יום חמישי, 17 באוגוסט 2017

טפאו תל אביב נפתחה לעסקיות צהריים (*)

טפאו היא מסעדת טאפאסים וותיקה שנפתחה כבר בשנת 2002 ברחוב הארבעה בתל אביב. (15 שנה למסעדה בתל אביב. כבוד!). היא שייכת לקבוצת הניהול של אונמי ואובן קובן השכנות. כמה שנים אחרי טפאו הארבעה נפתחה מסעדה אחות גם בהרצליה פיתוח. היו שנים שטפאו נחשבה למסעדה טרנדית ותוססת. בשנים האחרונות היא פועלת בשקט יחסי, מתחת לרדאר היח"צ ומדורי האוכל. בשנים הללו עברו בטפאו כמה וכמה שפים, למשל, אביבית פריאל אביחי (כיום אוזריה) שניהלה את המטבח במשך כמה שנים. אחריה היה גם ערן שרויטמן פעיל זמן קצר. אין לי מושג מי השף שאחראי על המסעדה היום. יצא לי לשבת פעמיים-שלוש בערבים מזדמנים, שהאחרון שבהם היה לדעתי לפני 8-9 שנים. הרבה זמן.


לאחרונה (סוף יולי-תחילת אוגוסט) הופתעתי לגלות שדלתות המסעדה פתוחות גם בשעות הצהריים. מסתבר שהמסעדה, אחרי הרבה שנות פעילות ליליות בלבד, נפתחה לעסקיות צהריים כמה ימים לפני כן. אז כמובן שכשכן, קפצתי לבדוק את העסקיות.

המסעדה מעוצבת עם מוטיבים של האומן הספרדי אנטוני גאודי, וכוללת בר גדול במרכז החלל ושולחנות עץ שמפוזרים מסביב. האווירה בצהריים סולידית בינתיים בהרבה מהערב, לפחות ממה שזכור לי. (ווליום המוזיקה, כמות סועדים). בארוחה שבה נכחתי הייתה ממש ריקנות, עם 2 שולחנות נוספים מאוישים בלבד. בסה"כ נעים לשבת במסעדה.






שני האלמנטים הקולינריים הבולטים בתפריט הערב של טפאו הם טאפאסים ספרדיים וסביצ'ה מדרום אמריקה. המקום, כמו שהלוגו שלו מראה, מוגדר גם כטאפאס וסביצ'ה בר. תפריט עסקיות הצהריים מתומחר ב-68 ש"ח וכלל בחירה של מנה ראשונה אחת מתוך שתי אופציות ומנה עיקרית אחת מ-3 אופציות + שתייה קלה. יש אפשרות להזמין גם מנות אחרות (פאייה למיניה) או מנות קטנות בתוספת עלות. מנות הסביצ'ה זמינות כנראה רק בערב.



אני הזמנתי למנה ראשונה את הרמולצ'ה: סלט סלקים צלויים, סלסה ורדה וגבינת צאן. גם בצל אדום נצפה שם. סלט טעים, אבל זה עוד סלט סלק אחד מני רבים. שוב סלק צלוי עם גבינה. שגרתי ושחוק למדי. מיצינו. ואם כבר גבינת צאן, לפחות תנו כבוד לגבינה ספרדית איכותית (זה שאין ציון של סוג הגבינה או מקורה זה כנראה רמז לאיכותה). לפחות התנחמתי שהסלקים היו עשויים היטב (לא היו רכים ורופסים).



העיקרית בה בחרתי הייתה פסקאדו קון גרבנזוס: פילה דניס בפימנטון (פפריקה מעושנת) על מצע אורז זעפרן. מנה לא רעה, אבל קטנה למדי. הדג היה טעים אבל סטנדרטי, והעישון לא הורגש במיוחד. כמות דג למנה עיקרית צריכה להיות קצת יותר נדיבה לטעמי. תנו יותר דג ותמחרו את זה בעוד כמה שקלים. אין לי בעיה עם זה. עם מנות בגודל הזה יש סכנה שסועד רעב ייצא רק חצי שבע. אותי זה מעצבן. הטריק ברוב המסעדות זה כמובן להגיש לחם, מה שמבטיח שובע. כאן לא הגישו כזה, אז לפחות היו צריכים למלא יותר את הצלחות.



היות והייתה לי הרגשה שהמנות תהיינה די קטנות (בכל זאת זה מקום של טאפאסים), הזמנתי מנה נוספת ממבחר המנות הקטנות שהתפריט מציע: צ'וריסו פימנטון עם סלט פלפלים שלמעשה היה סלסה ורדה אף הוא (או מעין צ'ימיצ'ורי). מנה של 22 ש"ח. הצ'וריסו היה פיקנטי, עסיסי למדי וטעים, אם כי מעט שמנוני. בסה"כ נשנוש לא רע.



גם אחרי אותה מנת אקסטרה מלמעלה, נשאר מעט מקום, ולכן הזמנתי קינוח. נדמה לי שהיו שתי אופציות מתוקות בצהריים. אחת כללה שוקולד, אם אני זוכר נכון, אבל איני זוכר מה היא הייתה. אני הזמנתי קרם קטלאן. בכל זאת ספרד. הקרם היה טוב, חלק ולא מתוק מדי. הסוכר יכול היה לקבל צריבה קצת יותר ארוכה (עוד 2-3 שניות) ולהתקרמל מעט יותר. בסה"כ קינוח חביב וטעים. נדמה לי שעלה 36 ש"ח.



בשורה התחתונה המקום חביב, אבל העסקית די חסרת מעוף ודי משעממת. עוד אופציית צהריים סטנדרטית שמתווספת להמון מסעדות שחוקות אחרות. אולי זו רק הרצת ניסיון ובהמשך ירחיבו את תפריט הצהריים, אבל בינתיים זה לא מספק בעיניי. בתור המסעדה הספרדית היחידה באזור (ואחת הבודדות בארץ), אפשר להציע תפריט צהריים מעניין ומגוון יותר.


ובכל זאת חזרתי לעסקית שנייה כשבוע לאחר מכן...

הפעם היינו שני סועדים. מלבדנו היו 4 שולחנות מאוישים. קצת יותר קהל, אבל עדיין ריק למדי.
רציתי לנסות את אחת הפאייות אבל המלצרית אמרה שהן אינן מוגדרות כמנה עיקרית, והן לא חלק אינטגרלי מהעסקית. אני מניח שזו מנה בינונית שמתאימה לחלוקה, אבל לשותפתי לארוחה לא התחשק. אם אני מנהל המסעדה, הייתי מציע את הפאייות כמנות עיקריות כחלק מהעסקית. זה משהו שיכול לבדל ולייחד את המסעדה גם בסרוויס הצהריים.

אז מה אכלתי הפעם?

למנה ראשונה לקחתי את הסלט הירוק. לצערי זה היה סלט סתמי ועייף. קצת חסה, קצת עלים, קצת בצל אדום. ויניגרט סטנדרטי. שום אלמנט מעניין או מקפיץ. סתם סלט לא מושקע של בית קפה.

לעיקרית הזמנתי שניצל טפאו עם פירה ואיולי שום. מנה די סתמית נוספת. השניצל היה אמנם לא רע וטעים למדי, אבל הוא שגרתי לחלוטין. גם גודלו (2 נתחים לא גדולים) יכול להיות נדיב יותר. הפירה היה בסדר אבל גם הוא היה סתם פירה.
ממסעדה ספרדית שמנסה להיות יחסית לא שגרתית, אפשר לקוות ולצפות לשדרוגים גם במנות הבנאליות. קצת יצירתיות. נגיד תוספת של אותו פימנטון לפירורי הלחם של השניצל שתיתן אלמנט מעושן לטעמים. (אני מוסיף את זה בבית כשאני מכין שניצלים. זה מעולה).

בקיצור, כמו שכתבתי קודם. אם לא ירחיבו ויגוונו כאן את האופציות, אני לא חוזה שהעסקיות כאן תחזקנה מעמד. יש יותר מדי תחרות ואופציות באזור רחובות הארבעה, החשמונאים ומתחם שרונה. מי שרוצה שניצל, יכול למצוא אופציות זולות יותר בלא מעט מסעדות אחרות בסביבה, ובאותן מסעדות יש בדרך כלל תפריט צהריים הרבה יותר מגוון.


(*) צדקתי למרבה הצער. אכן עסקיות הצהריים לא החזיקו כאן יותר מדי זמן. חודשיים פלוס מינוס וזה שוב סגור בצהריים.



2 comments:

  1. אני עובר שם הרבה ואף פעם לא התחשק לי להיכנס לשם. איכשהו תמיד היתה לי תחושה שהנה הולכים לעקוץ אותי עם מנות לכאורה זולות אבל מיניאטוריות. כמו ויקי כריסטינה הבינונית וניקרה להחריד במתחם התחנה. הביקורת שלך לא משנה את התחושה הזאת. יש באזור כל כך הרבה אלטרנטיבות טובות ולא יקרות כגון אובן קובן, מינה טומיי, אנגוס ואחרות.

    השבמחק
    תשובות
    1. כמו שכתבתי, זו מסעדה שנמצאת מתחת לרדאר כבר המון שנים. נתתי צ'אנס בצהריים כי אני עובד ממש קרוב ולפעמים צריך קצת גיוון. לא רואה סיבה לחזור לשם בקרוב.

      מחק