גוז' ודניאל (Gouje & Danielle) היא מסעדת ביסטרו כפרית במושב בני ציון בשרון. היא נפתחה בשנת 2011 ע"י שני תושבי המקום: עידו פיינר וגיסתו נטע-לי. גוז' ודניאל, כך קראתי, הם שמות ילדיו של עידו. (זה לא אותו עידו פיינר השף של מסעדת גריג המשובחת). על הייעוץ הקולינרי של המסעדה החדשה היו אחראים האחים ירזין (מוזס, קפה איטליה, טאקרייה, זוזוברה ועוד ועוד). בארבע השנים האחרונות השף שאחראי על התפריט והמטבח הוא שניר אנג-סלע, שף שהתמחה במסעדת 3 כוכבים ליד ברצלונה ואח"כ עבד כמה שנים במסעדות בארה"ב. הבולטת שבהן היא מסעדת Blue Hill at Stone Barns ממדינת ניו-יורק, שנחשבת לאחת ממסעדות ה-Farm To Table הטובות בעולם ומחזיקה בכוכב מישלן (מדורגת השנה כמספר 11 ברשימת 50 המסעדות הטובות בעולם של סן פלגרינו), בה הוא שימש שנתיים כשף תפעולי (סו שף לשף והבעלים דן ברבר). אחרי פרק ארה"ב הוא חזר לישראל, ניהל את המטבחים במוזס ומשם התגלגל בתיווך הירזינים לגוז' ודניאל.
ה-13 באוגוסט הוא יומולדתה של דורית, אחותי הגדולה, והצטרפתי באותו ערב אליה ולאחייניתי דנה לארוחת ערב חגיגית באווירה כפרית. היא הזמינה מקום לשעה די מוקדמת, 18:00 (יום א'). גוז' ודניאל מאז פתיחתה היא אחת המסעדות האהובות על השתיים (גם לבראנצ'ים. אני ישבתי כאן פעם אחת ויחידה בבראנץ' או ארוחת צהריים של אמצע שבוע לפני כמה שנים). להפתעתנו כבר בשעה הזו היו לא מעט אנשים במסעדה רחבת הידיים. המסעדה ממוקמת סמוך למגדל המים הישן בבני ציון, בנקודת ציון גבוהה עם נוף יפה לכל הסביבה. נוף "טוסקני" פסטורלי של מטעים וירק. אני מניח שבימים פחות חמים ומהבילים מימי אוגוסט הללו, נעים במיוחד לשבת בחוץ וליהנות מהנוף. החלל הפנימי הוא האנגר גדול, מרווח, עם תקרה גבוהה מאד, רצפת פרקט ושולחנות עץ. יש כאן כמובן מטבח פתוח בחלקו וטאבון. נעים כאן.
התפריט מחולק ל-2 מרכיבים: הראשון, תפריט קלאסי שקיים במסעדה מפתיחתה ומי שבנה אותו בימיה הראשונים הוא ארי ירזין (יתכן ועבר שינויים קלים כאלה ואחרים). זה תפריט בסגנון ביסטרו קלאסי שקורץ לקונצנזוס (סלט קיסר, קרפצ'יו, עיקריות כמו שוק אווז קונפי, המבורגר, שניצל וינאי ופילה בקר ביין). השני, תפריט עונתי, אותו הנהיג השף שניר אנג-סלע, כשהחל לנהל כאן את המטבח. זה תפריט ששם דגש על חומרי גלם עונתיים, שהוא קצת פחות קלאסי וקצת יותר יצירתי (אבל לא יותר מדי. בכל זאת אנחנו בשרון ולא בתל אביב). אני מניח שהוא מתכתב עם הניסיון של אנג-סלע ממסעדת בלו היל. חומרי הגלם, בחלקם, מקורם בגינה החקלאית שהיא חלק משטח המסעדה. במידה מסוימת מיושם כאן עקרון "מהחווה לשולחן" (Farm To Table). זה משהו שהייתי שמח אם היה שגור הרבה יותר כאן בישראל. להתחבר לאדמה, לתוצרת המקומית, למגדלים המקומיים. משהו שיוצר ייחוד וזהות למסעדה.
התחלנו בהרמת כוסית. אחייניתי חשקה ביין רוזה. הזמנו בקבוק של יין רוזה יבש: L'Olivette Bandol 2015. יין חביב, קליל וטוב. מתאים מאד לערב קיץ ישראלי חם. הבקבוק עלה 165 ש"ח. (בחנויות בקבוק כזה עולה כ-90 ש"ח, כך שיחסית התמחור כאן סביר. יחסית... מחירי יין בישראל ואלכוהול במסעדות בישראל הם עדיין גבוהים מדי).
המנה הראשונה שאני הזמנתי הייתה מנת ספיישל. בימי ראשון יש כאן כמה ספיישלים בשריים שמכונים Meatfull Sunday. הזמנתי צלע טלה על סלט עדשים שחורות, ירקות שורש עם בלסמי מצומצם. לא זוכר בדיוק כמה עלתה. נדמה לי שבאזור ה-50-52 ש"ח. נהניתי מאד מהמנה. צלע הטלה הוכנה כמו שצריך והייתה מאיכות משובחת. (שכחתי לשאול מה מקור הבשר). הרבה זמן לא נהניתי מצלע טלה טעימה כמו זו. תבשיל/סלט העדשים הוגש פושר-קר והיווה תוספת מצוינת לצלע. טעים ביותר. התיבול של כל המרכיבים היה spot on.
מנה ראשונה נוספת מהתפריט העונתי ששלושתנו נשנשנו: לחמניות מאודות "בדרך שלנו" עם תבשיל בקר פיקנטי וקטשופ ביתי. 52 ש"ח. 3 לחמניות מאודות חביבות, קלילות ומוצלחות עם מילוי טעים מאד של בשר נימוח ומלא טעם, פיקנטי מתקתק (שכחתי לשאול מאיזה נתח התבשיל. משהו מאלה המתפרקים מהעצם ומעט סיביים). זו מנה עם טעמים של תבשיל בשר אירופאי-אמריקאי במעטפת אסייתית. בת"א הלחמניות המאודות הפכו להיות מנה קבועה בכל מסעדה שלישית וזה די נמאס, אבל כאן הביצוע הוא נכון וטוב, אז למה לא? זו מנה שכשהיא מבוצעת נכון, תמיד כיף לאכול אותה.
היה איזשהו עיכוב בהגשת המנות העיקריות (המלצריות הטובות התנצלו מראש. בכלל - שירות מצוין. קשוב, חביב ומקצועי). בגלל אותו עיכוב קל, נחתה על שולחננו אחרי מספר דקות מנת צ'ופר: סביצ‘ה אינטיאס, מלפפון, כוסברה, צ'ילי, ויניגרט ליים כבוש. לא יודע אם קיבלנו את המנה בגודלה הסטנדרטי מהתפריט (עולה בכל זאת 60 ש"ח), אבל כך או כך זה אקט חביב ונדיב מאד. יופי של תודעת שירות. הסביצ'ה היה טוב בהחלט. הדג עצמו היה איכותי ומצוין. התיבול היה חמצמץ, לימוני ומרענן. לא הבנתי כאן את שילוב פרוסות השמפיניון במנה. הייתי משלב אלמנט אחר. היות ואני היחיד בשולחן שמחבב (עד מאד) דגה נאה, נהניתי מהמנה הזו לבד. lucky me.
מנות עיקריות.
דורית ודנה חלקו שתי מנות. (טעמתי משתיהן).
הראשונה מהתפריט העונתי: הטבעונית של גוז‘ ודניאל: קארי ירקות הודי ופיקנטי ולביבות עדשים כתומות. 72 ש"ח. מנה טבעונית אבל טעימה לאללה. קארי הודי מהטעימים שטעמתי בישראל מזה הרבה זמן (כולל אלה הבשריים והדגיים). פיקנטי ומלא טעמים עם תיבול מדויק. מנה טבעונית שיכולה לספק גם קרניבורים מבחינת טעמיה. לצד הלביבות והקארי הוגש סלט קטן ומרענן של קוביות אבטיח ובצל אדום, שנתן אפקט מרענן למנה והשתלב היטב.
השנייה מהתפריט העונתי אף היא: פילה לבן: עטוף בבייקון, מוסטרדה, אפרסקים ופירה. 98 ש"ח. מנה מושחתת וטעימה מאד. אוהבי בשר חזיר ייהנו ממנה כזו לבטח. הבשר (3 נתחים יפים) היה טעים מאד, אם כי טיפ-טיפה over done. הפירה - חמאתי, מושחת וטעים מאד. המוסטרדה נתנה עוקץ מתקתק. והבייקון שעטף את הפילה היה בייקון. לא צריך להרחיב. גאון מי שהמציא את הדבר הזה...
העיקרית שאני הזמנתי: פילה דג היום (שהיה פורל מהדן): ניוקי פריזאי, ירקות ויין לבן. המחיר של המנה משתנה בהתאם לדג. המנה שלי עלתה 128 ש"ח. (אם איני טועה). מנת דג קיצית מעולה. הפורל היה טעים מאד ומדויק. (אחלה דג, אפילו שהוא לא דג ים). הניוקי הפריזאי הוא גרסה קלילה ונטולת תפוחי אדמה של המנה האיטלקית (רק גבינות, ביצים, קמח). הם הרבה יותר קלילים ואווריריים, ואלה של המנה הזו היו אווריריים במיוחד. קלים כעננים (מתנצל על הקלישאה), נימוחים וממש נמסו בפה. תענוג. הרוטב - ים תיכוני בסיסי (שמן זית, חמאה), פשוט וטעים, עם ירקות שהוכנו בדרגה הנכונה. אהבתי.
אחרי העיקריות המשובחות, עת המלצרית פינתה את הצלחות שלהן, ציינו באוזניה שנהנינו מכל ביס, ודורית ודנה הדגישו שזו הארוחה הטובה ביותר שזכורה להן מכל ביקוריהן הקודמים (היו לא מעטים כאלה). הזכרנו שזה גם יום ההולדת של דורית. אחרי דקה-שתיים ניגש בחור שככל הנראה היה מנהל המסעדה. הוא שמח לשמוע את המשוב החיובי ואחרי עוד דקותיים חזר עם בקבוק של ברנדי מתובל מתקתק שהספקתי לשכוח את שמו ומזג לנו 3 כוסיות על חשבון הברון. משקה חזק ומתקתק. נחמד ביותר.
קינוחים. יש כאן היצע נאה של 7 קינוחים. בחרנו בשניים מהם.
הקינוח הראשון שהבנות חלקו (אני עזרתי כמיטב יכולתי. קצת חששתי שהוא הולך להיות מתוק להחריד, אבל הוא היה במתיקות מאוזנת היטב): Bread Pudding של עוגת שמרים, קרמל בוטנים מלוחים, סורבה שוקולד. 42 ש"ח. תמחור שבעיניי הוא סביר ביותר, ודאי ביחס לסטנדרט הקינוחים התל אביבי. קינוח מוצלח וטעים מאד עם שילוב טוב של מתיקות ומליחות ואלמנטים שהיו טעימים מאד גם בנפרד וגם יחד. בהחלט Bread Pudding מהשווים במחוזותינו.
הקינוח השני שאני אכלתי את רובו: טורטה דלה נונה: עוגת גבינה איטלקית חמה עם גלידת פיסטוק. 42 ש"ח. אחלה של קינוח. עוגה טעימה מאד, עם קראסט כיפי והשחמה יפה מלמעלה, מילוי טעים מאד של גבינה במתיקות מאוזנת להפליא. לצדה הוגשה גלידת פיסטוק מוצלחת מאד (על מריחה של מחית פיסטוק) ואיזשהו קולי חמצמץ-מתקתק של פרי יער או תות. נהניתי מאד.
עד כאן גוז' ודניאל.
מקום מצוין. מסעדה כפרית נעימה ויפה, עם אוכל משובח שנשען על חומרי גלם איכותיים, שף מוכשר שיודע את העבודה ושירות ואירוח נדיבים. דוגמה ומופת לאיך שצריך להתנהל ביסטרו כפרי טוב. מאד נהנינו מהמטבח העונתי כאן. על סמך הארוחה הזו אני יכול לומר בלב שלם שזו מסעדה שבהחלט שווה את היציאה מתל אביב, והיא עומדת בעיניי בקלות בסטנדרטים של מסעדות תל אביביות מצטיינות, פלוס, כאמור, אווירה כפרית ונוף שלא מוצאים בקלות בעיר הגדולה, ומינוס המאמץ התל אביבי המייגע להיות ולהיראות מגניבים. זו אחת הארוחות היותר טובות שלי בחודשים האחרונים ובהחלט אשמח לחזור בהזדמנות חגיגית אחרת.
ה-13 באוגוסט הוא יומולדתה של דורית, אחותי הגדולה, והצטרפתי באותו ערב אליה ולאחייניתי דנה לארוחת ערב חגיגית באווירה כפרית. היא הזמינה מקום לשעה די מוקדמת, 18:00 (יום א'). גוז' ודניאל מאז פתיחתה היא אחת המסעדות האהובות על השתיים (גם לבראנצ'ים. אני ישבתי כאן פעם אחת ויחידה בבראנץ' או ארוחת צהריים של אמצע שבוע לפני כמה שנים). להפתעתנו כבר בשעה הזו היו לא מעט אנשים במסעדה רחבת הידיים. המסעדה ממוקמת סמוך למגדל המים הישן בבני ציון, בנקודת ציון גבוהה עם נוף יפה לכל הסביבה. נוף "טוסקני" פסטורלי של מטעים וירק. אני מניח שבימים פחות חמים ומהבילים מימי אוגוסט הללו, נעים במיוחד לשבת בחוץ וליהנות מהנוף. החלל הפנימי הוא האנגר גדול, מרווח, עם תקרה גבוהה מאד, רצפת פרקט ושולחנות עץ. יש כאן כמובן מטבח פתוח בחלקו וטאבון. נעים כאן.
התפריט מחולק ל-2 מרכיבים: הראשון, תפריט קלאסי שקיים במסעדה מפתיחתה ומי שבנה אותו בימיה הראשונים הוא ארי ירזין (יתכן ועבר שינויים קלים כאלה ואחרים). זה תפריט בסגנון ביסטרו קלאסי שקורץ לקונצנזוס (סלט קיסר, קרפצ'יו, עיקריות כמו שוק אווז קונפי, המבורגר, שניצל וינאי ופילה בקר ביין). השני, תפריט עונתי, אותו הנהיג השף שניר אנג-סלע, כשהחל לנהל כאן את המטבח. זה תפריט ששם דגש על חומרי גלם עונתיים, שהוא קצת פחות קלאסי וקצת יותר יצירתי (אבל לא יותר מדי. בכל זאת אנחנו בשרון ולא בתל אביב). אני מניח שהוא מתכתב עם הניסיון של אנג-סלע ממסעדת בלו היל. חומרי הגלם, בחלקם, מקורם בגינה החקלאית שהיא חלק משטח המסעדה. במידה מסוימת מיושם כאן עקרון "מהחווה לשולחן" (Farm To Table). זה משהו שהייתי שמח אם היה שגור הרבה יותר כאן בישראל. להתחבר לאדמה, לתוצרת המקומית, למגדלים המקומיים. משהו שיוצר ייחוד וזהות למסעדה.
התחלנו בהרמת כוסית. אחייניתי חשקה ביין רוזה. הזמנו בקבוק של יין רוזה יבש: L'Olivette Bandol 2015. יין חביב, קליל וטוב. מתאים מאד לערב קיץ ישראלי חם. הבקבוק עלה 165 ש"ח. (בחנויות בקבוק כזה עולה כ-90 ש"ח, כך שיחסית התמחור כאן סביר. יחסית... מחירי יין בישראל ואלכוהול במסעדות בישראל הם עדיין גבוהים מדי).
המנה הראשונה שאני הזמנתי הייתה מנת ספיישל. בימי ראשון יש כאן כמה ספיישלים בשריים שמכונים Meatfull Sunday. הזמנתי צלע טלה על סלט עדשים שחורות, ירקות שורש עם בלסמי מצומצם. לא זוכר בדיוק כמה עלתה. נדמה לי שבאזור ה-50-52 ש"ח. נהניתי מאד מהמנה. צלע הטלה הוכנה כמו שצריך והייתה מאיכות משובחת. (שכחתי לשאול מה מקור הבשר). הרבה זמן לא נהניתי מצלע טלה טעימה כמו זו. תבשיל/סלט העדשים הוגש פושר-קר והיווה תוספת מצוינת לצלע. טעים ביותר. התיבול של כל המרכיבים היה spot on.
מנה ראשונה נוספת מהתפריט העונתי ששלושתנו נשנשנו: לחמניות מאודות "בדרך שלנו" עם תבשיל בקר פיקנטי וקטשופ ביתי. 52 ש"ח. 3 לחמניות מאודות חביבות, קלילות ומוצלחות עם מילוי טעים מאד של בשר נימוח ומלא טעם, פיקנטי מתקתק (שכחתי לשאול מאיזה נתח התבשיל. משהו מאלה המתפרקים מהעצם ומעט סיביים). זו מנה עם טעמים של תבשיל בשר אירופאי-אמריקאי במעטפת אסייתית. בת"א הלחמניות המאודות הפכו להיות מנה קבועה בכל מסעדה שלישית וזה די נמאס, אבל כאן הביצוע הוא נכון וטוב, אז למה לא? זו מנה שכשהיא מבוצעת נכון, תמיד כיף לאכול אותה.
היה איזשהו עיכוב בהגשת המנות העיקריות (המלצריות הטובות התנצלו מראש. בכלל - שירות מצוין. קשוב, חביב ומקצועי). בגלל אותו עיכוב קל, נחתה על שולחננו אחרי מספר דקות מנת צ'ופר: סביצ‘ה אינטיאס, מלפפון, כוסברה, צ'ילי, ויניגרט ליים כבוש. לא יודע אם קיבלנו את המנה בגודלה הסטנדרטי מהתפריט (עולה בכל זאת 60 ש"ח), אבל כך או כך זה אקט חביב ונדיב מאד. יופי של תודעת שירות. הסביצ'ה היה טוב בהחלט. הדג עצמו היה איכותי ומצוין. התיבול היה חמצמץ, לימוני ומרענן. לא הבנתי כאן את שילוב פרוסות השמפיניון במנה. הייתי משלב אלמנט אחר. היות ואני היחיד בשולחן שמחבב (עד מאד) דגה נאה, נהניתי מהמנה הזו לבד. lucky me.
מנות עיקריות.
דורית ודנה חלקו שתי מנות. (טעמתי משתיהן).
הראשונה מהתפריט העונתי: הטבעונית של גוז‘ ודניאל: קארי ירקות הודי ופיקנטי ולביבות עדשים כתומות. 72 ש"ח. מנה טבעונית אבל טעימה לאללה. קארי הודי מהטעימים שטעמתי בישראל מזה הרבה זמן (כולל אלה הבשריים והדגיים). פיקנטי ומלא טעמים עם תיבול מדויק. מנה טבעונית שיכולה לספק גם קרניבורים מבחינת טעמיה. לצד הלביבות והקארי הוגש סלט קטן ומרענן של קוביות אבטיח ובצל אדום, שנתן אפקט מרענן למנה והשתלב היטב.
השנייה מהתפריט העונתי אף היא: פילה לבן: עטוף בבייקון, מוסטרדה, אפרסקים ופירה. 98 ש"ח. מנה מושחתת וטעימה מאד. אוהבי בשר חזיר ייהנו ממנה כזו לבטח. הבשר (3 נתחים יפים) היה טעים מאד, אם כי טיפ-טיפה over done. הפירה - חמאתי, מושחת וטעים מאד. המוסטרדה נתנה עוקץ מתקתק. והבייקון שעטף את הפילה היה בייקון. לא צריך להרחיב. גאון מי שהמציא את הדבר הזה...
העיקרית שאני הזמנתי: פילה דג היום (שהיה פורל מהדן): ניוקי פריזאי, ירקות ויין לבן. המחיר של המנה משתנה בהתאם לדג. המנה שלי עלתה 128 ש"ח. (אם איני טועה). מנת דג קיצית מעולה. הפורל היה טעים מאד ומדויק. (אחלה דג, אפילו שהוא לא דג ים). הניוקי הפריזאי הוא גרסה קלילה ונטולת תפוחי אדמה של המנה האיטלקית (רק גבינות, ביצים, קמח). הם הרבה יותר קלילים ואווריריים, ואלה של המנה הזו היו אווריריים במיוחד. קלים כעננים (מתנצל על הקלישאה), נימוחים וממש נמסו בפה. תענוג. הרוטב - ים תיכוני בסיסי (שמן זית, חמאה), פשוט וטעים, עם ירקות שהוכנו בדרגה הנכונה. אהבתי.
אחרי העיקריות המשובחות, עת המלצרית פינתה את הצלחות שלהן, ציינו באוזניה שנהנינו מכל ביס, ודורית ודנה הדגישו שזו הארוחה הטובה ביותר שזכורה להן מכל ביקוריהן הקודמים (היו לא מעטים כאלה). הזכרנו שזה גם יום ההולדת של דורית. אחרי דקה-שתיים ניגש בחור שככל הנראה היה מנהל המסעדה. הוא שמח לשמוע את המשוב החיובי ואחרי עוד דקותיים חזר עם בקבוק של ברנדי מתובל מתקתק שהספקתי לשכוח את שמו ומזג לנו 3 כוסיות על חשבון הברון. משקה חזק ומתקתק. נחמד ביותר.
קינוחים. יש כאן היצע נאה של 7 קינוחים. בחרנו בשניים מהם.
הקינוח הראשון שהבנות חלקו (אני עזרתי כמיטב יכולתי. קצת חששתי שהוא הולך להיות מתוק להחריד, אבל הוא היה במתיקות מאוזנת היטב): Bread Pudding של עוגת שמרים, קרמל בוטנים מלוחים, סורבה שוקולד. 42 ש"ח. תמחור שבעיניי הוא סביר ביותר, ודאי ביחס לסטנדרט הקינוחים התל אביבי. קינוח מוצלח וטעים מאד עם שילוב טוב של מתיקות ומליחות ואלמנטים שהיו טעימים מאד גם בנפרד וגם יחד. בהחלט Bread Pudding מהשווים במחוזותינו.
הקינוח השני שאני אכלתי את רובו: טורטה דלה נונה: עוגת גבינה איטלקית חמה עם גלידת פיסטוק. 42 ש"ח. אחלה של קינוח. עוגה טעימה מאד, עם קראסט כיפי והשחמה יפה מלמעלה, מילוי טעים מאד של גבינה במתיקות מאוזנת להפליא. לצדה הוגשה גלידת פיסטוק מוצלחת מאד (על מריחה של מחית פיסטוק) ואיזשהו קולי חמצמץ-מתקתק של פרי יער או תות. נהניתי מאד.
עד כאן גוז' ודניאל.
מקום מצוין. מסעדה כפרית נעימה ויפה, עם אוכל משובח שנשען על חומרי גלם איכותיים, שף מוכשר שיודע את העבודה ושירות ואירוח נדיבים. דוגמה ומופת לאיך שצריך להתנהל ביסטרו כפרי טוב. מאד נהנינו מהמטבח העונתי כאן. על סמך הארוחה הזו אני יכול לומר בלב שלם שזו מסעדה שבהחלט שווה את היציאה מתל אביב, והיא עומדת בעיניי בקלות בסטנדרטים של מסעדות תל אביביות מצטיינות, פלוס, כאמור, אווירה כפרית ונוף שלא מוצאים בקלות בעיר הגדולה, ומינוס המאמץ התל אביבי המייגע להיות ולהיראות מגניבים. זו אחת הארוחות היותר טובות שלי בחודשים האחרונים ובהחלט אשמח לחזור בהזדמנות חגיגית אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה