כל המרכיבים כמו שצריך...
בתמונה: מנת שייטל ורביולי מנגולד נטולת רביולי:





המנה החדשה הגיעה. השייטל היה סביר בלבד ולטעמי נצרב יתר על המידה. הרביולי מנגולד היה נחמד, אבל מזערי. 2 רביולי קטנטנים. בעיניי זו כמות מביכה. עלי הבייבי והסלסה ורדה היו בסדר. תכלס הטעם הדומיננטי במנה הגיע מהבולגרית. בקיצור - מנה לא מספיק טובה.
וזו מנת השייטל והרביולי עם הרביולי. גם כאן לצערי צריך להתאמץ כדי להבחין בהם בגלל כמותם וגודלם:



עברו עוד 25 דקות (הרבה יותר מדי זמן) והגיעה המנה של הקלמרי והמולים. מעט יותר טובה מהשייטל. הקלמרי היה טוב. המולים היו די בינוניים ולא הרגישו סופר טריים. התיבול הכללי של המנה היה מעניין יותר, אבל גם כאן תוספת הקוסקוס הייתה בכמות מצומצמת. אולי 2 כפות היו שם. אחרי 2 המנות הללו נשארתי 1/2 רעב. מנות ממש לא מספקות ו-VFM נמוך להוצאה של 118 ש"ח (או 100 ש"ח בפועל אחרי הנחת הצהריים).





נשארתי די רעב ולכן הזמנתי גם קינוח: עוגת גבינת עזים, פירורי קרמל, לוז ורוטב תפוזים. 44 ש"ח. עוד מנה די מאכזבת. אני מאד אוהב עוגות גבינת עזים. זו הייתה די אנמית בטעמה ודחוסה מדי במרקמה. גם רוטב התפוזים והקרמל לא המריא. הייתה בו נוכחות של טעם דומיננטי של תבלין שלא אהבתי (ייתכן ציפורן).





בקיצור - אחרי 20% הנחה שילמתי 136 ש"ח על הארוחה הבינונית הזו. יהלומה לוי ועינב ברמן (שממנה אני מחזיק כשפית מצוינת) וגם השותפה השלישית נכחו במסעדה והתעסקו בעניינים עסקיים. אולי אם אחת מהן הייתה נמצאת במטבח ואשכרה מבשלת, הארוחה שלי הייתה טובה יותר. באופן תמוה אף אחד מ-2 המלצרים ששירתו אותי לא שאל אותי איך היו המנות. במסעדה חדשה זה מתבקש בעיניי לקבל פידבק מהסועדים. ניחא. אולי הן כל כך בטוחות בעצמן שהן לא צריכות פידבקים. שורה תחתונה. ארוחה די מאכזבת עם מנות לא מספקות בגודלן ולא מספיק מספקות בטעמיהן.



ארוחת ערב של חול המועד פסח - 13/04/2017:

הנה כי כן חזרתי למסעדה. הפעם לארוחת ערב בחול המועד פסח (יום חמישי). הזמנו מקום באותו בוקר. היינו שלושה סועדים. באופן די מוזר השילוט בכניסה למתחם הוא עדיין השילוט של רוקח 73. לא יודע אם זו עצלות או נוחות, כי גם כך רוב המקומיים מכירים את השם רוקח 73 מימים ימימה.



כשנכנסנו בשעה 20:00 היה די ריק, אבל עד 21:00 המקום הלך והתמלא. היו 3 מלצרים + אחראית משמרת ששירתו את הסועדים ובסה"כ עשו עבודה טובה ויעילה.



התחלנו עם לחמניות גזר וסלק, לחם שאור, רליש פלפלים ואיולי זיתים. 18 ש"ח. סה"כ נחמד. לא בטוח ששווה לשלם על הלחם הזה במיוחד, ודאי אם אוכלים אח"כ עוד מנות שכוללות לחם כלשהו או בצקים אחרים.



המנות ראשונות שנאכלו ע"י שותפיי:
מנת ספיישל של ברוסקטת סינטה כבושה עם איולי חזרת. לא זוכר את עלותה. בסה"כ מנה נדיבה וחביבה אבל לא כזו שנחקקת בזיכרון.
עוד מנה הייתה סלט בייבי ג'אם (חסה), רוקט, אבוקדו ופומלית אדומה עם מוצרלה באפאלו וויניגרט עגבניות. 52 ש"ח. סלט טוב שכלל מרכיבים טריים ורעננים. ושוב - שום דבר יוצא דופן ומרגש.

מנה ראשונה שאני אכלתי את רובה ושותפיי לארוחה טעמו אף הם: טורטליני לחי בציר בקר, רוזמרין ודבש, קרם פרש ופירורי חרדל. 52 ש"ח. מנה שכולנו מאד אהבנו. הטורטליני היה עשוי מצוין. המילוי היה טעים ביותר והמכלול כולו מוצלח ומהנה מאד.



העיקריות ששותפיי אכלו כבר נשכחו ממני. בסה"כ הם נהנו (לא צילמתי לצערי).

זו העיקרית שאני אכלתי: המבורגר זנב שור, אינגליש מאפין, גבינת צ'דר, רוטב חזרת ותפוחי אדמה צלויים. 76 ש"ח. זנב השור עובר בישול ארוך, מקובב לקציצה ועובר טיגון כהמבורגר ונכנס אחר כבוד ללחמניית אינגליש מאפין. התוצאה טעימה ומהנה. הייתי מבסוט מרוטב החזרת שהיה טעים, פיקנטי ונוכח.









חלקנו בסוף גם קינוח שהיינו מעט סקפטיים לגביו: ריזוטו תפוזים עם סלט פירות העונה. 40 ש"ח. אני לא מעריץ של קינוחים על בסיס אורז (ריזוטו במקרה זה), אבל הקינוח הזה היה מוצלח וטעים. הריזוטו כאן מוקצף ואוורירי והמנה כולה טעימה וקלילה.





הביקור השני שלי בנח ביסטרו היה אם כן מוצלח בהרבה מהראשון, מכל הבחינות. יש כאן בהחלט מסעדה טובה וסולידית. סביר שלא תיקחו לכאן את הדייט שלכם לארוחה רומנטית בלתי נשכחת או את האורח החשוב מחו"ל לארוחה עסקית מושקעת ומרשימה, אבל בסה"כ זה מקום נעים וטעים שבהחלט יכול להתאים לארוחות משפחתיות לא מפונפנות או לעסקיות שקטות ורגועות. אין ספק שעינב ברמן היא שפית מוכשרת וראויה, שיודעת לנהל מסעדות ראויות. האוכל די פשוט אבל טעים ומוקפד.

יום שלישי, 18 באפריל 2017

ארוחת פודיז אביבית לאחד באפריל

קצת באיחור מכל מיני סיבות. 

ארוחת פודיז אביבית 01/04/2017

הפעם ארוחת הפודיז שלנו התקיימה בצהרי שבת בראשון באפריל. הנושא היה אביב עם דגש עם חומרי גלם אביביים.
המקום, המארחים והאורחים זהים לארוחות קודמות.

הפעם בגלל הזמן שעבר אני לא ארחיב יותר מיד על מי הכין מה ואתן לתמונות לספר את הסיפור.

זה התחיל עם כבד אווז משובח שנרכש בפריז, נצרב בכוכב יאיר והוגש על בריוש לצד ריבת רוברב ותפוח עץ סמיט.





כמו בכל ארוחה היו גם לחמים ביתיים מצוינים: שני לחמי מחמצת, האחד עם צימוקים וזרעי אניס והשני עם זרעי כוסברה.


מנה ראשונה נוספת שהיא הומאז' למנה נהדרת של שרון כהן בשילה: טרטר טונה אדומה עטוף באבוקדו.


בין לבין קוקטייל אביבי מרענן על בסיס וודקה, מיץ חמוציות ותבלינים שונים.


בהמשך ניוקי ריקוטה אביבי מטוגן בחמאה עם פטריות וירקות אביביים (אספרגוס, אפונה, מיקרו בזיליקום) ופרמז'ן.


מרק פול ירוק עם ״קרוטוני״ חלומי שהוגש בכוסות אספרסו. (לפי מתכון היסטורי של אהרוני בפורום אורט).

המנה שאני הכנתי: סקאלופס צרובים בחמאה על מצע של קרם אספרגוס לבן, כרישה ואגס, לצד אנדיב צלוי בויניגרט לימון ומייפל ופסטו גרגיר הנחלים, זעתר טרי ושום ירוק.





סלט אביבי של שקדים ירוקים, פול ירוק, אפונת שלג וכוסברה.


סלט אביבי נוסף של אפרסמון, שאלוטס ועשבי תיבול.



ועוד סלט אביבי של ירוקים עם תות שדה בויניגרט עוקצני.



חבושים ממולאים בבשר טלה וצנוברים.


תבשיל טלה "24 שעות" (בישול ארוך מאד) על מצע פירה רובושון סטייל עם בלסמי מצומצם.

קינוח של כריות גבינה-לימונצ'לו.




טארט רוברב מעולה.



כרגיל היו גם יינות משובחים שליוו את האוכל המצוין.


זו הארוחה.
כמו תמיד, המון אוכל יוצא מן הכלל וחברה מצוינת. הארוחה הבאה בקיץ המהביל של תחילת אוגוסט. יהיה חם ומגניב.

קרדיט (בתודה מראש) לחן ולאריה על חלק מהתמונות.

יום שבת, 1 באפריל 2017

יפן מול תאילנד גרסת שוק רוטשילד-אלנבי: Men TenTen ראמן-בר יפני מול Rak Thai בר אוכל רחוב תאילנדי

נו אז עוד שוק אוכל נפתח זה לא מכבר בתל אביב, אח "דרומי" קטן לשרונה מרקט הפלצני ולשוק צפון הצפונבוני. המתחם החדש, שוק רוטשילד-אלנבי, נפתח באמצע ינואר השנה, ובאופן לא מפתיע הוא ממוקם ברחובות הללו. כניסה ראשית אחת שלו ממוקמת ברח' אלנבי והשנייה ברח' יבנה, ולאורכו הוא מתפרס על פני שדרות רוטשילד. מיקום סופר מרכזי בלב אזור עסקי שוקק. 

מבנה השוק מאורך וצר ובסה"כ כשלא הומה מדי די נעים להסתובב בו. הוא מכיל דוכנים שונים, רובם די צפויים ולא ממש מעניינים לטעמי: עוד פיצרייה, עוד דוכן דגים, דוכן פלאו בשרי, דוכן מקסיקני, חומוס, פיש אנד צ'יפס, מאפים, ירקות אורגניים, יין ואלכוהול ועוד ועוד. אני מניח שלעובדי האזור, לתושביו או לעוברי האורח, מדובר במקום שמציע עוד אופציות לארוחת צהריים זריזה או לארוחת ערב של אחרי העבודה, אבל בשיטוטים הראשונים שלי במתחם לא ראיתי דוכנים יוצאי דופן שמצדיקים בעיניי הגעה מיוחדת. ובכל זאת, מתוך המבחר הבנאלי והצפוי, יש שני מקומות שקצת יותר סיקרנו אותי מהיתר וניצלתי פגישות עסקיות לא רחוקות כדי לדגום אותם. הם ממוקמים זה מול זה, ממש בכניסה הצפונית של המתחם ברחוב יבנה. 

המקום הראשון נפתח כבר בימים הראשונים של המתחם: ראמן-בר יפני בשם Men TenTen כן כן עוד מקום יפני שמציע ראמן. לא רחוק היום שבתל אביב יהיו יותר ראמניות ממסעדות שף או מסעדות גורמה...
המקום השני נפתח קצת מאוחר יותר, לפני כמה שבועות: דוכן אוכל רחוב/בר-אוכל תאילנדי בשם Rak Thai. (ואותה הערה על הראמן נכונה גם גבי מקומות תאילנדיים. גם כאלה לא חסרים בעיר). 
המשותף לשני המקומות הוא שהם מתיימרים להיות אותנטיים ולהציע מנות לא יקרות שקרובות למקור. האמנם? 


Men TenTen (מן טן-טן) - ראמן-בר ואיזקאיה:

מדובר בראמן-בר יפני קטן וחביב, המעוצב באסתטיקה יפנית חביבה אף היא. הגעתי באמצע שבוע בסביבות 12:30 והיה ריק למדי. לקראת 13:00 התמלא יותר. רוב המקומות הם בבר שמסביב למטבח הפתוח. האלמנט העיצובי הבולט הוא הקיר האפרפר, התעשייתי/מודרני משהו, שמלא בעציצי בונסאיי קטנים. טאץ' יפני נחמד.







כיאה לראמן בר, מרקי הראמן הם האלמנט המרכזי בתפריט האוכל. יש היצע של 4 מרקים. 2 בשריים (חזיר ועוף) ו-2 טבעוניים (אגדאשי טופו וקארי ירקות). נכון לזמן הארוחה שלי הראמנים עלו 48 ש"ח. יש אפשרות לתוספות שונות למרק בעלות נוספת. מעבר למרקים יש גם 3 גיוזות שאפשר לנשנש (26 ש"ח).

אני הזמנתי את הראמן הקלאסי שהוא על בסיס ציר חזיר: טונגארה ראמן: ציר בשר חזיר בבישול ארוך (מאד), מוגש עם אטריות, במבו-שוט, צ'אשו (נתחי בשר חזיר), בצל ירוק וביצה רכה. ראמן טוב בהחלט. הציר, שהוא הדבר הכי חשוב במרק מהסוג הזה, הוא מוצלח וטעים, אם כי הוא כן יכול להיות עמוק מעט יותר. נתחי הבשר הלבן היו טעימים, אבל הם הרגישו קצת כמו בשר מכובס והיו שומניים למדי. המנה הזו קטנה מעט יותר מאחיותיה הגדולות התל אביביות (הירו ראמן, מיאזאקי, אובן קובן), אבל בעיניי זה דווקא עדיף. הראמנים של אובן קובן למשל מצוינים לטעמי, אבל הם עצומים בגודלם ולכן איפשהו באמצע הדרך זה מתחיל לשעמם. כאן הגודל מצוין ויש מקום להזמין עוד נשנוש לצד הראמן. במקרה הזה - גיוזה...


הגיוזה שהזמנתי: גיוזה עוף: בשר עוף ופרגית טחון עם ירקות בכיסן בצק צרוב ומאודה. המנה נדיבה למדי וכוללת 5 כיסנים ממולאים. כמובן שיש כאן רטבים ומטבלים שמומלץ לשכשך בהן את הגיוזות. אני רקחתי לעצמי מטבל פיקנטי של סויה ושמן צ'ילי. היה לי טעים ונעים. המילוי היה מתובל היטב והכיסן הוכן כמו שצריך.



בשורה התחתונה יש כאן מקום חביב בהחלט. בניגוד לשאר הראמניות התל אביביות הנחשבות שעומד מאחוריהן שף מפורסם (אהרוני, יובל בן נריה) או מסעדה וותיקה (אונאמי במקרה של אובן קובן), ולכן התמחור שלהן גבוה ביחס למהות של המנה (בשורה התחתונה ראמן זה מרק ציר וירקות פשוט), Men TenTen נראית כמו מקום צנוע ולא יומרני עם תמחור מנות סביר שאני מקווה שיישמר. אני מניח שאם אהיה בסביבה ויתחשק לי מרק טוב, אקפוץ לביקור חוזר.


כשבועיים אחרי הביקור שלי ב-Men TenTen שוב הזדמנתי לשדרות רוטשילד לפגישה עסקית. קראתי אי שם שבינתיים הספיקו לפתוח את הדוכן התאילנדי של Rak Thai אז החלטתי לנסות אותו אחרי אותה פגישה.



Rak Thai (ראק תאי)מטבח רחוב תאילנדי:

זהו בר/דוכן אוכל קטן של אוכל רחוב תאילנדי שמעוצב בסטייל המתאים. הוא שוכן כאמור בדיוק מול הראמניה שהוזכרה לעיל. הבר/מסעדה הקטן הזה הוא בבעלות של משפחה תאילנדית-פיליפינית, משפחת אונקאם שאחד מבניה, דני ג'מרס אונקאם הוא השף (כך על פי האתר של שוק רוטשילד-אלנבי). פירוש השם Rak Thai זה "באהבה מתאילנד".



המקום הצבעוני והחביב כולל מטבח פתוח ובר קטן, כמו השכן היפני ממול. האווירה כאן אמורה להזכיר את האווירה הקלילה שבשווקי בנגקוק ובחופי תאילנד והאוכל אמור להיות אוכל תאילנדי אותנטי שלא יתחנף לחך הישראלי. מלבד האוכל, יש כאן גם דגש על אלכוהול עם מבחר יפה של קוקטיילים תאילנדיים ושל בירות תאילנדיות.



תפריט האוכל כאן מגוון ורחב יותר מהתפריט של Men TenTen. יש מרקים, סלטים, תבשילי קארי, מוקפצים ונודלס. המחירים ממש מתונים נכון לכתיבת שורות אלה (בתקווה שיישמרו), כשהמנה היקרה בתפריט עולה 49 ש"ח. כיאה לתפריט תאילנדי יש כאן פירוט של דרגות חריפות: ממעט חריף, דרך חריף לחריף מאד!!! (3 סימני קריאה במקור). אפשר לקבל גם חיזוק לחריפות, אם רוצים. המנות מוגשות בכלי קרטון מתקפלים, שאפשר לקפל אותם בחזרה לקופסת טייק אווי בצורת פרח לוטוס ולקחת הביתה.





גם כאן הזמנתי 2 מנות. הראשונה שתפקדה כמנה עיקרית: Nua Pad Ma Kua Yao: חציל מוקפץ עם בזיליקום (תאילנדי), בקר, צ'ילי, רוטב צדפות, שום, בצל ונבטים. מנה שעולה 45 ש"ח ומסומנת ב-3 פלפלוני צ'ילי, דהיינו - חריף מאד !!!. אכן היא הייתה חריפה, אבל לא מאד !!!. באופן אישי חשבתי שאפשר לתת עוד קצת push. המנה הייתה טעימה ומוצלחת מאד. הבשר היה טעים והצליח לשמור על עסיסיות ורכות (בניגוד להרבה מוקפצים שמייבשים את הבשר). התיבול היה מדויק, עם נוכחות מרעננת וטובה של הבזיליקום התאילנדי (שהוא אניסי בטעמיו). זו מנה שקצת הזכירה לי במהותה את העוף החריף בחצילים הקלאסי מהספר הסיני של אהרוני, אם כי זו של Rak Thai כמובן טובה יותר, עם עומק טעמים גדול יותר.




לנשנוש נוסף הזמנתי Popia Sod: שתי יחידות ספרינג רול טרי במילוי ירקות ושרימפס. היא הוגשה עם מטבל ירוק פיקנטי וטעים מאד שנאמר לי שמרכיביו סודיים. זו עוד מנה מוצלחת, טעימה ומרעננת. חטיף כיפי וטעים.




נהניתי ב-Rak Thai. מקום קטן, חביב וקליל שמציע אוכל תאילנדי טעים, טרי ומוצלח. כמו שכנו היפני, גם Rak Thai הוא מקום שבהחלט אשמח לחזור אליו ולנסות מנות נוספות שלו.


לפחות לפי הארוחה הראשונה שלי בשני הדוכנים/ברי אוכל הללו שמחתי לגלות שני מקומות חביבים מאד ולא יומרניים שמגישים אוכל אותנטי (ככל שאני יכול להתרשם, היות ולבושתי לא הייתי בתאילנד ולא ביפן) ולא מתחנף בתמחור סביר ביותר. הישג ראוי לציון בהתחשב במיקום שלהם במתחם אוכל מסחרי כמו שוק רוטשילד-אלנבי. אני תקווה שהרמה והטעמים יישמרו גם בביקורים הבאים שלי שם.


ותוספת קצרה על עוד דוכן בשוק שדגמתי. בדיוק בצד השני של המתחם, ליד הכניסה של רחוב אלנבי, דוכן חדש בשם SEÑOR CHI שכל כולו עוף בגריל.

SEÑOR CHI - סניור צ'י - דוכן רוטיסרי:

מסעדת אוכל רחוב שמתמחה בחומר גלם אחד ויחיד - עוף שמשולב כאן בין מזרח למערב, עם מנות שבחלקן הן בהשפעה אסייתית (תאילנד, סין) ובחלקן בהשפעה דרום אמריקאית. יש כאן מנות של חצי עוף, כריכים ועוד. התפריט עדיין נמצא בהרצה וצפויים כנראה שינויים ושדרוגים כאלה ואחרים.




נכנסתי לשם אקראית במסגרת סיבוב של שישי צהריים. הזמנתי מנת כריך תאילנדי ב-35 ש"ח: לחמניית שומשום חצויה שכללה קרעי עוף צלוי, קולסלאו, חסה אייסברג, איולי נאם-פריק, בצל מטוגן וכוסברה. הכריך טעים ומוצלח בהחלט. אישית הייתי רוצה יותר פיקנטרייה שתבוא עם האיולי כי כשאני מדמיין כריך תאילנדי הוא צריך להיות חריף. הבחורצ'יק שהיה על הגריל שכנראה הוא אחד הבעלים ציין שהוא מחכה לרטבים החריפים שהוא הזמין במיוחד מארה"ב (תקועים במכס או משהו כזה) ובינתיים מסתפק בתחליפים.



בהמשך קיבלתי צ'ופר נאה ביותר (שחולק לכל יושבי הדוכן): מנת כנפיים מטוגנות/צלויות. היו שם 4 כנפיים לא קטנות. התיבול שלהן היה מתקתק-פיקנטי (רוטב ברביקיו הוי-סין כנראה), טעים וסטיקי והטיגון היה באיכות פנטסטית. ממש מקצועני, בלי טיפת שמן עודף. הכנפיים היו פריכות, עסיסיות ובשרניות במיוחד. הרבה זמן לא אכלתי כנפיים כל כך מלאות בשר. סחתיין. גם כאן האלמנט היחיד שחסר לי היה קצת יותר חריפות בתיבול.



בסה"כ יש כאן מקום חמוד לנשנושי עוף לצהריים או לערב. בדיוק מה שאפשר לצפות מדוכן אוכל רחוב של עוף בגריל. אחרי שישדרגו כאן את מגוון הרטבים והחריפים ויוסיפו (בשאיפה) גם בירות לתפריט (מתבקש) יהיה כיף לחזור.