אתונה, אוקטובר 2017 - יום שלישי ואחרון: עוד קפה יווני, ארוחת דגים ממושלנת בצהריים והמבורגר לסיום

היום השלישי והאחרון שלי באתונה. 

אחרי ארוחת הטעימות המעולה ב-Funky Gourmet בערב שלפני חיכתה לי עוד מסעדה ממושלנת, הפעם בצהריים, בנמל פיראוס שמרוחק כ-20 דקות נסיעה במטרו מאתונה עצמה. פסחתי על ארוחת בוקר והסתפקתי בקפה יווני כהלכתו, ב-Mokka Speciality Coffee. בית קפה עם מסורת של 4 דורות, שקיים מאז 1922, שמפעיל גם בית קליית קפה עם מרכז הדרכה צמוד. הקפה מצוין. סמיך, חזק ומעורר כמו שצריך.

אחרי הקפה עשיתי סיבוב בוקר במתחם האגורה (Agora) ומקדש הפייסטוס ולאחר מכן שמתי פעמיי במטרו לכיוון פיראוס.
את ארוחת הצהריים הזמנתי מראש לשעה 13:30, אבל משום מה חשבתי שזה הוזמן ל-12:30 ולכן הגעתי לפיראוס די מוקדם. תכלס - אין יותר מדי מה לראות שם. עיר די סתמית, כולל אזור המרינה. העברתי איכשהו את הזמן עד 12:45, אז כבר הייתי ליד המסעדה והחלטתי לנסות להיכנס לפני הזמן. זה היה קל. המסעדה הייתה ריקה לגמרי בשעה הזו. המסעדה המדוברת: Varoulko Seaside, מסעדת כוכב מישלן וותיקה שנחשבת לאחת ממסעדות הדגים הטובות ביוון.


Varoulko Seaside - ארוחת צהריים מהים על הים:

מסעדת דגים ופירות ים מפורסמת שחוגגת השנה 30 שנות פעילות בהנהגתו של השף Lefteris Lazarou. פירוש המילה Varoulko ביוונית הוא כננת (מכשיר להרמה או גרירה בעזרת חבל. למשל להרמת עוגן של ספינה). משנת 2014 המסעדה יושבת ממש על הים, על המזח, במרינת Mikrolimano בפיראוס. היא זכתה בכוכב מישלן כבר בשנת 2002, בזכות תפריט הדגים ופירות הים שלה, והייתה המסעדה הראשונה ביוון שמגישה אוכל יווני וזכתה לכוכב. המסעדה יושבת בשני מבנים שונים. אחד מהם יושב צמוד לים (ה-Seaside) ומכיל את חלל הישיבה המרכזי. השני, מעבר לכביש, כולל את המטבח, את הבר (ואת השירותים). המלצרים צריכים לחצות את הכביש עם כל מנה. לא פשוט. (זה אגב קיים בעוד כמה מסעדות חוף באותו רחוב).

חלל הישיבה המרכזי שצמוד לים הוא מאד פשוט ומואר. שום דבר שמשדר יוקרה. כל הצד שפונה לים ולמזח בנוי מחלונות זכוכית גדולים. אני ישבתי בשולחן שצמוד לחלון. כשהגעתי הייתי כאמור לבד, ודקה אחרי הגיעה חבורת יפנים. בדקות הבאות יגיעו עוד כמה סועדים, במיוחד תיירים (שמעתי צרפתית, אנגלית וגרמנית). אחרי שעה 14:00 התחילו לבוא סועדים מקומיים לא מעטים, רובם היו מחויטים ונראה שהם אנשי עסקים שבאו ל-lunch מוקפד. כשיצאתי המסעדה הייתה די מלאה.

על כל השולחנות ניצב בקבוק שמן זית כתית מעולה מושקע ויפה. בהמשך ייעשה שימוש בשמן הזית.

תפריט הצהריים שונה מתפריט הערב. בשני התפריטים כמעט כל המנות הן מנות מהים, של פירות ים ודגים. בצהריים יש למשל מרקים (סביב 10 יורו למנה), מנות ראשונות קרות (13-14 יורו), מנות ראשונות חמות (רובן באזור 15-16 יורו), מנות עיקריות (רובן 30 יורו). יש גם אופציה להזמין ארוחת צהריים של "המלצת השף". ההצעה הייתה של 4 מנות שעלו סביב 60 יורו. אמרתי למנהל המסעדה שהגיע לפרט לי את האופציות שאני סומך על השף... בחזירותי הוספתי מנה חמישית שנפשי חשקה בה שבדיעבד הייתה מיותרת, היות וכל 4 המנות היו נדיבות וגדולות יותר ממה שחשבתי שתהיינה.

התחלתי בלחם. תוספת של 1.50 יורו. הלחמניות סתמיות. ממש. מה שהציל את הלחם הוא אותו שמן זית מצוין וזיתים שחורים נהדרים שהוגשו לצדו. הזמנתי גם כוס יין לבן יבש, שרדונה (יווני כמובן) שעלה 8 יורו.

המנה הראשונה על פי הצעת השף הייתה המרק. מרק דגים מציר דגים, עגבניות וירקות, עם נתחי דג ים לבן. לא ממש זוכר איזה דג. את המרק הגיש לי השף Lefteris Lazarou בעצמו, כולל טקס הזלפת שמן הזית. האיש נראה כמו דוד יווני מבוגר וחביב, עם רעמת שיער אפורה-לבנה מתולתלת ושפם לבן גדול. זה נחמד שהשף יוצא מהמטבח ומגיש בעצמו מנה. ודאי שף מפורסם (לפחות ביוון) של מסעדת מישלן נחשבת (לא זוכר שף ישראלי שאי פעם עשה זאת). בהמשך, כשהגיעו למסעדה כמה קודקודים מקומיים הוא בעיקר הסתובב ולחץ ידיים (כולל את זו שלי על הדרך). המרק היה פשוט למדי, משיי, די סמיך וטעים מאד. אין אפס. דגים טריים מעולים לא צריכים טיפול מסובך. עלות המרק הייתה 10 יורו.

המנה השנייה הייתה מנת ההתחזרות שלי שכאמור לא הייתה חלק מהמלצת הצהריים של השף: מנה קרה של תמנון מעושן עם סלט של עולש בר (ביוונית Stamnagathi) מוקפץ במרינדה. מה אני אעשה, התחשק לי תמנון וזה היה היחיד שהזדמן לי לאכול באתונה. זו מנה שעלתה 14 יורו. שוב, מנה נדיבה בהחלט וכמובן שטעימה מאד, עם תמנון עשוי כהלכה וטעמים מעושנים וחמצמצים טובים מאד.

כשיושבים "על הים" אפשר ליהנות מהטבע...

מנה שלישית שלי (מנה שנייה בהצעת השף): מנה ראשונה חמה של ברבוניות. זו מנה שתומחרה ב-14 יורו. פילה ברבוניות שמונח על פרוסה דקה ופריכה (מהטיגון) של לחם מחמצת, מוגש לצד 4 קרמים (אפונה, ריבת עגבניות, גזר וחציל מעושן). מנה טובה מאד. דגים נהדרים. קרמים טובים ומדויקים. שוב - מנה פשוטה למדי אבל מבוצעת מעולה.

מנה רביעית (ושלישית בהצעת השף): מנה של קלמרי צרוב בגריל עם ביצי דגים, חסה צלויה וג'לי אוזו. כל זה הוגש על מצע של יוגורט יווני סמיך ומעולה. הכדורונים העגולים הם זרעי חרדל מוחמצים שהוסיפו עוקץ נהדר. זו הייתה מנה מעולה. קצת יותר מתוחכמת מקודמותיה, עם שילובי טעמים ומרקמים נהדרים. כשאני כותב את השורות הללו בא לי לחזור עכשיו לפיראוס ולהזמין אותה שוב.

ג'לי של אוזו: נחמד מאד.

המנה החמישית (והרביעית מהצעת השף): דג היום עם קרם ארטישוק ירושלמי, אותם זרעי חרדל מוחמצים מעולים ופלפל גרוס עם קקאו. מנה שתומחרה ב-22 יורו. הדג הוא לפי ההיצע היומי. במקרה הזה מדובר בדג ג'ון דורי. דג שנחשב לאחד מדגי המאכל הטריים המשובחים בים. זה אכן היה דג נפלא. עסיסי וטעים ביותר. קרם (או מוס) הארטישוק הירושלמי היה הכי טעים שטעמתי. (ואני מבשל פירה ארטישוק ירושלמי טוב מאד בעצמי ומאד אוהב את הירק הזה). אין לי מושג מה הסוד. בכל מקרה, מנת דג מושלמת.

בשלב הזה הייתי מפוצץ לגמרי. בהחלט אכלתי יותר מדי. עם 4 המנות שהוגשו וגודלן, בהחלט אפשר הייתי צריך לוותר על מנת התמנון המעושן. מזל שקצב הוצאת המנות לא היה מהיר במיוחד, והארוחה כולה נמשכה כמעט שעתיים, ולכן עמדתי במשימה בגבורה. כולל קינוח שאוטוטו מגיע...

הקינוחים כולם מתומחרים ב-10 יורו בלבד. השף-קונדיטור הוא Theodoros Moysidis, כך על פי תפריט הקינוחים. הזמנתי מנה שנקראת "Ekmek": קדאיף, פרפה פיסטוק, קרם תפוזים וסורבה מסטיקה. המנה הוגשה ע"י המלצרית שמזגה קרח יבש עם על מצע של תבלינים ועשבים כי לייצר עשן ארומטי (ארומה של תבלינים). אפקט נחמד אם כי כבר די שחוק. הקינוח היה מעולה. עם מתיקות מאוזנת היטב ושילובי מרקמים מוצלחים. המצטיינים היו הסורבה ופרפה הפיסטוק.

יצאתי מהארוחה ב-Varoulko Seaside מפוצץ לגמרי. נהניתי מאד. היה נחמד מאד לשבת מול הים (למרות שאת רוב הנוף חוסמות הסירות שעוגנות במזח). השירות היה טוב מאד, חביב ולבבי, אם כי לא "שירות ממושלן". לא טרחו למשל להבריש כל פירור אחרי כל מנה (אם כי סכו"ם כן החליפו). מנות הדגים ופירות הים היו ברובן די פשוטות. לאו דווקא מנות טיפוסיות למסעדת מישלן. מנות בלי הרבה רעש וצלצולים, בלי גיבוב של המון מרכיבים וטכניקות מתקדמות בכל מנה ומנה. אבל, כולן היו טעימות מאד ומבוצעות לעילא. ברור שחומרי הגלם כאן הם הטובים ביותר בתחום יצורי הים. כארוחת דגים ושרצים שלמה זו אולי הארוחה הטובה ביותר שאכלתי (ודאי ב-top 3).


בערב חשבתי שאוותר על ארוחה ורק אנשנש איזה סנדוויץ' קטן. באזור 21:00 נהייתי בכל זאת קצת רעב, תוך כדי סיבוב ערב בשכונה. אחרי כל האוכל היווני, המסורתי, המודרני והממושלן, התחשק לי Good Old ג'אנק פוד באיכות סבירה פלוס עם איזו בירה בצד. בדקתי כל מיני ברים שמגישים אוכל בקרבת המלון ולבסוף נכנסתי לבר יין-מסעדה בשם Warehouse שמוקם כ-15 דקות הליכה מזרחית מהמלון שלי, בשכונת אקסרכיה (Exarcheia). מקום שאיתרתי ב-Google Maps ואחרי שגיגלתי עליו וקראתי ביקורות טובות החלטתי לנסות לקפוץ בתקווה שיהיה שם מקום פנוי. המקום היה מלא בצעירים מקומיים (30 פלוס) שחלק גדול ישב בחוץ, ולי נמצא מקום על הבר בפנים.

Warehouse הוא בר יין ואוכל שכונתי וטרנדי. הוא נפתח ב-2014 וקראתי שהם פתחו עוד "מחסן", Warehouse CO2, לפני כחצי שנה באזור Syntagma. מלבד תפריט יין מכובד, יש גם בירות וקוקטיילים. הזמנתי בירה ובורגר. החל עצמו חביב אבל השירות היה די רע. לא באמת התחשק להם להתייחס לתייר הבודד שנחת עליהם והם נתנו עדיפות לחבורות המקומיים, שחלקן נראו כלקוחות קבועים לפי יחס הברמנים/מלצרים. בסוף זכיתי לקבל את הבירה שלי ובהמשך גם את הבורגר. זו הבירה מהחבית. דווקא לאגר גרמני.

וזה הבורגר. בורגר בקר עם צ'אטני בייקון וצ'דר, לצד סלט קולסלו. הבורגר היה טעים מאד. משום מה את פנים הלחמנייה הם צרבו/חרכו על הגריל קצת יותר מדי, אבל הסה"כ היה טוב. בקיצור - יחד עם הבירה זה סגר לי היטב את הפינה. חזרתי למלון עייף ויגע כדי לישון טוב לפני טיסת הבוקר בחזרה לארץ.

נהניתי מאד מאתונה. העיר עצמה, למרות חלקים ושכונות פחות אטרקטיביות ומעט מוזנחות (סביר שכתוצאה מהמשבר הכלכלי המתמשך) היא מעניינת, צבעונית וכיפית. נהניתי להסתובב ולשוטט בניחותא ברחובות ובשכונות. כמובן שגם החלק ההיסטורי העתיק הוא מרשים (לא כמו ברומא, אבל יש כבוד).

בכל הנוגע לקולינריה ולפודיז אתונה היא יעד מצוין. היא יחסית זולה ליעדים אחרים באירופה. יש בה מגוון נהדר של מסעדות מכל הסוגים והגוונים, מטברנות ודוכני אוכל רחוב, שווקים, ברים ובתי קפה, ועד מסעדות מישלן מושקעות, כמו השלוש בהן הייתי (ועוד שתיים אחרות בהן לא הייתי). איכות הדגים ופירות הים מעוררת קנאה (מספיק לקפוץ לשוק הדגים ולהבין). גם הקפה והיוגורט לא רעים בכלל. בקיצור - כיף כאן.

ולסיום. הנה ח"י תמונות שפחות או יותר מייצגות את 3 הימים המהנים שלי באתונה (לשם שינוי בלי אוכל).

אתונה, אוקטובר 2017 - יום שני: יוגורט ופראפה בבוקר, דליקטסים יווניים בצהריים וארוחת 2 כוכבים פאנקית בערב

את בוקר היום השני התחלתי מוקדם למדי בטיול רגלי מהמלון ל-Roman Agora ואחריה לגבעת האקרופוליס. ממנה ירדתי לשכונת פלאקה (Plaka) הציורית והחביבה שנמצאת במורדות המזרחיים של הגבעה. כחלק מהסיבוב נשנשתי נשנוש בוקר של יוגורט יווני קרמי וטוב במקום בשם Fresco Yugurt Bar השוכן בשדרה שגובלת במתחם של מקדש זאוס האולימפי. אכלתי יוגורט עם דבש ואגוזים. טעים. 

עוד כחלק מהסיבוב טעמתי גם את הקפה היווני הקר, הפראפה (Frappé). זה קפה קר מכוסה בקצף, טעים ומרענן. יש אותו בכל מקום. אני שתיתי אותו בבית קפה-בר-מסעדה חדשה לגמרי (נפתחה שבוע לפני) שבמקרה עברתי לידו בשם 3-33.

משכונת פלאקה חזרתי בצהריים לאזור המלון שלי ובסביבות 13:15-13:30 נכנסתי לארוחת צהריים קלה במסעדה יוונית בשם Ta Karamanlidika tou Fani, מסעדה-טברנה-מעדנייה די מוכרת ופופולרית שנמצאת לא רחוק משוק Varvakios. היא ממתמחה במנות יווניות קטנות, בשרים, נקנקיקים, דגים ופירות ים מעושנים וכבושים, מאפים ועוד. המקום היה מלא לגמרי גם ביוונים וגם בתיירים.

שתיתי בירת בוטיק IPA יוונית חביבה מאזור סלוניקי. עלתה 3.50 יורו.

נשנוש ראשון היה סיגרים יווניים מטוגנים ממולאים בפסטרמה יוונית, "Karamandilika "Pastirma little pies. (דומה לפסטורמה טורקית). הוגשו לצד יוגורט והיו טעימים מאד. מנה נדיבה שעלתה 6 יורו.

הנשנוש השני היה פילה דג Cero מעושן (סוג של מקרל) מאזור העיר קומוטיני בצפון יוון. פשוט וטעים מאד. זו מנה שעלתה 5.50 יורו.

עם החשבון קיבלתי טעימה מתוקה של יוגורט יווני עם ריבת תפוזים.

בסה"כ מקום חביב, אותנטי, צפוף ואיכותי. אני הסתפקתי בטעימה קטנה, אבל זה נראה כמו מקום שכיף להגיע אליו כזוג (או יותר) ולפתוח שולחן. הסתובבתי עוד קצת בחוצות העיר וחזרתי למלון לנוח קצת לפני ארוחת הערב שציפתה לי במסעדת הגורמה המעוטרת והנחשבת Funky Gourmet.


Funky Gourmet - ארוחת טעימות מטורפת במסעדת 2 כוכבי מישלן:

Funky Gourmet נפתחה בשנת 2009. (אחרי שנתיים של בנייה). את כוכב המישלן הראשון היא קיבלה בשנת 2012 ואת השני בשנת 2014. למסעדה יש 3 בעלים ששניים מהם גם משמשים כשפים: Georgianna Hiliadaki ו-Nick Roussos. שניהם התמחו ועבדו בכמה מסעדות נחשבות בארה"ב ובאירופה. (לשניים יש גם מסעדה בלונדון בשם OPSO, מסעדה יוונית מודרנית ופשוטה בהרבה מאחותה הגדולה). ב-Tripadvisor אגב, שכמובן הוא לא מדד איכות לשום דבר, המסעדה מדורגת השנה בין 25 המסעדות הטובות בעולם, במקום ה-25, בין מסעדות הגורמה (Best Fine Dining Restaurants). שיהיה.

המסעדה מציעה תפריטי טעימות בלבד עם מנות של מטבח יווני מודרני, יצירתי ומעודן. תפריט עונתי שמתחלף מדי פעם. המסעדה ממוקמת באזור Keramikos באתונה, צפונית-מערבית לשכונות פסירי ומונסטיראקי. באתר של המסעדה מצוין שההזמנות הן לפחות 30 יום מראש. שבועיים לפני הטיול ניסיתי להזמין מקום דרך האתר ולא הצלחתי. שלחתי להם מייל עם בקשה לשריון מקום ולשמחתי חזרו אליי אחרי יומיים-שלושה ואישרו לי את ההזמנה לשעה 19:00 בערב. הלכתי למסעדה ברגל, מרחק של כ-15 דקות הליכה מהמלון שלי.

המסעדה ממוקמת בשכונה די שקטה, בבניין משומר שאין עליו שלט. האזכור היחיד היה שם המסעדה ליד פעמון הכניסה. מחוץ לדלת עמד שומר וידע לפנות אליי ולאשר שהמסעדה היא אכן שם. לצערי שכחתי לצלם. חלל הישיבה המרכזי הוא בקומה הראשונה שם יש מקום לכ-30 סועדים. בקומת הקרקע יש חדר נוסף שיכול להכיל עוד 14 סועדים. החלל שבקומה הראשונה פשוט, מודרני, מרווח ונעים. בלי טיפת פלצנות. כשאני נכנסתי בשעה 19:00 היו כבר כמחצית מהשולחנות מלאים (הסרוויס מתחיל ב-19:00) עד שעה 20:00 נכנסו עוד כמה סועדים. בסופו של ערב, בשעתיים וחצי שביליתי שם, היו אולי 20 סועדים בחלל.

תפריט הטעימות המוצע בימים אלה הוא תפריט של 14 מנות (חלקן מנות ביס-שניים, חלקן גדולות יותר) שעולה 145 יורו. זו האופציה היחידה וכל שולחן מקבל את אותן מנות בדיוק. אפשר לשלב תפריט יין עליו ויתרתי. הסתפקתי בהזמנת 2 כוסות יין במהלך הארוחה, אחת של יין לבן והשנייה של אדום.

היין הלבן שהזמנתי היה יין מסנטוריני מסוג Aidani, בציר 2016. יין נעים וטוב מאד.

הארוחה מתחילה עם 3 מנות קטנות שמגיעות בהפרש די קצר זו מזו.
המנה הראשונה. טארטלט בוטרגה יוונית עם שוקולד לבן (Greek bottarga tertlet with white chocolate). אכן, שוקולד לבן וביצי דגים. וזה טעים מאד! יש כאן תחתית של קרקר עגול ודק, עליו מונחות פרוסות הבוטרגה (כנראה מביצי בורי), מעל קצת עירית ויוזו ודיסקית דקיקה משוקולד לבן סוגרת את הטארטלט. התוצאה טעימה וכיפית. קצת מתיקות, קצת מליחות. העניין עובד.

המנה השנייה. עוגיית אוראו Funky סטייל: Cuttlefish Oreo. אוראו דיונון. מנה שמחקה עוגיית אוראו. גם בגודל, גם בצבעים. העוגייה מונחת על מיונז דיו שחור שמדביק אותה על צדפת ההגשה. יש כאן ביסקוויט מלוח שהושחר אף הוא ע"י הדיו של הדיונון במילוי בשר דיונון במרקם רך. עוגיית אוראו מלוחה וימית. טעים מאד. קראתי איפשהו שלמילה אוראו (Ωραίο) ביוונית יש משמעות של יפה או עשוי היטב. אכן מנה עשויה היטב.

המנה השלישית. ורד סלק (Beetrose). פרוסות סלק דקיקות שעוצבו כוורד. הונחו על גבי "אדמה" אכילה עשויה מפירורי מאפה וגזר ומכילה בתחתיתה גם ממרח שום יווני (סקורדליה). מנה טעימה מאד עם טעמים ארציים נהדרים.

ביס שלא מן המניין. "חפש את הכמהין". משחק שבו הוטל על הסועדים למצוא את פטריית הכמהין האחת האמתית שבצלוחית. לא מסובך במיוחד. זו הייתה פטרייה ממולאת בקרם כמהין. טעים.

המנה הרביעית. מנה שהיא אירוע של ממש. פיקניק.
המלצרית פורסת בנונשלנטיות מפת פיקניק אדומה לבנה ומתחילה לפזר מנות קטנות שונות עם הסברים גם בעל פה וגם עם מפת הסבר על גבי גלויה. מנה שלמעשה מורכבת מ-9 אלמנטים שונים והסועד אמור לנשנש אותם בסדר מסוים (כך מומלץ). המנות מייצגות ברובן מנות יווניות קלאסיות "בקטן". זו מנת משחק משעשעת מאד שלא מוותרת לשנייה על האיכות ועל הטעם. כמעט כל האלמנטים היו נהדרים ובוצעו לכדי שלמות.



זו תמונת הפיקניק בשלמותו. האלמנט היחיד שקיפחתי ולא צילמתי מקרוב זו שקית אגוזי קשיו. שקית דקיקה אכילה שהכילה 2 אגוזי קשיו.

זה ביס של פסטיצ'יו מיניאטורי שמולא בקרם ששכחתי את זהותו (אולי ארטישוק ירושלמי?). טעים מאד.

זו גבינה רכה ביתית עם דבש שמוגשת על דיסקית בצק דקה כשהיא ארוזה בצרור מבד. כמובן שזה טעים.

זו Taramaslata (טראמה) שהיא קרם איקרה יווני. קרם עדין, חלק וטעים מאד. היא הלכה מצוין עם בגט הזיתים המיניאטורי שהוגש.

זו ביצת שליו רכה מבושלת שצריך לאכול בביס אחד שמתפוצץ בפה. הוגשה עם איולי שרי או משהו כזה.

אלה הבגטים הזעירים. בגטי זיתים טעימים מאד בהגשה חמודה במיוחד.

זה מאפה פילו יווני ממולא בירקות ירוקים. אחלה נשנוש.

זה כדור בשר שמוגש על ריבת עגבניות. פשוט נהדר. רך וטעים להפליא. אשכרה אחד הטובים שטעמתי.

זו מנה של פסיפלורה מזויפת עם זרעים מזויפים עשויים מפניני טפיוקה. מנה מתקתקה. בעיניי המנה הסתמית היחידה בפיקניק מבחינת טעם.

עד כאן הפיקניק של Funky Gourmet. קראתי שרעיונות דומים כבר בוצעו בגרסה כזו או אחרת במסעדות עילית אחרות אבל זה לא מפריע יותר מדי למבקרים וכנראה גם לא לסועדים (או לוועדת מישלן). כולם הרי מושפעים מכולם. אותי ודאי שזה לא מטריד. רוב האלמנטים היו מעולים וטעימים מאד והעסק כולו משעשע וכיפי. ההשקעה והירידה לפרטים בכל אלמנט ואלמנט ראויה לציון.

וזה הנוף שהשקיף מחלוני.

המנה החמישית. לחם. לחם ביתי מחובצה (buttermilk) עם שומשום, שהוגש עם חמאה רכה עשויה מ-2 סוגי חלב (אחד עזים, השני פרה או כבשים, לא זוכר). בצד הוגש מלח גס יווני.

המנה השישית. מנה של "פסטת כיס" מסולת עם קיפוד ים (Sea-urchin pocket pasta). המלצרית הניחה את צלחת הפסטה המכוסה על שולחן. הורידה בטקסיות את המכסה. בידה השנייה היא החזיקה בצלחת שהכילה קיפוד ים. בשר הקיפוד (ואולי ביצי קיפוד ים) נשלף במיומנות מהקונכייה שלו והונח על כיסי הפסטה. הרוטב היה על בסיס הדרים ועירית. המנה כולה הייתה נהדרת. מעודנת וטעימה במיוחד. אחת ממנות הפסטה המיוחדות והטובות שאכלתי.





המנה השביעית. לפני הגשת המנה הוצב מגש עץ עם צלוחית שהכילה פטריית כמהין שחורה ומגרדת מיקרופליין.
הכמהין גוררה בהמשך על המנה. זו הייתה מנת חלזונות עם ארומות אדמה (Snails with earthy aromas). כשמה כך היא הייתה. מנה עם ארומות של אדמה אבל טעם מעודן ונהדר. מנה טעימה ומעניינת עם שילובי מרקמים מוצלחים. מלבד החלזונות היו כאן גם חיטה או שעורה קראנצ'ית, פטריות, עלים ועוד. עד היום אכלתי פעמיים בחיי חלזונות (אחת מהן בארץ ב-NG בשעתו) ולא התלהבתי במיוחד. זו הייתה מנת חלזונות מצוינת.

כוס היין השנייה. יין אדום יבש יווני אף הוא, מחצי האי הדרומי פלפונסוס. כוס שעלתה 15 יורו ונמזגה מקראף זכוכית מפונפן. היין היה טוב מאד.

המנה השמינית. נחשבת למנת הדגל של המסעדה והמנה הכי מפורסמת שלה: סלט יווני. לפני המנה הניחה המלצרית כלי כסף קטן דמוי את חפירה. לאחר מכן הגיע "הסלט". מדובר בגרניטה לבנה שנראית כמו שלג לבן קפוא והסועד אמור לחצוב את השלג עם הכפית דמוית האת ולאכול. השוס הוא שלגרניטה יש טעם של סלט יווני על כל מרכיביו: עגבנייה, מלפפון, זיתים וגבינת פטה. מבחינת טעם זה בהחלט די מדויק. אפשר לעצום עיניים ולחשוב שאכלתם סלט יווני. זו לבטח לא המנה הכי טעימה של הארוחה. זו מנה קצת גימיקית אבל היא משעשעת ומגניבה בהחלט. אני יכול להבין למה זו מנת הדגל שלהם.

המנה התשיעית. "שתיקת הכבשים" (The Silence of the Lamb). עוד מנה שנחשבת מנת דגל במסעדה. מוח טלה ברוטב מוח טלה, שמנת והדרים. לטעמי המנה הכי טובה של הארוחה. מנת מוח טלה פשוט מושלמת. הכי טובה שאכלתי עד היום. המוח היה רך ונימוח. ממש נמס בפה והיה טעים להפליא, וכך גם הרוטב המשיי שבו הוא שכשך. תענוג.

המנה העשירית. עוד מנה מתוחכמת וגימיקית שהיא הומאז' לממתק מפורסם. הפעם פררו רושה (?Ferrero Rocher בתפריט). זו מנה שאמורה להכין את הסועד לשלב המתוקים. היא נראית לחלוטין כמו פררו רושה. הסועד מצפה למשהו מתוק ומקבל בפועל משהו מלוח. המנה כולה אכילה. החל בעטיפת הזהב וכלה ב"גביע הנייר" עליו מונח הכדור. שוב - טכניקה עילאית והקפדה מדהימה על פרטים. המילוי לא היה קרם אגוזים אלא קרם של כבד אווז. איך לא יהיה טעים.

המנה האחת עשרה. Soft Boiled Egg. ביצה רכה מבושלת. זה למעשה הקינוח הראשון. ביצה מושלמת שהקליפה שלה עשויה משוקולד חלב. החלבון עשוי מקרם קוקוס והחלמון מקרם פסיפלורה ומנגו. הכל במרקמים מושלמים של ביצה רכה. מקבלים גם בריוש וניל (או עוגת ספוג) אוורירי ונהדר לספיגת "החלמון". בצד יש גם מלחייה ופלפלייה. המלח הוא שבבי קוקוס טחונים. הפלפל הוא אבקת טונקה. מנה מתוחכמת, משעשעת, מלאת טכניקות והכי חשוב - מאד טעימה. נמנעת מלחרוג לכיוונים מתוקים מדי. כיף גדול.

המנה השתיים עשרה. גם כאן ברור מראש שהולכים להיות כאן אפקטים מיוחדים כי מקבלים מצת לפני הגשת המנה.
זו "פצצת שוקולד". Chocolate Bomb. מגיע כדור שוקולד חום כהה עם פתיל. הכדור מונח על מצע של חול לבן שעשוי מקראמבל של שוקולד לבן ואגוזים (או משהו כזה). הכדור עשוי שוקולד ממולא בקרם אגוזי לוז וסורבה פירות אדומים. הפתיל עשוי מסוכר. על הסועד מוטלת משימת הבערת הפתיל. הוא נדלק ויש אפקט בעירה בו הסוכר נמס לתוך הכדור. אין באמת פיצוץ. את ביקוע הכדור צריך לבצע לבד. (דווקא היה מגניב אם היה איזה פיצוץ מבוקר קל שמפזר את המילוי בעדינות). כך או כך. עוד קינוח מתוחכם, יצירתי ומגניב. ושוב - טעים מאד. בלי עודפי מתיקות. יופי.

המנה השלוש עשרה. מסטיק (Mastik). יותר Special Effects מאשר מנה של ממש. מנה שהיא הומאז' והלל למסטיקה, כאמור חומר גלם אהוב ואהוד ביוון, שפירטתי עליו בפוסט על Hytra. יש כאן בעצם הדמייה של שיח אלת מסטיק ששופכים עליו קרח יבש לצורך אפקט מעושן או מעונן. בקיצור חורש אלות מסטיק בערפל. על אחד הענפים תלוי "פרי" שהוא ספירה עדינה ממולאת במיץ מנדרינות ומסטיקה שאמורים לקטוף בזהירות, להכניס בשלמות לפה ולאכול בביס אחד מתפוצץ. נחמד ולא יותר.

המנה הארבע עשרה והאחרונה. "הקופסה האדומה" (The Red Box). אכן מגיעה קופסה אדומה והמלצרית מתחילה לפתוח מגירות. בכל אחת מונח סוג אחר של ממתק. כל מה שמצולם מיועד לאדם אחד. היו כאן 3 סוגי מקרונים (פירות יער, פיסטוק ועוד משהו), עוגיות מדליין דבש, טראפל שוקולד, סוכריית קרמל עם נייר עטיפה אכיל, טראפל פיסטוק, עוגיית שוקולד ופירות יער ומרמלדת אננס. נדמה לי שלא טעיתי.

בכוחותיי האחרונים הצלחתי לטעום דוגמית אחת מכל ממתק, מלבד טראפלי השוקולד שהיו מעולים וחיסלתי את שניהם.
כמובן שכל הממתקים הוכנו במקצועיות ובשלמות.

לסיכום חווית Funky Gourmet. אכן חוויה קולינרית של ממש. ארוחה מטורפת, יצירתית, מושקעת בטירוף, משעשעת לפרקים. טכניקות מודרניות שמבוצעות לעילא (מולקולרי, לא מולקולרי. כל מה שכתוב בספר). לא הייתה מנה לא טובה. רוב המנות היו בין מעולות ליוצאות מן הכלל. כל המנות היו מהנות. השירות היה יוצא מן הכלל כמובן מהשנייה הראשונה. בגלל שזו ארוחת טעימות שהיא Fixed, נדמה היה לעתים שהמלצריות דקלמו את תיאור המנות, אבל זה לא הפריע. הארוחה שלי נמשכה כמעט שעתיים ו-20 דקות.

ברור שארוחה ב-Funky Gourmet היא לא ארוחה שמתאימה לכל אחד. מי שבררן או שמרן באוכל ומי שלא אוהב משחקים ויציאה מהקופסה כנראה שלא יתרשם או לא יבין מה רוצים ממנו. יכול להיות שב-Funky Gourmet מינון הגימיקים והמשחקים גבוה במיוחד, אבל זה לא בא על חשבון הטעם ועל כך מגיע להם שאפו. אני נהניתי מכל רגע וכמעט מכל ביס. ממליץ בחום לכל פודי שבא לו לחגוג אירוע מיוחד או סתם להתפרע בארוחה מושקעת ויצירתית במיוחד. וכל זה פחות משעתיים טיסה מת"א. שווה.

עוד פרק אחד נותר ובו אפרט בין היתר על ארוחת דגים פנטסטית במסעדת מישלן נוספת, הפעם בפיראוס, על הים.
תישארו, יהיו אחלה דגים.